מדע על הבאזז: איך הפכו ההרצאות לטרנד שסוחף את העיר?
בשנים האחרונות, הרצאות הפכו ממשהו שנוחרים מולו באוניברסיטה - לחלק מחיי הלילה של תל אביב. החל ממדע על הבר שמתקיים בשבוע הבא ועד בתי ההרצאות סקול אוף לייף וטוקהאוס - כך הפכה תל אביב לאתר חפירות
מדע על הבר – לרשימת ההרצאות המלאה
סביר להניח ש"ההרצאה הכי חשובה שאי פעם תראו", מופע האימים של משיח הטבעונות האמריקאי גארי יורופסקי, היא לא ההרצאה הכי חשובה שאי פעם ראיתם או תראו. עם זאת, מבט על נתוני הצפייה של ההרצאה בת השעה וחצי – כמיליון וחצי צפיות רק לסרטונים שתורגמו לעברית – מעיד על מיתוג מוחץ מצדו של יורופסקי ועל ביקוש להרצאה טובה מצד הקהל, שאפילו הפרעת הקשב והריכוז שהפכה לסמל התקופה לא יכולה לו. וכך, במקביל לטענות חוזרות ונשנות על כך שהעידן הנוכחי הלחים את כולנו לסמארטפונים והרגיל אותנו לצרוך את המידע שלנו באינספור הפניות פייסבוק למאמרים סופר מעניינים שאף פעם לא באמת נקרא, מתרחשת תופעה הפוכה – דברת חוזרת.
בעשור האחרון הפכו לשם דבר כנסים כמו TED או פצ'ה קוצ'ה הבינלאומיים, שמדגדגים את האינטלקט עם הרצאות מרוכזות וקצרות, והמילה העבשה "הרצאה" הפכה ממשהו שנרדמים בו מול הפרצוף של המרצה באוניברסיטה לבילוי לגיטימי שחודר לבר ולקפה השכונתיים. לפופולריות של TED ופצ'ה קוצ'ה יש כמובן חלק נכבד בתהליך, אבל אב נוסף להצלחה המקומית לפחות הוא "מדע על הבר", ערב ההרצאות השנתי של מכון ויצמן בשיתוף Time Out ועשרות ברים בתל אביב, שמתקיים מאז 2011.
"הרעיון עלה כשחשבתי איך אפשר לפרגן לעיר רחובות במלאות לה 120 שנה", נזכר יבשם עזגד, דובר ואוצר מכון ויצמן למדע, "אז ארגנתי אירוע כזה, שהמרצים בו היו בעיקר סטודנטים, ב־30 פאבים, ואנשים התחילו לאתגר אותי: 'נראה אותך עושה זאת בתל אביב'. בעיר הגדולה לא האמינו בפרויקט הזה בהתחלה. העירייה הציעה לי לוותר על הברים וללכת לספריות עירוניות, בעל בר אחד הסביר לי למה הרעיון שלי יגרום לו נזק כלכלי ושאל במפגיע: 'אתה תפצה אותי על ההפסד?'. שנה לאחר מכן הוא כבר התקשר לצעוק עליי בטלפון שמפני שלא כללנו אותו ברשימת הברים, הוא הולך להפסיד עכשיו כסף. מאז הפרויקט הזה מכה גלים ומחקים אותו בפנמה, בבוסטון, בלונדון".
הצלחתו הכבירה של האירוע, שמופק על ידי Time Out, הובילה לגל אדיר של ערבי כך וכך על הבר. אל מקומות הבילוי נהרו פוליטיקאים, יזמים ומומחים לנושאים מגוונים, ובמקביל עלו והצליחו ערבי הרצאות חסכוניים בזמן כמו "12 דקות" או "אנשים שבדרך כלל לא מרצים". הגל הראשון הזה פינה את מקומו בהמשך לתשתית של ממש שהפכה את ההרצאות ואת המפגשים הללו לבילוי קבוע – ליינים ויוזמות חדשות הצטרפו לוותיקות כמו "החוג לתולדות המוזיקה" )ע"ע(, מקומות בילוי פינו מקום קבוע בתוכנייה, והשנה אף נפתחו בנמל תל אביב שני מתחמים חדשים המוקדשים להרצאות.
למה רק פעם בשנה?
"הייתי בהרצאה במסגרת מדע על הבר. היה פשוט מפוצץ וידעתי שזה המצב בעוד עשרות ברים. אז עלה לי הרעיון – אם יש ביקוש גדול כל כך, למה רק פעם בשנה?", נזכר תובל רוזנווסר, דוקטורנט בהיסטוריה ומייסד Think & Drink Different, מיזם הרצאות המקיים כ־40 הרצאות בחודש ב־15 לוקיישנים שונים. היוזמה יצאה לדרך ב־2013 ומאז התקיימו במסגרתה כ־1,000 אירועים, חלקם בניו יורק. רוזנווסר מודע לקיומן של 12 יוזמות מקבילות בארץ – סדרות שמציעים מקומות בילוי או מיזמים נודדים דומים לשלו: "קשה להסביר למה הפיצוץ הגיע דווקא עכשיו, אבל כנראה אנשים רואים בזה אלטרנטיבה לטלוויזיה שמלאה רק בריאליטי ובחדשות. יש אנשים סקרנים שמחפשים בילוי ובידור אינטליגנטיים, ואמצעי התקשורת הרגילים לא זיהו את הצורך הזה".
זה לא מדויק. זכיינית ערוץ 2 רשת דווקא ניסתה ב־2011 להפוך את TED לתוכנית טלוויזיה, בהנחייתו של יאיר לפיד טרום ימיו במשכן. לפני כמה חודשים הוקם מתחם טוקהאוס בנמל תל אביב על ידי קבוצת גשם תקשורת של איילת הראל ואילן דה פריס, לשעבר סמנכ"ל התוכן של רשת, שיזם לצד ד"ר יוסי ורדי את אותה תוכנית. "המקום נפתח אחרי שנתיים של תחקיר כדי להקים חלל שכל אלמנט שלו – התכנון, התנאים שהמרצה נהנה מהם, איכות הסאונד וההקרנה, הבמה והמיקום שלה – הותאם להרצאות ולערבי שיחה", מספרת הראל.
כמו רוזנווסר, גם היא סבורה שהפופולריות של טוקהאוס נובעת מהצורך בתחליף למסחרה שמציעה הטלוויזיה, ומציעה גורם נוסף – הרשתות החברתיות: "הכל יותר פתוח עכשיו, כולם רוצים להרחיב את הידע שלהם ובמקביל לחשוף את סיפור חייהם ואת המומחיות שלהם. כשאני הולכת להרצאה כזאת אני לא הולכת 'ללמוד', אני מחפשת חוויה רגשית לא פחות מאשר אינטלקטואלית. מאז הפתיחה למדנו שאין שום מפתח ברור למה מעניין אנשים ומה לא. למשל, גילינו להפתעתנו שפילוסופיה היא נושא סופר אטרקטיבי". רוזנווסר מחזק: "היו לנו יום אחרי יום שתי הרצאות באותו מקום – אחת על האורגזמה הנשית ואחת על הפילוסופיה של ויטגנשטיין. היינו בטוחים שהראשונה תמלא את המקום והשנייה תביא מעט קהל , וקרה ההפך. אנשים נוטים ללכת להרצאות על דברים שהם לא שומעים עליהם בדרך כלל בטלוויזיה או בעיתונים".
במקביל נפתחה בתחילת השנה בנמל תל אביב השלוחה הישראלית של סקול אוף לייף, על פי משנתו של אלן דה בוטון. המקום איננו חלל הרצאות לדוברים מתחלפים אלא כזה המציע סדנאות, שיעורים והרצאות קבועות המוקדשים לפתרון שאלות כגון איך לנהל שיחה, למצוא עבודה שאוהבים או להיות הורה טוב יותר. את הגרסה הישראלית מובילה צופית גרנט, שהתחברה לתורתו של הסופר והפילוסוף הבריטי־שווייצרי אך גם לפורמט – קליל, אינטראקטיבי ואינטימי: "זה מצרך מנצח. כשנחשפתי למרכז בלונדון הבנתי שצריך מקום שילמד את הדברים האלמנטריים האלה. ההורים והמורים אומרים לנו להירגע, אבל אף אחד לא מלמד איך להירגע".
כמו TED, גם ההפעלה של סניף סקול אוף לייף מצריכה היצמדות לכללים הנוקשים של הפורמט, שאוסר, למשל, על תרגום השם לעברית. גם נושאי השיעורים מוכתבים מלמעלה, בעוד התכנים הותאמו לישראל. "הרצאות באורך ממוצע של 12 דקות הן מוצר משלים לחוויה של וויקיפדיה, וההבדל המהותי הוא הגושפנקה הרשמית של הדובר, העובדה שהוא מומחה בתחומו", אומר עומר קלדרון חן, שהשתתף בארגונם של שני אירועי TEDx (אירועים ברוח TED שאינם מאורגנים רשמית על ידי הכנס המפורסם, אך עומדים בכללי הפורמט – נ"ר).
עד כמה באמת אפשר להעמיק ואשכרה ללמוד בהרצאות קצרות – 12 דקות של TED או שעה־שעה וחצי על הבר?
"לצערנו אי אפשר באמת להרחיב, ובמקרה שלנו זו לא המטרה. הרעיון הוא להציף רעיונות מעניינים או חדשים. מרבית המידע שמועבר ב־TED הוא על קצה המזלג, כזה שנותן תחושה של 'אני מבין על מה אני מדבר', כמו רבים מהערכים בוויקיפדיה. הרצאה בת שעה נותנת אפשרות להעמיק ולהרחיב, אבל בשביל לקלוע לרמת הידע המשותפת של כולם היא תמיד תישען על המכנה המשותף הבסיסי ביותר".
קרן אלעזרי, חוקרת אבטחת מידע שמרצה ברחבי העולם ודיברה גם ב־TED האורגינלי, מחדדת: "בהחלט אפשר לספר סיפור בזמן קצר, ויותר מזה – להעביר פרספקטיבה ודעה, וזה מה שהרבה מרצים עושים: מספרים על עולמם, על הנושא או על התופעה שחקרו במשך שנים, ומסבירים בקצרה ובפשטות מדוע מדובר בנושא משמעותי שכדאי להכיר. זה עלול להיות מתסכל למי שמצפה לדוקטורט בשעתיים, אך הקהל שמאזין להרצאות במסגרות של מדע פופולרי מגיע כדי להעשיר את עולמו, לא כדי להפוך למומחה בן לילה".