כמה הם מרוויחים – מקצועות הדורשים הכשרה

כמה מרוויחים מטפלים אלטרנטיביים, שחקנים, פרסומאים ועוד? פרויקט השכר הגדול נכנס לכם לכיס

3 בדצמבר 2013

סטארט־אפיסטים

העירייה אמנם מתהדרת בחברות ההזנק המקומיות כאילו חולדאי הקים אותן בעצמו, אבל הקשיים האמיתיים ממתינים ליזמים בתחילת דרכם. אף שלרובם ידע טכני שמאפשר להם לעבוד כשכירים בחברות היי־טק מן המניין ולהרוויח שכר העומד על 20־30 אלף ש"ח, מי שלוקח את הסיכון ומקים מיזם עצמאי עלול להרגיש את הפער בין משכורת מפנקת להיעדר משכורות.

"בשנה שנתיים הראשונות לא מרוויחים שקל", מספר יזם צעיר. "לא מספיק שהשקעת הון ראשוני מכספך או כספי הורים, אתה עוד חי עליו וממשיך למשוך ממנו כספים עד שתצליח להשיג מימון ראשוני. הוא יאפשר לך למשוך משכורת לקיום בסיסי, בסביבות ה־5,000־6,000 ש"ח". המימון הראשוני מאפשר לשכור אנשי מקצוע שחיוניים להמשך הפיתוח, אך כאן נוצרת מעין פירמידה הפוכה: "דווקא היזמים מרוויחים הכי פחות", ממשיך היזם. "בעוד העובדים החדשים מקבלים הכי הרבה – בסביבות 15,000 ש"ח. אני נשען על ה־Equity – ההון שמיוחס לי כבעל מניות בחברה, ובינתיים מרוויח בפועל גרושים. אם החברה תיכשל אני אכשל, אם היא תצליח זה סיפור אחר – וזה המשחק. נוסף לכך חייבים לציין שגם אותם שכירים בסטארט־אפים בתחילת דרכם מקבלים לרוב משכורת שנמוכה משמעותית מזו שהיו מקבלים בחברה מבוססת. אם החברה תצליח, מי שהיה איתה משלבים מוקדמים יזכה למשכורת גבוהה ביותר ולמניות, כך שכל עובד מקריב ומהמר בדרכו".

הוויתורים כרוכים גם בהשקעת שעות ארוכות בפיתוח – אחת הסיבות שרוב הסטארט־אפיסטים הם צעירים ורווקים. "ליזמים בני מעל ל־30 קשה להיכנס לתחום כי המחויבות היא אינסופית, וגם המשקיעים נוטים יותר לכיוון הזה כי לרווקים צעירים לכאורה יש יותר אופק בתחום". גיוס מוצלח נוסף עשוי לאפשר למיזם לעבור למשרד של ממש, לרוב לחלל משותף כגון TechLoft בדרום העיר, מה שמאפשר לשדרג משכורות ולשכור עוד עובדים.

אם בשנים עברו כל חברת סטארט־אפ כיוונה לאקזיט המיוחל, היום לא מעט סטארט־אפים תל אביביים שואפים להמשיך ולבסס את החברה כפי שעשו ב־Waze. ההתפכחות מהמרדף אחרי האקזיטים באה לידי ביטוי גם המשכורות של היזמים: יזם בעל חברה בת 15־30 עובדים, לרוב לא ימשוך לכיסו יותר מ־15,000־20,000 ש"ח, וגם מנהל חברה בת 100 עובדים ירוויח 30 ומשהו אלף – צנוע ביחס למנהלים של תחילת העשור הקודם. "יש ליזמים אחריות לא למשוך משכורות מטורפות, כי ההצלחה של העסק היא ההצלחה שלך, וחשיבה לטווח ארוך היא חלק מכל העניין".

מטפלים אלטרנטיביים

רוב המטפלים לא אוהבים את הכינוי רפואה אלטרנטיבית – שם גג הכולל בתוכו הומיאופתיה, נטורופתיה, רפואה סינית, דיקור, טיפול בצמחים, איורוודה ורפלקסולוגיה. אחד המאפיינים של התחום הוא ערפול. בניגוד לטיפול אצל רופא קונבנציונלי, לפציינט הממוצע אין מושג מה רמת ההסמכה והמקצועיות של המטפל. ברפלקסולוגיה, לצורך העניין, אפשר להתחיל לטפל אחרי שנת לימודים, אף שאפשר ללמוד גם שנתיים ושלוש. הנטורופתית והדולה (תומכת לידה) טל אלשטיין, למשל, מטפלת גם בפרחי באך ואירידולוגיה (אבחון דרך העין). "אפשר ללמוד לאינסוף", היא מספרת, "אבל מה שמועיל ומקדם הוא אם את מאמינה במה שאת עושה כדרך חיים. אני ממש חיה את העיסוק, ואם בשנים קודמות נתקלתי בלגלוג, היום היחס חיובי ומסוקרן. מצד שני, רק מי שחי את זה עד הסוף שורד במקצוע".

כמחצית מבוגרי הלימודים לא יעסקו בטיפול, בין שמלכתחילה למדו אותו למטרת העשרה (הגם שהלימודים לא זולים), ובין שלא מצאו את הכוחות להשקיע בפתיחת קליניקה ותפעולה. מי שעובד בקופות החולים ירוויח שכר מבאס של 25־30 ש"ח לשעה, "מה שמאוד מקשה, כי בכל מפגש עם מטופל משקיעים הרבה מחשבה ואנרגיה", מוסיפה אלשטיין. עלות טיפול בתל אביב נעה בין 200 ש"ח לשעה למטפל מתחיל ל־400־600 ש"ח לשעה למטפל בכיר – כאלו יש מעטים, והם נהנים משכר חודשי העומד על יותר מ־20,000 ש"ח.

קופירייטרים

יחסית למקצוע שמשווק חיתולים למבוגרים וחברות תעופה באותה תשוקה, קופירייטינג הוא מקצוע פיוטי למדי: יום אחד אתה עובד כמו כלב ומרוויח שכר רעב ולמחרת אתה על גג העולם. הקופי המתחיל מגיע ישירות לטבילת אש אכזרית באחד ממשרדי הפרסום בעיר, שרובם מתנהלים בנינוחות שמזכירה חדרי ניתוח. הסיכויים שמישהו יעביר לו חפיפה דומים לסיכויים שדון דרייפר יאמר משהו מצחיק. כתוצאה מכך נכנס לפעולה אפקט כיסא המפלט: אם בתוך שבועיים בממוצע נראה שהקופי לא מצליח להשתלט על בריפים, הוא נבעט אל הדלת בלי יותר מדי גינונים. לעומת זאת, אם הוא שורד ומוכיח את עצמו כחד, זריז ויצירתי, הוא עשוי להקפיץ את שכרו החודשי מ־4,000 ש"ח ל־5,000 ש"ח ואפילו ל־7,500 ש"ח בתוך פחות משנה.

"זה מקצוע נורא מהיר ואינטנסיבי, ואם אתה טוב, תוך כמה חודשים אתה יכול להיות חתום על כמה קמפיינים מצוינים", מבהיר קופירייטר ותיק. "ואז, ממישהו שאף אחד לא ידע איך קוראים לו אתה הופך למצרך מבוקש שיכול להקיש על דלת המשרד ממול ולהשיג חוזה משופר בהרבה". בתחום שנתון בתחלופה מתמדת של כוח אדם, המאמץ לשמור קופירייטרים מצטיינים גורם לרוב בעלי המקצועות החופשיים לרייר בזעם: בונוסים בסך כמה אלפי שקלים כגמול על קמפיין מנצח הם לא מחזה נדיר, קל וחומר זוטות כגון סופ"שים במלונות בוטיק, ארוחות ערב במסעדות נחשבות או כרטיסים להצגות. המינוס הבולט הוא המחסור בחיים פרטיים. "רוב המשרדים בתל אביב מתנהלים בכאוס מוחלט", טוען הקופירייטר. "הנוהל של להזמין פיצה ב־20:00 כי אין מצב לצאת לפני 23:00 מתקיים כמעט על בסיס יומיומי". אם לא אכפת לכם לגור במשרד, תשמחו לגלות שקופירייטר יכול להגיע לשכר של 15,000 ש"ח נטו, פלוס אופציה להפוך לקופירייטר בכיר או למנהל קריאייטיב – מה שעשוי להכפיל את הסכום. אם הפכת לשותף החיים בכלל מחייכים.

למרות התנאים המשופרים, לא מעט קופירייטרים שצברו ניסיון מעדיפים לעבוד כפרילנסרים. במקרה הזה יש שתי אפשרויות: לבצע עבודות עבור משרד פרסום (בשכר שנע בין 1,000 ש"ח ל־1,500 ש"ח ליום) או לעבוד עבור לקוחות פרטיים במחירים משתנים. היתרון: אפשר להרוויח 20,000 ש"ח בחודש טוב. החיסרון: אין ביטחון תעסוקתי וחודש רע עלול להסתיים ב־5,000 ש"ח ואפילו פחות. גם כאן קיים מעמד נדכא – נתח רחב מהעוסקים במלאכה, שרובם שכירים, באמצע שנות ה-30 לחייהם או בסופם, נשואים, הורים לילדים, שמרוויחים משכורת של 9,000־10,000 ש"ח ולא יוצאים מהמשרד לפני 20:00.

"זאת האוכלוסייה הממורמרת, אלה שלא זוהרים במקצוע, שלא בטוחים שיהיה להם מקום עבודה עוד 10־15 שנים עם השינויים שהשוק עובר, ומרגישים לא פעם שהמחיר האישי שהם משלמים לא שווה את החיים האלה.

 שחקנים

מצאתם את עצמכם מרחמים לפעמים על שחקנים שנאלצים לדקלם מונולוגים מביכים? לא בטוח שתרחמו עליהם פחות אחרי שתיווכחו מה תנאי השכר שלהם. שחקן שסיים ללמוד באחד מבתי הספר הנחשבים נקטף לתיאטרון רפרטוארי והצטרף לחוזה קיבוצי יזכה למשכורת בסיס שנעה סביב 3,000 ש"ח בחודש, ותוספת בסך 150 ש"ח להצגה ובסך 30 ש"ח לחזרה. ממוצע של עשר הצגות בחודש מאפשר לשחקן שעושה תפקידים יפים לגרד את ה־6,000 ש"ח נטו בחודש. לאחר כמה שנים בתיאטרון, הבסיס עשוי להגיע ל־4,000 ש"ח והתוספת ל־350 ש"ח, כך שתקרת הזכוכית עבור שחקן ותיק שעובד היא 10,000־11,000 ש"ח בחודש. לעומת זאת, כוכבים כמו משה איבגי שמגיעים לשחק בהצגה חותמים על חוזה פרילנס שמניב להם 2,500־3,000 ש"ח פר הצגה.

"הקצוות בתחום מאוד רחוקים זה מזה", מציין אורי יניב, שחקן בתיאטרון גשר וחבר בוועד השחקנים באיגוד שח"ם. "כשבצד השני מדובר בשכבה דקה ביותר שעושה סכומים יפים מאוד. על אותה במה אפשר לראות, בתפקידים לא שונים בגודלם, שחקן שמרוויח 200 ש"ח להצגה מול שחקן שמרוויח 3,000". אחת הדרכים הנחשקות להשלים הכנסה היא טלוויזיה. לפי התקנות האחרונות שקבע שח"ם, שחקן שיצטלם לקולנוע ירוויח 1,600 ש"ח ליום צילומים ושחקן שמצטלם לטלוויזיה מרוויח שכר מינימום בסך 2,400 ש"ח ליום צילום, "ואם יש לך שניים־שלושה ימים כאלו בחודש, מצבך השתפר משמעותית".

לעומת תיאטראות כגון גשר שמעסיקים על בסיס חוזה קיבוצי, מוסדות כמו בית לסין מחתימים את כל השחקנים כפרילנסרים. "אם חתמת על הסכם של 1,500 ש"ח להצגה וההצגה רצה הרבה – הרווחת בגדול. אם היא לא רצה בכלל, לא הרווחת כלום", מסביר יניב, "יש יותר אופציות להרוויח, אבל אין שום ביטחון שגם בחודשים שאתה יושב בבית יהיה לך את המינימום להתקיים ממנו. כשאתה צובר ניסיון, עובד הרבה ומכיר יותר את התעשייה תוכל לסמוך שתהיה לך המשכיות מפרויקט לפרויקט. אם השתחלת לתפקידים בטלוויזיה, כיום זה עשוי להעלות את הערך שלך כשחקן שאנשים מזהים ורוצים לראות ועשוי להעלות גם את התעריף שלך".

כל הסגה הזאת נכונה רק לגבי המעטים שהצליחו להיכנס לתיאטרון עם תום הלימודים – בממוצע שניים מתוך כיתה בת 17 תלמידים. השאר, שייכנסו לתיאטרון או לטלוויזיה רק בהמשך, אם בכלל, מתחילים לרוב את הדרך בהצגות ילדים, וכאן מדובר בעולם אחר. רוב השחקנים מתפרנסים בתחילת הדרך מהצגות ילדים, כשהתעריף המקובל כיום הוא 500 ש"ח להצגה ועוד 400 להצגה שנייה באותו היום, מה שאומר שאפשר להרוויח כמעט 1,000 ש"ח ליום ולהיות ב־12:00 בצהריים בבית, אם לא אכפת לך שהיית מחופש לצ'יטה כל הבוקר.

טבחים ושפים

קשה להתווכח עם הקביעה ששף כיום הוא המקצוע הכי לוהט בעיר. והמחירים בהתאם: טבח מתחיל שסיים לימודי טבחות ירוויח במסעדה תל אביבית 5,500־6,500 ש"ח נטו למשרה של שישה ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים, במשמרת בת 10 שעות – התחלה לא פשוטה הכוללת עבודה אינסופית. טבח מוכשר וחרוץ שמוכיח את עצמו יתקדם בהדרגה לסכומים גבוהים בהרבה: טבח בבר תל אביבי לא פעם ירוויח כמעט כפול מטבח בתפקיד דומה במסעדה, וזאת כי היכולת שלו להסעיד כמעט בעצמו 100 איש בערב עד השעות המאוחרות הופכת אותו לנכס זול ומשתלם לבעל הבית, ולכן שווה להחזיק אותו במשכורת של 10,000 ש"ח נטו, לפעמים יותר. סו־שפים במסעדות תל אביביות מרוויחים בין 9,000־12,000 נטו, בעוד שסו־שפים העובדים במלונות סוגרים בסביבות ה־9,000 ש"ח. שף במלון מרוויח בסביבות ה־14,000 ש"ח נטו ושף במסעדה כבר עובר לדרגת שכר מפנקת בהרבה ומשתכר 12,000־18,000 ש"ח נטו בחודש. כל זה טוב ויפה, אבל גם לשף במסעדה מצליחה עוד יש לאן לשאוף – השפים המובילים בעיר – אליטה שאת שמה כבר עייפנו מלשנן – שאינם בעלי המסעדות, אלא סוג של שותפים או שכירים ונמצאים בחוד החנית של העשייה מרוויחים בין 20,000־35,000 ש"ח נטו בחודש, אך כמובן שהם מעטים ביותר; רוב הטבחים או השפים יכולים להמשיך לרייר על המאסטר שפים והצלחותיהם, אך קרוב לוודאי שייתקעו סביב ה־12,000ש"ח נטו. "שווה? ממש לא", מגיב שף תל אביבי ידוע על נתוני השכר. "בשורה התחתונה מדובר בשנים של עבודה סיזיפית וכפוית טובה בשבתות, חגים ובכלל. אז למה? יש כאלה שתקועים במקצוע שנים ולא מסוגלים להיחלץ החוצה. יש כאלה שהשלימו עם המחיר ויש את אלה שזה באמת בוער בתוכם ומהווה עבורם הגשמת חלום, לא משנה מה המחיר. במקצוע הזה אי אפשר לעבוד פחות ובאמת להצליח".

רקדנים

בניגוד לכל שאר תחומי האמנות, חיי המדף של רקדן קצובים יותר ואת שנות העשרים והשלושים לחייו הוא להוט להעביר על הבמה. אלמנט זה, בנוסף לתעשייה קטנה שרגילה לקבל פירורים מעוגת התקציב ונורמות תשלום ירודות, הובילו למעמד מנוצל אך כמעט חסר יכולת מיקוח. נקודת מפנה הייתה כתבה שפרסמה ציפי שוחט ב־2005 ב"גלריה", שם חשפה את תנאי התשלום המזעזעים של רקדני האנסמבל בלהקת בת שבע. הכתבה עוררה הדים והובילה להקמת איגוד הרקדנים באמ"י ולמחירון שכר הרקדנים, שרוב הכוריאוגרפים העצמאיים בארץ עובדים עמו. ישנן עוד כמה להקות גדולות, בינוניות וקטנות שעובדות לפי התעריפון, אך "בסופו של דבר, התעריפון הוא בגדר המלצה", מודה מנהלת הפקה של אחת הלהקות הגדולות. "אנחנו משלמים כמה שאנחנו יכולים וטוב שיש את המחירון, כדי שנדע לאן לשאוף". גם הסטנדרטים הנקובים בתעריפון הם לא בדיוק שכר שאפשר לחיות ממנו: בין 4,095 ש"ח ברוטו בחודש בשנה הראשונה ל־6,134 ש"ח בשנה השישית. תחום הפרילנס נראה מכניס יותר, אך לכאורה בלבד: עם 24 ש"ח לשעת חזרה ו־413 ש"ח למופע עבור רקדן מתחיל, ל־40 ש"ח לשעת חזרה ו־666 ש"ח למופע אצל המאסטרים. "אם היו לרקדנים פרויקטים רצופים שמבטיחים הרבה הופעות, היה משתלם לעבוד כפרילנס", מסייגת רקדנית ותיקה, "אבל הרקדן הממוצע, טוב ככל שיהיה, לוקח לא פעם כל פרויקט שיציעו לו. כמו רקדנים שעובדים בלהקות כשכירים ונאלצים להשלים הכנסה בשעות שנותרו להם – מלצרים, מורים בתחומים שונים או כל דבר אחר, ובלבד להגיע למשכורת של 7,000־8,000 ש"ח שתאפשר להם להתקיים איכשהו בעיר הזאת". דרך נוספת להשלים הכנסה ואפילו להקפיץ אותה היא לחלטר במחזות זמר בתיאטרון הציבורי, שם מרוויחים בסביבות 400־450 ש"ח ברוטו למופע ועד 3,500 ש"ח בחודש לתקופת חזרות – אם כי התיאטראות יעדיפו תמיד לעשות שימוש בשחקנים שעובדים אצלם תחת חוזה קיבוצי. "הם יודעים לזוז ומקבלים ממילא משכורת", מסבירה מנהלת הפקה בתיאטרון גדול. חלק מן הרקדנים רוקדים באופרה הישראלית, אם כי שם הם מוגדרים כניצבים ושכרם בעבור שלושה שבועות של חזרות עומד על 2,000 ש"ח בחודש ברוטו, ועל כל הופעה יקבלו בסביבות 200 ש"ח. גם הטלוויזיה המסחרית היא אופציה: תעריפי המינימום שעליהם חתומים בין היתר ערוצים 2, 10, הוט ויס – מחייבים אותם לשלם 2,811 ש"ח ליום צילום לסולן ו־2,118 ש"ח לרקדן שאינו בתפקיד סולן בהפקה לטלוויזיה המסחרית; 1,643 ש"ח ליום צילום בן 12 שעות לפרסומת, עבור שידור עונה אחת בת חצי שנה ו־982 ש"ח לתוכנית ראיונות או שעשועון – סכומי עתק ביחס לפרוטות שעושים רקדנים בשאר הזמן. המשכורת הגבוהה ביותר שניתן להרוויח כיום, אם כן, היא בפסטיגל: שכר ממוצע לרקדן מנוסה בפסטיגל עומד על 25 אלף ש"ח בממוצע. "אם כי זה תלוי אם מדובר ברקדן מתחיל או מנוסה", מדגישים בהנהלת הפסטיגל. "יש כאלה שמרוויחים הרבה יותר, ויש כאלה שפחות".

dancer-getty-01-P