בלי עין הרע: התערוכה עם המשקפיים הכי משוגעים שראיתם

50 מעצבים מובילים מכל התחומים עצרו בבת אחת את עיסוקיהם בשביל להרכיב משקפיים. את התוצאה תוכלו לראות במו עיניכם בתערוכה "מבט על" שתיפתח בשבוע הבא במוזיאון העיצוב בחולון

משקפי הפנטזיה של גרגורי לרין. צילום: שי בן אפרים
משקפי הפנטזיה של גרגורי לרין. צילום: שי בן אפרים
18 בדצמבר 2016

אחת המוסכמות המקובלות בעולם העיצוב היא כי כל מעצב שמחשיב את עצמו צריך להושיב בתיק העבודות שלו לפחות כיסא אחד בעיצובו. "אני דווקא חושבת שכל מעצב צריך להחזיק לפחות זוג משקפיים אחד בתיק העבודות שלו", אומרת מיה דבש, אוצרת התערוכה "מבט על" שתיפתח במוזיאון העיצוב בחולון בשבוע הבא. "לכולם יש היום משקפיים, אם לא משקפי ראייה אז משקפי שמש. מעבר לפן השימושי, המשקפיים הם חלק מהזהות שלנו ומהאופן שבו אנחנו רוצים להציג את עצמנו. לכאורה מדובר בפריט פשוט ויומיומי אבל יש בו משהו מאוד אינטימי, ומכאן האתגר הגדול".

50 מעצבים מקומיים נענו לאתגר והעניקו פרשנויות חדשות ויצירתיות לשאלה מה הם משקפיים, תוך עיסוק בפריט עצמו, בחוש הראייה וברבדים סמויים יותר מן העין. "רובם התייחסו אל המשקפיים כאל מסכה שדרכה הם עסקו בזהות, במצבי רוח, בנסתר ובגלוי, בתחושות וביחסים, תוך דגש על חומרים, חיבורים ומבניות", מספרת דבש.

שקיפות מלאה

המשקפיים – במקור אחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה וכיום תעשייה שלמה, מסוגננת ומשומנת – נולדו בראש ובראשונה במטרה לתקן ראייה קלוקלת. כמו אביזרים פרקטיים רבים אחרים, גם הם עברו אבולוציה צרכנית והיגרו עם הזמן לעולמות העיצוב והאופנה.

דבש מספרת שהרעיון לתערוכה החל ממפגש עם האוסף המרשים של האופטומטריסט קלוד סמואל, נצר לשושלת צרפתית מפוארת שעסקה עוד באמצע המאה ה־19 בחיתוך עדשות והתאמתן לצורכי ראייה, ומאוחר יותר – בעיצוב משקפיים לחברות אופנה מובילות. בתערוכה תתאפשר הצצה נדירה למאות פריטים מתוך האוסף, בהם סקיצות מקוריות של משקפיים שעיצב אביו של סמואל לבית האופנה פייר קרדן; משקפי מונוקל בצד המשקפיים הראשונים בהיסטוריה שעוצבו עם ידיות; משקפיים סיניים מתקפלים מהמאה ה־17; משקפות תיאטרון ומשקפי מספריים ששימשו את האריסטוקרטיה הפריזאית של המאה ה־19; משקפיים עשויים שריון צב ומשקפי אסקימוסים אותנטיים עשויים עצמות; משקפיים עתירי גלאם ששימשו בעבר את ג'ון לנון ואלטון ג'ון, והרשימה עוד משתרכת.

"אנדי וורהול אמר שפעם אנשים ראו את העולם בצורה שונה מאוד זה מזה, עד שהגיעו המשקפיים וגרמו לנו לראות את העולם באופן דומה, אבל האם אנחנו באמת רואים באופן דומה את העולם?", מתפייטת דבש. "בעבר אנשים עסקו במקצועות לפי יכולות הראייה שלהם. למשל, אם הראייה שלך לטווח רחוק לא הייתה טובה מספיק, לא יכולת להיות צייד. במהלך העבודה על התערוכה גיליתי עוד המון דברים מפתיעים שלא ידעתי קודם. לדוגמה, ידעת שזבוב רואה 360 מעלות? תחשוב איזו יכולת מדהימה וכמה חבל שהיא מבוזבזת על זבוב".

"מבט על", מוזיאון העיצוב, פנחס 8 חולון, החל משלישי (20.12) עד 29.4

אוהד בנית (סטודיו Trans.form)
המעצב התעשייתי אוהד בנית שילב בין טכניקות מסורתיות ועתיקות יומין לבין אלמנטים של מים וזכוכית. המפגש בין החומרים השונים בתכלית – האחד נזיל ותנועתי והשני נוקשה ושברירי – הוליד דיאלוג מהורהר על האופן שבו אנחנו רואים את העולם.

אוהד בנית. צילום: שי בן אפרים
אוהד בנית. צילום: שי בן אפרים

עמק הסיליקון: ברנוביץ קרוננברג אדריכלים (בשיתוף חברת סופר־פרוג'קט)
מפחדים ממחויבות? המשקפיים החלולים הללו מאפשרים לעוטים אותם להחליט בכל בוקר מחדש עם אילו עדשות לצאת מן הבית. המשקפיים מלווים במבחר עדשות בצורות, חיתוכים, גוונים וליטושים שונים וברטיית סיליקון שגמישותה מאפשרת להכיל כל אחת מהן.

משקפיים פתוחים. ברנוביץ קרוננברג אדריכלים
משקפיים פתוחים. ברנוביץ קרוננברג אדריכלים

 

אמצעי הגנה: ורד קמינסקי
כיאה לצורפת – משקפי המגן שיצרה ורד קמינסקי עשויים חוטי כסף. המשקפיים ארוגים בטכניקת שתי וערב, וכל הקצוות מולחמים זה לזה למניעת היתפסות המשקפיים בשיער ובבגדים (ותודה על ההתחשבות!). רשת המתכת מאפשרת לראות דרכה אך מונעת מהצופה מבחוץ לראות את עיני המשתמש.

חוטי הכסף של ורד קמינסקי. צילום: שי בן אפרים
חוטי הכסף של ורד קמינסקי. צילום: שי בן אפרים

מתקפלים: נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן (סטודיו Reddish)
צמד מעצבי המוצר יצרו משקפיים הנשענים על טכנולוגיות בסיסיות וחפים מכל זיקה אופנתית. המעצבים שמו דגש דווקא על אלמנטים פחות סקסיים ויותר פרקטיים, למשל הנקודות שבהן המשקפיים מתקפלים וכיצד זה מכתיב את המבנה ואת הצורניות של המשקפיים.

המשקפיים המתקפלים של סטודיו Reddish. צילום: שי בן אפרים
המשקפיים המתקפלים של סטודיו Reddish. צילום: שי בן אפרים

המוות נאה לו: גרגורי לרין
מעצב התכשיטים האוונגרדי מציג מסכה ששואבת השראה מעולם הפנטזיה ומורכבת משתי ישויות היוצרות דימוי אחד, בדומה לתאומים סיאמיים. הגולגולת משמשת כמעין דימוי מקברי ותיאטרלי, והעדשות החסרות מאפשרות למתבונן להציץ פנימה והחוצה ובכך לבחור במה להביט וממה להתעלם.

משקפי הפנטזיה של גרגורי לרין. צילום: שי בן אפרים
משקפי הפנטזיה של גרגורי לרין. צילום: שי בן אפרים