פרפרים בבטן

הסטודיו של אורלי אורן יגרום לכם להתאהב. באחריות!

אורלי אורן בפעולה
אורלי אורן בפעולה
22 באוגוסט 2013

זה לא סוד שאני מאוהבת בפילאטיס, ושלו ג'וזף פילאטיס היה חי הייתי מוכנה לשבת על הרפורמר שלו כל בוקר, ומצד אחר – לא כל יום אני מתאהבת בסטודיו לפילאטיס, שהרי הוא חייב לכלול את השילוש הקדוש – וייב, יחס אישי, ומעל לכל – מקצועיות. ומה לעשות – כמו הגבר הממוצע, כשאחת מהתכונות שחשובות לך איננה, כל שנותר לך הוא לרעות בשדות זרים. כשפוגשים את אורלי אורן, מורה ותיקה בתחום הפילאטיס הקלאסי עם אנרגיות מידבקות וימבה של קסם – לא ממש רוצים להניע את הגוף על מזרנים של אחרים.

בסטודיו המזמין שברחוב גרוזנברג אורן מיישמת את החזון של ג'וזף פילאטיס, שטען (ובצדק) שהציוויליזציה מחלישה את הכושר הגופני, והפך את תנועות הגוף המלאות לעיקרון המוביל בשיטתו. אורן לא משווקת גימיקים – כאן לא תמצאו תפאורה מצועצעת, פסקול של מפלים על שדות במבוק או מזרנים צבעוניים – היא הולכת על הדבר האמיתי, פילאטיס קלאסי שמבקש להיות כמה שיותר קרוב לאימוניו של המאסטר בשדרה השמינית בניו יורק. בסטודיו המרווח שלה תמצאו את הרפורמרים הקלאסיים, קאדילק, high chair (כיסא שמשולבים בו קפיצים, שמבצעים עליו אימונים בשכיבה, בישיבה ובעמידה), wunda chair (כיסא לתרגילים מתקדמים יותר, למתאמנים ברמה בינונית ומעלה) ועוד אביזרים שנראים כאילו שימשו בזמנו את חוקרי האינקוויזיציה, אך בפועל עושים לבטן שלכם טירונות – ומי שלא מבקש את זה מוטב שיישאר על הספה מול התוכנית של קרין גורן.

ככה זה נראה (וגברים יקרים, שימו לב שגם אתם מוזמנים):

האימונים מתקיימים בקבוצה של עד ארבעה מתאמנים, כשהתלמידים החדשים עוברים גם אימונים אישיים כדי להבטיח טכניקה נכונה ואיבחון מיטבי – דבר שלא נעשה במרבית מכוני הפילאטיס בעיר ומאלץ מתאמנים חדשים לקפוץ למים הקפואים של קבוצות ותיקות, שבהן קצב ורמת האימון שונים וגורמים למתאמן ההמום להרגיש כמו פיל בחנות של נערות גומי. שלא תבינו לא נכון – גם באימונים הקבוצתיים התחושה היא אינטימית ואישית, ואי אפשר להתחמק מתרגיל בטן אימתני או ממתיחה מאתגרת – עינה החדה של אורן לא מפספסת פיפס, כך שאם חשבתם שתוכלו באמצע השיעור להרהר בחשבונות הארנונה שטרם שילמתם ולשכוח להצמיד את הצלעות למזרן – שגיתם.

ועכשיו לשורה התחתונה ואולי המהותית ביותר בעבור אלה שמתלבטים באיזו דרך להזיז את גופם החלוד – בשיעורים האלה מזיעים. אולי לא מרימים משקולות של 50 קילוגרם או רצים בחוץ כמו פורסט גאמפ על אסיד – אבל כיוון שמדובר בשיטה פיזית מאוד ודינמית, יוצאים סחוטים ומאוד מרוצים. כנראה שזה מה שמרגישים כשפוגשים גורו.

ואם היו מרשים לנו להתחבר לאייפון בזמן השיעור, זה השיר שהיינו שומעים תוך כדי המתיחות (מושלם לחורף!):

גרוזנברג 25 (הכניסה מהחצר מימין לבניין), 8320073־077 orlyoren.co.il