חופשה סוכר

אפתח בווידוי מכמיר לב: לא רק שמעולם לא דרכה כף רגלי בים המלח, אלא שתמיד ייחסתי אותו למוכי גורל בלבד. בכל פעם שצפיתי בפלא התבל בדרכי לאילת (עיירת נופש ראויה בהרבה, לטעמי) לא יכולתי שלא לשאול את עצמי: מי מגיע מרצונו החופשי למקום הנמוך ביותר בעולם כדי לטבול בבריכת פסוריאזיס ששורפת, לפי השמועות, בחורים שמהם השמש לא זורחת? מי מחליט למרוח את עצמו בבוץ ולרוץ אחר כך לספר לחבר'ה על קפה בארומה, המקום היחיד שבו ניתן להתמנגל בערב?

אם הוא צף, על כולנו לצוף. כריס נות' בביקור בים המלח

ובכן, לא התבדיתי כך מאז שגיליתי שסנטה קלאוס אינו אלא סוטה בפנסיה: יש סטייל בים המלח. זה לא שהזקנים המתקלפים הפכו לדרום אמריקאים נוטפים, או שההימרחות בבוץ נעשית כעת בזירה מסודרת עם קהל נלהב ובחורות בביקיני, אלא שרשת פתאל השכילה להקים על מה שהיה בעבר מלון לאונרדו פלזה את הרודס ים המלח – מלון שיכול להכיל גרציות מפונקות שכמותי.

ככה אנחנו נופשים, לא פחות. הרודס ים המלח

במלון החדש והמהמם הושקעו 60 מיליון ש"ח (קצת יותר ממה שאנחנו מרוויחים בחודש), ומיד כשנכנסים אליו מרגישים קליאופטרה: המקום כולו מעוצב בגוני טורקיז, ירוק, כחול, חום וזהב, והעובדים מסתובבים בגלביות לבנות עם רקמות זהב, ממש כאילו צפו בתצוגה האחרונה של דורית בר אור. אבל עזבו את העיצוב, שהרי למי אכפת מהעטיפה הנוצצת כשהבפנוכו כל כך טעים, עם ספא נפלא (שכולל גם בריכת גופרית), ארוחות מעולות (יש גם סושי!) וחדרים מפנקים לעילא (מפונקים אמיתיים מוזמנים לשריין את אחד מ־17 חדרי הגן, שמאובזרים בבריכה פרטית נטולת אה־גה־דו וילדים צווחנים). חוץ מזה למלון יש חוף פרטי מתוק שבו אשכרה טבלתי לראשונה בחיי במי המלח, צפתי לצד שתלי הסיליקון שלי, וכן, גם אישרתי את השמועות – החורים אכן בוערים. לעומת זאת הרגשתי שוב בתולה! שווה!

שריינו לעצמכם מקום באתר המלון, ואל תשכחו לא לשלוח לנו תמונה של עצמכם בבוץ. יש מספיק צרות בעולם.