טנזניה – בעקבות הנדידה הגדולה

בין פסגת אפריקה למרחבי הסרנגטי שוכן אחד האזורים הבראשיתיים ביותר בעולמנו: צפון טנזניה – מקום שבו מתקיימים מיליוני בעלי חיים, כפי שהתקיימו עוד לפני שהייתה מעורבת בכך יד אדם. לא תראו כאן בניינים, קווי חשמל או פקקי תנועה, ובקושי תראו אנשים, אלא אך ורק טבע.

כפיר אריות מטפס על עץ כדי להגיע לאמו
צילום: רועי גליץ

מישורי הסרנגטי מתפרשים מאופק לאופק, ממש כאילו נאבקים להוכיח את משמעות שמם בסואהילית, שפירושו ״מישורים אינסופיים״. מישורים אלו מכוסים בעשב הצומח בעונת הגשמים ונאכל על ידי אוכלי העשב שחיים בהם. פה ושם אפשר לראות ערמות של סלעי גרנית ענקיים הנקראים ״קוֹפּי״, או בלועזית Kopje; מקור המילה הוא בהולנדית והמשמעות היא ״ראש קטן״. ערמות סלעים אלו הן מקום מצוין למנוחת הטורפים והן אף מספקות להם תצפית מצוינת מעל המישורים. נהרות ונחלים מבצבצים בכל מקום. זו הבמה המושלמת לקראת אחת ההופעות החזקות ביותר בעולם.

משפחת צבועים לקראת השקיעה
צילום: רועי גליץ

בוודאי נתקלתם במונח ״הנדידה הגדולה״, צמד מילים המתאר תופעה אדירת ממדים, שבה מיליוני פרטים של גנו נודדים מדי שנה בעקבות הגשמים והעשב הטרי. הנדידה מתחילה באזור נדוטו (Ndutu), שם קורה משהו מופלא: בפרק זמן קצר של שלושה שבועות בלבד, כ־250 אלף נקבות גנו ממליטות את הדור הבא של הצאצאים. לוולדות יש כמה רגעים שבהם עליהן לעמוד על הרגליים ולהתכונן למנוסה מאלפי הטורפים שממתינים להזדמנות לארוחה קלה. צ׳יטות, אריות, נמרים וצבועים צדים בתקופה זו כמה פעמים ביום, כדי להאכיל את עצמם ואת צאצאיהם.

היפופוטם מפהק בבריכת ההיפופוטמים במכתש נגורונגורו
צילום: רועי גליץ

לאחר תקופת ההימלטות האינטנסיבית, השורדים ממשיכים לכיוון צפון מערב, לאזור סרונרה seroner). בתקופה זו, בסביבות אפריל, העדרים הגדולים מתחילים להתכנס ולנדוד צפונה לקראת החציה של נהר המסאי מרה (Masai Mara), שתהיה בסביבות יולי ומשם לכיוון קֶניה. חציה זו היא אחת המחזות המפורסמים במסגרת הנדידה הגדולה, ובמהלכה מיליוני הגנו חוצים את הנהר העמוק במנוסת בהלה בין תנינים רעבים. חלקם טובעים מתשישות ונסחפים בזרמים, חלקם נדרסים ונרמסים על ידי חבריהם, וחלקם נטרפים על ידי הטורפים שאורבים בגדות הנהר. לאחר תום תקופת הגשמים בקניה, בסביבות חודש אוקטובר, העדרים חוזרים לטנזניה ומעגל הנדידה חוזר חלילה.

אם ובנה במנוסה בסרגנטי
צילום: רועי גליץ

דרום מזרחית למישורי הסרנגטי נמצא אחד המקומות האהובים עליי ביותר בעולם – מכתש נגורונגורו (Ngorongoro) המכתש הוא הר געש עתיק וכבוי בן 1.6 מיליון שנים, בקוטר כ־40 קילומטרים, הנחשב למכתש השלם הגדול ביותר בעולם. כל שנה, כשאני מתקרב למכתש דרך הג׳ונגלים, בגובה של 2,000 מטרים, אני מרגיש כמו בסרט ״פארק היורה״, עד שהפתח בין העצים מתרחב מספיק ואני נמצא על קצה המכתש. בפעם הראשונה שראיתי את המכתש הענק נפער מתחתיי חשתי כאילו אני צופה בקסם. מתוך אלפי בעלי החיים במכתש, מעטים יוצאים מחוץ לגבולותיו במהלך חייהם – המכתש והאגם שבבסיסו מספקים את כל צרכיהם. ממש מיקרו קוסמוס של עולם הטבע האפריקאי, שבו חיים טורפים לצד נטרפים. אם יש גן עדן, מצאתי אותו.

רועי גליץ הוא מנכ״ל פוטוטבע מסעות בעולם ומדריך משלחות ספארי לטנזניה