כדור הרגעה: רתם איזק גנחה בציבור בשבוע אימוני טניס

בחיי הלכתי לא אחת למתקשרות – מקוראות בקפה בוץ ועד מנבאות בקלפי טאקי. חלקן חזו שבגילי המופלג כבר אהיה אימא לשלישייה, חלקן ניבאו לי גדולות בתחום ספרי הבישול וחלקן אף טענו שאעשה את הוני מקלטות ילדים. אך לכולן היה דבר אחד משותף, שאותו הן אמרו לי בעיניים בורקות ובטון ששמור להר סיני (התנכי, לא ההיפסטרי): "גברת, את מגיעה משני גלגולים של בתי מלוכה". כן, חברים, אני רתמוש העשירית, נצר לשושלת יורק, בית מלוכה שידע ימים יפים בטרם אחד מגלגוליו נחת לתוך דירת חדר נטולת חיבור לאינטרנט מהיר במזא"ה. אני אמורה לדהור על סוסים, אך מסתפקת בדהירה במוניות שירות; אני אמורה ללקק קוויאר מאצבעותיו של הנסיך הארי, אך מסתפקת באצבעות סייטן בבודהה בורגר; אני אמורה לחלק ממתקים לאביונים ברחובות, אך מסתפקת בחלוקת לייקים למסכנים ברשתות החברתיות. היוגיסטים (אלה מהמדור של הביקראם) היו בוודאי אומרים שהגלגול הנוכחי הוא זמן מצוין לתיקון, ואת שלי עשיתי סוף סוף השבוע, במגרשי רוקח, שם שאפתי לריאות את הספורט שמכבד בנות אצולה כמוני, הספורט האולימפי השביעי בעולם בפופולריות שלו, הענף שהנפיק אינספור רגעים מרגשים, הספורט הלבן שיצר איקונות כמו מריה שראפובה, סרינה וויליאמס ושחר פאר; והחשוב מכל אלה – האימון שבו אפשר ללבוש שמלה או חצאית: טניס.

עם מחבט ביד, מעט מאוד בד ותקווה שהכדור לא יפגע לי בדד, ניגשתי למאמן הטניס האגדי רן קוריס שאמון על ביצועיהם של מיטב סלבריטאי ארצנו, שאימצו בשנים האחרונות את הספורט כיאה למעמדם המכובד, וביקשתי ממנו להפוך אותי לדבר הכי טוב שיצא ממגרש 5. הוא בעיקר רצה למצוא לי שידוך, שהרי מה שבאמת עושים בטניס זה לבחון את האנחות שיוצאות מהמגרשים הצמודים, שם מתאמנים גברים שקושרים את הסריגים שלהם סביב הכתפיים, חובשים כובע מצחייה גם בשבע בערב וכנראה מזריקים בוטוקס לבתי השחי, כי איכשהו הם רעננים כמו חרצית באביב. לכי תתכונני ככה לטורניר גראנד סלאם.

כמו כל הדברים נוטפי הסטייל, גם מקורו של משחק הטניס הוא בצרפת, ושמו נגזר מהמילה "Tenez", שמשמעו "קח" או "קבל", שהמגיש היה קורא בקול אל יריבו עם מכת הפתיחה. כפי שהיהודים המציאו את המשחק הממכר של בר המצווה "השליכו סוכריות טופי פגות תוקף מיציע הנשים בבית הכנסת ונסו להרוג את סבא", כך המציאו נזירים צרפתים את הטניס לצורך שעשוע בזמן טקסי דת. תחילה הם היו מכים בכדור מעץ ביד חשופה, אך לאחר שככל הנראה הבינו שהאל מעדיף אותם עם ידיים מתפקדות, הם החלו לחבוט בו בכפפת עור. בהמשך נוספה ידית לאותה כפפה, הכדור הפך קפיצי יותר והמשחק העתיק עצמו לבית המלוכה הצרפתי, כשלואי העשירי מלך צרפת הגדיל לעשות ובנה למענו מגרש ייעודי. משם התפשט הטרנד גם לבית המלוכה האנגלי, כשהמגרש שבנה המלך הנרי השמיני בהמפטון קורט עומד על תלו עד היום ומוכר כמגרש הטניס העתיק בעולם. את המגרשים של רוקח כנראה לא בנו מלכים, אך הם לגמרי מושכים אליהם את בעלי הדם הכחול המקומיים – מסלבס, דרך אנשי האליטה הכלכלית ועד ילדים שנולדו בצד הנכון של העיר. ואותי, כמובן, זו שמנסה להוציא בחן רב את החצאית מהישבן בזמן שהכדורים של קוריס נחבטים לכל עבר. הידעתם ששמשות של מכוניות לא מתנפצות מכדורי טניס בקלות יתרה? איזה מזל.

אימון הטניס, מעבר להיותו מהנה בטירוף, סקסי להחריד ודרך מצוינת למינגלינג איכותי, הוא חתיכת קריעת ישבן. הוא דורש לא מעט קואורדינציה, כוח, גמישות, זריזות ומהירות תגובה, לצד אתלטיות שמאפשרת לרוץ לעבר הכדור במהירות השמורה לכלבי פוינטר נלהבים. תחילה נדרשת עבודה על טכניקה, מה שהופך את האימונים הראשונים לפחות אירוביים, אך ככל שהחבטות משתפרות והטכניקה משתפשפת המשחק הופך לפעילות שמפעילה את כל שרירי הגוף – מרגליים, דרך מותניים ובטן ועד לידיים, שגיליתי בהן השבוע שרירים חדשים שלא מופעלים בזמן הקלדת כתבות על כושר. מכיוון שחובטים ביד החזקה (חבטת הפורהנד נעשית ביד אחת, חבטת הבקהנד יכולה להתבצע גם בשתי ידיים), הטניס הוא ספורט אסימטרי שבו צד אחד של הגוף עובד חזק יותר מהצד השני, ולכן מגדילי הראש משלימים את העבודה בחדר הכושר או באימון שמאמין בשוויון. אם אתם מקטיני ראש, אל חשש: גם המוח נאלץ לעבוד באימון (בעיקר כדי ליצור את קואורדינציית העין־יד הדרושה לחבטה טובה) כך שעם הזמן אולי גם הוא יגדל. סוד ההצלחה באימון כזה טמון בתרגול, בהתמדה ובהבנה שאם הפעם האחרונה שאחזתי מחבט ביד הייתה בכיתה ה', כנראה שלא אגרום לשראפובה להתהפך בשנתה. מצד שני, שבוע שלם של אימונים מדי יום בהחלט שיפר את מעמדי במגרש, כשהחבטות הצליחו גם להשאיר את הכדור במגרש וגם להגיש אותו לקוריס באלגנטיות יחסית (למעט נפילה דרמטית ברגע שבו ניסיתי להגיש כדור כמו רפאל נדאל, וסיימתי על הרצפה כנדל). בבקרים הגעתי למערכת כשידי השמאלית עירנית מתמיד, שרירי האלכסונים מתחננים לספא והלב מחכה שוב לרגע הזה שבו אחצה את פארק הירקון בחצאית שלא תואמת את מזג האוויר, אכנס למגרש 5 ואקח את הכדורים שלי. כי כל נשמה שחורה זקוקה מדי פעם לספורט לבן.

כמעט שראפובה. רתם ורן קוריס (צילום: איליה מלניקוב)

רן קוריס, mytenniscoach.co.il

הרהורי הבטטה: הסיבות להתחיל או לוותר מראש

יתרונות

• האימון עובד על כל השרירים, הוא דינמי, מאתגר ולא משאיר מקום לבהיות משועממות בנייד.
• טניס מתאים לכולם ולכולן, גם לכאלה שלא אחזו מחבט מעולם. מאמן נכון והתמדה יכולים ליצור גם אצל בטטת הכורסה הכבדה ביותר עודפי מוטיבציה.
• לאחר שמפנימים טכניקה, ניתן לצאת ולשחק עם פרטנר, מה שהופך את האימון לדרך מושלמת למינגלינג.
• ואפרופו מינגלינג, יש האומרים שקופידון משחק גם הוא טניס. דרך קלאסית יותר ומסריחה פחות להכיר את זה שיעביר את המשחק למגרשים אחרים.
• חצאית, נו.

חסרונות

• בשביל להתחיל לשחק בלי לפדח את עצמכם יש להצטייד במאמן אישי עד להפנמת הטכניקה, וכמו כל אימון שנעשה במסגרת אישית, מדובר בעסק לא זול. נוסף לכך, משחק דורש שריון מגרש מראש (כ־60 ש"ח לשעה).
• האימון מתבצע בחוץ, כך שהרגישים לחום/קור והמכורים למזגן ייאלצו להישאר בין כותלי המכון.
• חסרי הקואורדינציה עלולים למצוא עצמם מקללים נמרצות. לא משהו שמקובל באצולה.