לוס אנג'לס מאז ועד היום

העיר שצמחה מתוך המדבר והפכה למרכז תעשיית הבידור העולמית

ברוכים הבאים ללוס אנג'לס (צילום: shutterstock)
ברוכים הבאים ללוס אנג'לס (צילום: shutterstock)
29 באוקטובר 2013

לוס אנג'לס. לרוב, השם מעורר קונוטציות של זוהר הוליוודי, שחקנים המתפרנסים מעבודות שונות בזמן שמחכים לפריצה הגדולה, יופי מנותח ומהונדס ומחפשי תהילה. אבל יש בעיר המהוללת, מלאת השמש והערפיח הזו הרבה יותר, ואלו הטוענים שזו עיר שטחית ורדודה, אף פעם לא שקעו לחלוטין במגרש המשחקים למבוגרים שהוא לוס אנג'לס.

כולם יודעים שהחיים בעיר סובבים סביב תעשיית הבידור, אולם זו עיר שבנויה על דימיון וחלומות, דבר הנותן לה את העומק שכולם טוענים שחסר לה. בביקור קצר בחנות הספרים Bodhi Tree Bookshop במערב הוליווד, תמצא אנשים המחפשים פתרונות רוחניים. בזמן הליכה על החוף בשקיעה תבחין באנשים שעושים מדיטציה או יוגה. ככה זה, בעיר שכה מלאה בשאיפות שטחיות, הצד השני של המטבע הוא חיפוש הולך וגובר אחר השפיות בתוך כל הפנטזיה הזו.

לוס אנג'לס מושכת אנשים מכל העולם. אנשים נוהרים לעיר בחיפוש אחר חיים טובים יותר תחת השמש היוקדת וניתן לשמוע יותר מ-220 (!) שפות שונות ברחובות, מה שהופך את לוס אנג'לס לאחד המחוזות המגוונים ביותר בארה"ב. דבר זה מהווה לעתים מקור למתחים תרבותיים, בעיקר בין הקהילות השחורות והלטיניות, ונדיר כיום למצוא תושב שהוא אכן יליד המקום.

לוס אנג'לס אינה דומה לעיר הממוצעת בחוף המערבי; האנשים כאן אינם צועדים לקצב רכבות תחתיות רועשות, מנועי דיזל של אוטובוסים ושאון ברחובות, ובאופן כללי, זוהי עיר שלוקחת הכל באיזי. אין לחץ בשום דבר ואת הכל אפשר לעשות גם מחר.

אך לא הכל נוצץ בעיר החלומות: צפיפות אוכלוסין גוברת, מתיחות בין-גזעית מבעבעת (בעיקר בין היספאניים לאפרו-אמריקנים) וקשיי תחבורה הנובעים ממסת מכוניות פרטיות עצומה וחוסר מערכת תחבורה ציבורית מפותחת כתרופת נגד, הן רק חלק מהבעיות. העיר, שבנויה על תעשיית הקולנוע, ספגה גם בתחום הזה מהלומה לא קטנה; בפברואר 2008 החלה שביתת התסריטאים שנמשכה 100 ימים כאשר חלק מתוצאותיה היתה ירידה מהמסכים של כמה מהתוכניות הנצפות ביותר, מה שגרם לצופים רבים (בעיקר הקהל הצעיר), לפנות לאינטרנט. משמעות הדבר הייתה כמובן פחות רייטינג ולפיכך פחות משקיעים. התעשייה התקשתה לקום על רגליה לאחר שביתה זו, וכשכבר החלה להתאושש, הגיע המשבר הכלכלי הכבד והביא לקריסה נוספת. אומנם תעשיית הבידור לא התחסלה כליל, אך היא עדיין נמצאת בשפל כבד.

ועדיין, רוב הקלישאות לגבי העיר, נכונות; בתי הקפה מלאים בתסריטאים בפוטנציה שמקלידים על מחשבי המקינטוש שלהם בזמן ששותים הפוך על בסיס חלב סויה, כל מלצר הוא שחקן שואף, תיירים ממשיכים להצטלם עם כפילי השחקנים בשדרות הוליווד וכמעט כולם נוהגים לכל מקום. הרעיון של ללכת ברגל, אפילו כמה רחובות, מתקבל בבוז!

קחו בחשבון שבזמן שאתם משייטים לכם באוטו קשה להבין היכן נמצאים דברים. יש את סנטה מוניקה הצעירה ומליבו העשירה, וניס ההיפית ודאון-טאון העירונית והצפופה. ווסט הוליווד הבליינית ולוז-פליז הבורגנית, ועוד ועוד. דרך שמשות הרכב הכהות, כל השכונות מתמשכות ומתערבבות לכדי מסה שיכולה להבהיל, אך אם תלמדו להעריך כל שכונה לפי האווירה שלה, פתאום לוס אנג'לס תתחיל להרגיש כמו בית.