ניצחון הרוח: שבוע אימוני Antigravity שקורא תיגר על כוח המשיכה

השנה היא 1999. הכיתה היא כיתה ז'. אני, הקארה הליפתי שלי והפלטות בשיניים יושבים על ספסל בשיעור התעמלות עת ענת המורה בוחרת את זו שתדגים הליכת קורה, עמידת ראש ושפגט. מיותר לציין שאני אחרונת המועמדות הראויות, שכן הפיתה עם נוטלה שתקעתי בהפסקת עשר לא מאפשרת לי לצעוד על הקורה כמתעמלת קרקע ממושמעת, הגמישות שלי זהה לזו של אביגדור ליברמן ועמידת הראש שלי זקורה כמו איבר מין של קשיש. במשך כל אותה שנה אני יושבת על הספסל כמו קספר אנושית, משלימה עם העובדה שענת המורה להתעמלות לעולם לא תבחר בי, גם אם אבולה תתקוף את הכיתה ואשאר התלמידה היחידה שלא קטעו את רגליה. קיבלתי 60 בחינוך גופני, רק בגלל שגופי לא הצליח להתחנך לעמידת ראש.

15 שנים מאוחר יותר ואני עדיין לא הולכת על קורה, לא דופקת שפגטים באמצע המשרד ולא מקנחת את היום בעמידת ראש. איכשהו, הצלחתי לשרוד את החיים גם בלעדיהם. את החלל שהותירו בי אותה שנה על הספסל ניתבתי לפעילויות ספורטיביות שלא דורשות ממני להיות נערת גומי, כאלה שבהן הרגליים על הקרקע. אך כמו שחז"ל בטח אמרו פעם – אפשר לברוח מרצח המוני, אבל לא מהמורה לחינוך גופני. וכשכף רגלי דרכה על פרקט סטודיו אנטומי, שהביא לארץ את שיטת ה-Antigravity, הבנתי שעם כל הכבוד לקרוספיט, לריצה, לפילאטיס ולאיגרוף – עד שלא אתמודד עם הילדה על הספסל, לא אצליח לעוף.

לא מדובר בקלישאה: האימון שיובא מארה"ב – שם כבר אומץ על ידי מכורי כושר, אקרובטים וסלבריטאיות איי־ליסט – נותן לך כנפיים. או יותר נכון, כנפיים מודרניות – ערסלים עשויים משי מעורב בניילון, שיכולים לשאת עד 450 ק"ג של בשר, עצמות ופחדים.

את השיטה פיתח כריסטופר הריסון כחלק מתיאטרון להופעה אווירית שקישט הופעות וקליפים של ריהאנה, פינק, מריה קארי, בריטני ועוד, כמו גם תצוגות אופנה, ביניהם זו של ויקטוריה סיקרט לפני שנתיים. מתוך מערך ההופעות האקרובטיות הבין הריסון שמה שטוב לסיבובי ההופעות של הכוכבות הגדולות בעולם טוב גם לישבנים אנונימיים, וערסלי ה־Antigravity הפכו לכלי לביצוע אימוני כושר הודות ליכולת לבצע עליהם תנועות ותרגילים מעולמות האשטנגה יוגה, האקרובטיקה, הפיזיותרפיה, המדיטציה ועוד. שם האימון לא ניתן לו ללא סיבה: כוח הכבידה משחק בו תפקיד מרכזי, כשכלל שרירי הגוף – מכפות הידיים ועד אצבעות הרגליים – מתעוררים לחיים על מנת למצוא בלאנס ולמנוע מכם להפוך לגרסה מצערת של פאזל מאה חלקים. כל זה נשמע לי סקסי להפליא, ולאימון הראשון הגעתי מלאת מוטיבציה, שהרי מה שטוב לתצוגה של ויקטוריה סיקרט טוב לתצוגה של רתמוש. התחלנו עם מתיחות על הערסל, כשכל תנועה ונענוע כורכות את הבד האינסופי סביב הגוף בצורה כה אסתטית עד כי נראה שהאימון הזה יועד לתיעוד באינסטגרם.

אני אהיה מצוינת בזה, אמרתי לעצמי. או אז הראתה לי רינת רוזן, המאמנת יפת המראה, אמיצת הלב ובעלת הגמישות מעוררת העצבים, את התרגיל הראשון, שבו נדרשתי לתרגל תנוחת יוגה באוויר, כשהערסל מחזיק את הירכיים והראש תלוי כלפי מטה. דמיינתי כבר את האלטר אגו השליו שלי מככב באינסטוש בהיפוך פוטוגני בתוספת 45 לייקים, עד שניסיתי לבצע את התרגיל. "זה מרגיע”, ניסתה רינת להרגיע אותי עת כפות רגליי ההפוכות התגלו כבעלות יכולת הזעה מוגברת מאוד שלא מיועדת לרצפות פרקט; “תנשמי", היא הוסיפה בזמן שזיעת כפות רגליי טפטפה לנחיריי. אני אהיה הבחורה הראשונה שטבעה בזיעתה, חשבתי לעצמי. הילדה השקופה שקיבלה 60 בחינוך גופני הרימה את ראשה. אני לא יכולה יותר, לחשתי לה, ובאלגנטיות של קיפוד התקפלתי חזרה למזרן. מובסת ושבוזה חזרתי הביתה, גופי דואב, נפשי מבקשת פיתה עם נוטלה, ספסל לשבת עליו ופטור משיעורי חינוך גופני לנצח.

יום למחרת התייצבתי שוב בסטודיו. הסברתי לרינת שאני לא יודעת ללכת על קורה, שהשפגאט היחיד שאני מכירה נמצא בנחלת בנימין ושבנות מזל גדי צריכות קרקע תחת הרגליים. כתגובה, היא הראתה לי תרגיל אקרובטי שכלל ליפוף הרגל סביב הערסל, הרמת הגוף וליפוף נוסף באוויר, ואמרה לי: "את עושה את זה". מתברר שלפעמים, ילדות על ספסלים צריכות שיקימו אותן בכוח. שמתי את משקל רגלי על הערסל. את הרגל השניה ליפפתי באלכסון, הרמתי את הגוף ועם תנופה סובבתי אותו באוויר. השרירים קמו לתחייה, שרירי הבטן צהלו משמחה, אך יותר מהכל – חזר לי הביטחון בגוף. מכאן ביצענו אינספור תרגילים: בעמידה על הערסל, בשכיבה, בתנופה, או ללא תנועה, מתרגילי בטן ומותניים דרך תרגילי גב וידיים. עולם שלם של תנועות שמתעצמות מתוקף כוח המשיכה אפשר לגוף שלי להיפתח מדי יום ביומו, ולנפש הקפוצה שלי להשתחרר מעכבות ומפחדים.

השיעורים (שביצעתי במסגרת אישית, אך ניתנים בסטודיו גם במסגרת קבוצתית למגוון רמות) הפכו לדובדבן של היום שלי. רק חיכיתי לשעה הזו שמוכיחה שאפשר לקרוע את התחת ולשחרר אותו בו זמנית. הגמישות שלי הפכה מביכה קצת פחות, היצירתיות של התרגילים הותירה אותי ערנית ומרוגשת והגוף נחשף לתנועות חדשות ומאתגרות שמתבצעות באטיות וברוגע, בדומה לשיעורי יוגה. בתום כל אימון ריחפתי חזרה הביתה היישר לשינה עמוקה ונטולת הפרעות (לא עניין של מה בכך בעיר שבה פס הקול הלילי כולל אזעקות אופנועים ורעידות שיפוצים), ובכל בוקר התעוררתי כששרירי הידיים שלי מזכירים לי שממש כמו סיה, גם אני רוצה להיתלות מהשנדליר. רוצה, ויכולה. פאק יו, ענת המורה לספורט!

מחיר אימון אישי 250 שקלים, אימון קבוצתי 50-70 שקלים, קיבוץ גלויות 20, 5094717־052

אימון Antigravity. צילום: איליה מלניקוב

הרהורי הבטטה – הסיבות להתחיל או לוותר מראש

יתרונות

• בשל כוח המשיכה ועל ידי ההיפוך הנתמך בערסל, האימון משחרר את הלחץ שעל חוליות הגב והצוואר ומאפשר תנוחות מורכבות כמו הקשתה, עמידת ראש ועמידת ידיים לאפשריות, מוגנות ונעימות.
• האימון משחרר מפרקים תפוסים, מחזק ומאריך את שרירי הבטן והגב, משפר סיבולת לב ריאה, משפר גמישות וזריזות ומרענן את מערכת הלימפה, העיכול והדם.
• בסוף האימון מתבצעת הרפיה מדיטטיבית בתוך הערסלים, ללא ספק הדבר הכי מרגיע שאתם יכולים להעניק לעצמכם. הוכחה לכך הן הנחירות שמפלחות את חלל החדר בזמן הזה.
• הערסלים מוסיפים ממד חדש לגמרי לאימוני הכושר שלכם, שמהווה אתגר רציני גם לאתלטים.
• שחרור הגוף באוויר משחרר גם את הנפש, כשפחדים מפנים מקומם לביטחון וכוח פיזי. מישהו אמר אימון ופסיכולוג במקום אחד?
• התרגילים נראים מדהים ומצטלמים מדהים. חשבון האינסטוש יודה לכם.
• במקום תוכלו לרכוש את בגדי האימון המדהימים של המותג המקומי Anatomy, שמעוצב על ידי בעלת הסטודיו.

חסרונות

• האימון דורש ריכוז, אורך רוח והתמדה. אם אתם שייכים לאסכולת המתעייפים מהר, הישארו על ההליכון.
• אי אפשר לחפף – אי הקשבה למאמנת תעלה לכם בראש שלכם תרתי משמע.
• אנשים עם סינוסים רגישים יתקשו לבצע תרגילים הפוכים. מצד שני, מרבית התרגילים לא דורשים היפוך.