פריז: שתי גדות לסיין ומה שביניהן

הסיין אינו רק תחנת מעבר בין הגדות, אלא אטרקציה כובשת בפני עצמה. הביקור באיים מנתק מהמולת העיר ומעלה ניחוחות נשכחים

קתדרלת נוטרדאם (צילום: shutterstock)
קתדרלת נוטרדאם (צילום: shutterstock)
27 באוקטובר 2013
נהר הסיין (צילום: shutterstock)
נהר הסיין (צילום: shutterstock)

הסיין

נהר הסיין הוא הרבה יותר מנתיב תחבורה ואטרקציה תיירותית – הוא גם חוצה את העיר לשניים; חלוקה שהיא יותר פסיכולוגית מאשר גאוגרפית. הגדה הימנית היא מרכז המסחר, ואילו לגדה השמאלית יש תדמית שיקית ואינטלקטואלית.

מאז ומתמיד שימש הנהר להעברת סחורות, וגם היום אפשר לראות עדיין דוברות המובילות חומרי בניין. ב-1990 הוסיפה אונסק"ו לרשימת המורשת העולמית 12 קילומטר של רציפי הסיין. בגדה השמאלית נבנה פארק Tino-Rossi, שם מתקיימת בקביעות הרקדת טנגו לצד הנהר. אתרים צפים, כמו ה-Batofar ודומיו, הפכו סופר-טרנדיים ובמשך העשור האחרון אירוע רודף כאן אירוע. בימי ראשון נסגרים חלקים מסוימים לתנועת רכבים, כדי לאפשר לרוכבי אופניים ולמטיילים ליהנות מהרציפים המרהיבים של הנהר; נמל Javel הופך לבמת ריקודים בחודשי הקיץ; ומאמצע יולי הופך הנהר כולו לריביירה עירונית. הרציפים נמלאים אז חול, עצי דקל, כסאות נוח, בקתות חוף, ערסלים, דוכני משקאות ואפילו ספרייה להשאלת ספרים.

הגשרים

מהקשתות העתיקות בצבע דבש של Pont Neuf ועד לקווים המרחפים של Passerelle Simone-de-Beauvoir החדש, 37 הגשרים של פריז הם אחת הסיבות הטובות ביותר לבקר בעיר. הגשרים מציעים תצפיות נהדרות על קו הנוף של פריז.

במשך השנים הגשרים הופצצו, נחבטו על ידי אוטובוסים, סירות ודוברות, נשחקו מהמים ואפילו היו מועמדים להריסה: ב-1634 התמוטט גשר St-Louis תחת משקלה של תהלוכה דתית. במאה ה-19 שגשגה בניית הגשרים – 21 גשרים נבנו, כולל גשרי המתכת הנפתחים הראשונים בעיר. גשר Pont de la Concorde נבנה משאריות מבצר Bastille; גשר Pont des Arts הקסום, שהוקם בשנת 1803, היה הגשר הראשון שיועד אך ורק להולכי רגל; אך הגשר המפואר והנוצץ מכולם הוא גשר Pont Alexandre III, על שלל הפנסים, הקנים והקישוטים המוזהבים שלו. הגשר הפרקטי מכולם הוא Pont de l'Alma ופסל החייל, המשמש מדד בלתי רשמי לגובה פני הנהר. כשבהונותיו מתחילים לשקוע במים, העירייה מכריזה על שיטפון וסוגרת את הרציפים לתנועה. אם החייל שוקע במי הנהר עד לקרסוליו, נפסקת תנועת הסירות בסיין. בשנת 1910 נשברו כל השיאים, כשהחייל האמיץ שקע במים עד לצווארו, וכל מרכז פריז הוצף מים.

גשר אלכסנדר ה-3 צילום: shutterstock)
גשר אלכסנדר ה-3 צילום: shutterstock)

במאה ה-20 הוקמו תוספות ראויות כדוגמת גשר Charles-de-Gaulle, הנפרס ככנף בין שתי גדות הנהר, וכן Viaduc d'Austerlitz המרשים והאלגנטי, הנושא את קו המטרו מספר 5. המעבר הכי חדש בפריז, Passerelle Simone-de-Beauvoir, הוא מעבר רגלי המקשר את הספרייה הלאומית לפארק דה ברסי ברובע ה-12.

 Ile de la Cité

Ile de la Cité הוא המקום שבו נולדה פריז. סביב 250 שנה לפנה"ס, ייסד כאן שבט קלטי-גאלי יישוב חדש. בימי הביניים הפך האזור למרכז כוח פוליטי ודתי: השלטון המלוכני מצד אחד, והכנסייה בצד השני ליד נוטרדאם.

אולי הנקודה הכי מקסימה באי היא הקצה המערבי, היכן שניצב Pont Neuf (בצרפתית "הגשר החדש"), שנבנה בשנת 1607. לאורך הקשתות שלו מפוסלים פרצופים הקפואים בעוויתות משונות. לפי האגדה, אנשי החצר של הנרי ה-3 שימשו השראה לפסלים. הגומחות, המתאימות לנשיקות אוהבים לאור שקיעה, שימשו בעבר למסחר ולעסקים מפוקפקים של עוקרי שיניים, מוכרי ספרים ודומיהם.

על חלקו הדרומי של האי חולשת, כמובן, הקתדרלה Notre-Dame de Paris (אתר www.cathedraledeparis.com), הנחשבת לאחת ההצלחות הגדולות ביותר של הארכיטקטורה הגותית. היא הוזמנה במאה ה-12 על ידי הארכיבישוף מוריס דה סולי, שהתקנא בכנסייה האופנתית שנבנתה אז ב-Saint Denis. הקתדרלה הוקמה במקומה של הבזיליקה Saint-Etienne, שתפסה בעצמה את מקומו של מקדש גאלי-רומי עבור האל יופיטר. הקתדרלה נבזזה במהפכה, והוסבה למקדש התבונה. במאה ה-19 היה המראה הכולל של המבנה עלוב למדי. ויקטור הוגו יזם מאבק לשחזור הקתדרלה הגותית, והצליח לסחוף אחריו את Viollet-le-Duc, שהחל את העבודות באמצע המאה ה-19. עבודות השחזור נמשכות אגב עד היום. למרות השחזורים הרבים, החזית עדיין משמשת עדות מרשימה לאמנות הגותית, בעיקר בזכות האיזון העדין בפרופורציות בין שני המגדלים והרוזטה, לבין שלוש דלתות הכניסה. חלל הקתדרלה מלא ביצירות אמנות דתיות שנתרמו על ידי הגילדות המקצועיות, ובשאר אוצרות כנסייה. כדי להעריך עד תום את עבודת הבנאים, טפסו לראש המגדלים. עלו דרך המגדל הצפוני, ורדו דרך המגדל הדרומי. בין שני המגדלים אפשר להביט מקרוב בעבודה המדהימה של Viollet-le-Duc, שעיצב את פסלי החיות המופלאות והמפלצתיות המקשטות את המעקה. אל תחמיצו את Stryga המהורהר, המשקיף על הבירה כולה מהפינה הראשונה. אחרי ביקור ב-Bourdon ("הפעמון הגדול"), אפשר לטפס במדרגות הלולייניות המובילות לראש המגדל הדרומי, וממנו לראות כמעט כל אתר בפריז. על רצפת הרחבה שמול הכנסייה, מצוין "קילומטר אפס" – הנקודה שממנה נמדדים המרחקים לכל מקום בצרפת. וכן משורטטים הרחובות שמילאו את המרחב לפני שהוסמאן הוציא לפועל את זממו.

אטרקציות נוספות באי הן La Conciergerie, ארמון המלוכה שהיה לבית המאסר לנידונים למוות. כאן המתינה מארי אנטואנט שיערפו את ראשה, ולמרבה האירוניה גם רובספייר. העשירים זכו למגורים מפוארים יחסית, ומעוטי היכולת, לעומת זאת, ישנו על מזרני קש בצינוק דחוק ולח. כדאי לבקר במבנה, ולו כדי להציץ בתאי המאסר ובקירות המקושתים;  Mémorial des Martyrs, de la Déportatuon גן ובו האנדרטה ל-200 אלף קורבנות הנאצים שנשלחו למחנות ההשמדה – יהודים, קומוניסטים, הומוסקסואלים ולוחמי מחתרות; ו-Sainte-Chapelle, הקפלה, יצירת המופת של דה מונטריי, שהיא שילוב שמימי של ויטראז'ים ועמודים גותיים תמירים.

Ile St-Louis

עד המאה ה-14 החזיקה הקתדרלה באדמות הביצה של האי הסמוך, ששימשו דייגים, מתרחצים וזוגות מתבודדים. במאה ה-17, אחרי גלגולים רבים, הצליח סוכן נדל"ן לשכנע את לואי ה-13 למלא אותו בתי מגורים. היוזמה התבררה כהצלחה מסחררת, ומאז ועד היום נכסי הנדל"ן היקרים ביותר בבירה מרוכזים באי הקטן. תוכלו להבחין כאן בארכיטקטורה מעודנת וברחובות צרים, וליהנות מנופים קסומים הנשקפים מהרציפים המקיפים אותו.

בית טיפוסי באי סט לואי צילום: shutterstock)
בית טיפוסי באי סט לואי צילום: shutterstock)

ברחוב Saint-Louis-en-l'Ile, העובר בין מבנים היסטוריים נאים, תמצאו חנויות מזכרות מהזן היוקרתי, מעדניות משובחות, סלון תה, ברים, מסעדות ומלונות. Hôtel du Jeu de Paume במספר 54, היה בעבר מגרש טניס מלכותי. במספר 31, גלידת Bertillon עדיין מצליחה למשוך המונים. כדאי גם לבקר ב-Eglise St-Louis-en-l’lle, כנסיית האי שנבנתה בין השנים 1765-1664 בסגנון ברוק, ולה עמודים קורינתיים ומזבח מואר. לעתים מתארחים כאן קונצרטים של מוזיקה קלאסית.