העצמתן של חוויות משותפות

אנשים מבלים חלק ניכר מחייהם בחברתם של אנשים אחרים, הם חווים אותן חוויות אך אינם בהכרח משוחחים זה עם זה במהלכן. כך קורה למשל בעת האזנה לקונצרט או צפייה בסרט. האם עצם הידיעה שאנו חווים חוויה הנחווית בו זמנית גם על ידי אחרים, אפילו ללא שיחה עימם במהלכה, עשויה להעצים את החוויה? על שאלה זו מנסים לענות אריקה בות'בי, מרגרט קלארק וג'ון בארג' (Boothby, Clark & Bargh) במאמר המתפרסם בכתב העת Psychological Science.

בניסוי הראשון השתתפו 23 נבדקים. כאשר הגיע כל אחד מהם למעבדת המחקר, נכח בה נסיין שהוצג כנבדק נוסף. הניסוי החל בשיחה בין השניים שמטרתה הוצגה כ"שבירת הקרח". לאחר מכן נאמר לנבדק ולנסיין שהתחזה כנבדק כי במהלך הניסוי הם יתבקשו לבצע כמה מטלות: יטעמו שני שוקולדים שונים (שוקולד א' ושוקולד ב') ויתבוננו בשני ספרי אמנות (ספר א' וספר ב'). הסדר שבו כל אחד מהם יבצע מטלות אלו ייקבע באופן אקראי, אך כל אחד מהם ידע מה מבצע חברו. השניים שהו באותו החדר במהלך הניסוי, אך התבקשו שלא לשוחח זה עם זה.

אף שהנבדקים חשבו כי יבצעו את כל ארבע המטלות, למעשה הם ביצעו רק שתיים מהן: הם טעמו שתי פיסות שוקולד, פעם אחת כשהנבדק השני (הנסיין שהתחזה) טעם אף הוא פיסת שוקולד (תנאי החוויה המשותפת), ופעם שנייה כשהנבדק השני (הנסיין שהתחזה) עיין בספר אמנות (תנאי החוויה הנבדלת). ללא ידיעת הנבדק, השוקולד שטעמו שניהם היה זהה – שוקולד מריר 70 אחוז. לאחר טעימת השוקולד נשאלו הנבדקים כמה שאלות על השוקולד ועל מצב רוחם. לבסוף, הם נשאלו כמה שאלות על הנבדק השני, למשל, "האם את חשה כי את משדרת עימה על אותו הגל"?

השוקולד היה טעים יותר כאשר נחווה כחוויה משותפת
צילום: שאטרסטוק

יותר טעים

מניתוח ממצאי הניסוי עולה כי הנבדקים דיווחו כי אהבו יותר את השוקולד וכי הוא היה טעים להם יותר במהלך החוויה משותפת מאשר במהלך החוויה הנבדלת (כזכור, ללא ידיעתם, השוקולד בשני המקרים היה זהה). בעקבות תשאול שנערך לאחר הניסוי התברר עוד כי הנבדקים לא האמינו כי נוכחותו של הנבדק השני השפיעה על חוויתם האישית של טעימת השוקולד. מכאן, שהנבדקים לא היו מודעים להשפעתה עליהם של החוויה משותפת. לסיכום, עצם החוויה החושית של גירוי (במקרה זה, אכילת השוקולד) עשויה להיות תלויה בנוכחותו של אדם אחר, החווה אותה חוויה חושית עצמה, בלי שאנו מודעים להשפעתה.

האם העצמתה של חוויה חושית, כתוצאה מעצם נוכחותו של אדם אחר החווה בו זמנית חוויה דומה, מתרחשת רק כשהחוויה היא נעימה (כמו אכילת שוקולד טעים) או שתופעה זו תתרחש גם כשהחוויה אינה נעימה? כדי לענות על שאלה זו נערך הניסוי השני.

בניסוי השתתפו 28 נבדקים. הליך הניסוי היה זהה לניסוי הראשון, למעט זאת שנאמר לנבדקים כי הם יתבקשו לטעום שני תחליפי שוקולד (תחליף א' ותחליף ב'). כל הנבדקים טעמו ללא ידיעתם שוקולד העשוי מ־90 אחוז פולי קקאו והנחשב כלא טעים לרוב האנשים.

מניתוח תוצאות הניסוי השני עולה כי הנבדקים אהבו פחות את תחליף השוקולד כאשר גם הנבדק השני אכל אותו (מטלה משותפת) מאשר כשביצע מטלה אחרת (מטלה נבדלת). נוסף על כך, הנבדקים דיווחו כי הם חשו שהם יותר "משדרים על אותו הגל" כמו הנבדק בעקבות החוויה המשותפת מאשר בעקבות החוויה הנבדלת. גם בסיום ניסוי זה התברר בעקבות תשאול הנבדקים כי הם לא האמינו שהחוויה של אכילת תחליף השוקולד הושפעה מנוכחותו של נבדק נוסף, שבאותה העת חווה חוויה דומה. כלומר, גם נבדקי הניסוי השני לא היו מודעים לאופן שבו חוויה משותפת השפיעה עליהם.

מתוצאות שני הניסויים עולה כי חוויות חושיות נעימות הופכות לנעימות עוד יותר כשהן נחוות במשותף, ואילו חוויות לא נעימות הופכות לנעימות פחות בעקבות חוויה משותפת. מחקרי המשך יצטרכו להתחקות אחר הגורמים העשויים להוביל לתופעה זו.