האתרים שאסור לפספס בריו דה ז'נרו
הים, החופים, הקרנבל והמסיבות הם הדי.אן.איי של ריו, אבל יש לה עוד הרבה מה להציע
מלבד רביצה בחופים עם דרינק ביד וחוטיני (ראו החופים המומלצים ביותר בריו) וריקודים בחגיגות הקרנבל, במועדוני הלילה, בברים, במסיבות על המדרכות (וכל פעילות אחרת המשלבת הדוניזם, שמחה, בילויים ואלכוהול), לריו דה ז'נרו יש עוד כמה אתרים NR,EHOלהציע. אחד מהם – פסל ישו בפסגת הר הקורקובדו – אף זכה להיכלל ברשימת שבעת פלאי עולם.
Cinelândia
כיכר Cinelândia (סינלנדיה) הקלאסית היא מוקד העניינים ב-centro (מרכז העיר). רחבה מלבנית זו, המוקפת בכמה מהבניינים החשובים בריו, מהווה במה להרבה התרחשויות עירוניות ולאומיות חשובות: החל בשביתות, עצרות והפגנות מחאה פוליטיות, דרך חגיגות הניצחונות במונדיאל וכלה באירועי תרבות מקומיים – וכמובן, בחגיגות הקרנבל.
על הכיכר חולש ה-Teatro Municipal (התאטרון הלאומי), בניין תרבות שנבנה ב-1909 כהעתק מדויק של האופרה בפריז. התאטרון הוא חלק מקומפלקס שכולל את ה-Câmara Municipal (מקום מושבה של מועצת העיר), הספרייה הלאומית, מוזיאון האמנויות היפות ומרכז התרבות Centro Cultural da Justiça Federal.
ברחוב Rio Branco, נמצאת הספרייה הלאומית Biblioteca Nacional, גם היא מימיה הראשונים של הרפובליקה, משנת 1910 (כתובת: Avenida Rio Branco 219 אתר: www.bn.br). מאחורי החזית הנאו-קלאסית הכוללת אלמנטים של אר-נובו, נמצאת הספרייה הציבורית הגדולה ביותר בכל אמריקה הלטינית והשמינית בגודלה בעולם. היא מחזיקה 13 מיליון ספרים, רובם נגישים לעיון לציבור. קשה להאמין שעד הגעתו של המלך ז'ואו השישי נאסר על תושבי הקולוניה להחזיק ספרים. בין אוצרותיה של הספרייה תגלו כתבי יד עתיקים, ספרים נדירים ואוסף כתבי מוזיקה, הכולל ארכיון קול.
בהמשך Rio Branco שוכן בניין נוסף מאותה תקופה ובאותו סגנון אדריכלי, ה-Museo de Belas Artes (מוזיאון האמנויות היפות), שנבנה בין השנים 1923-1908. ראשיתו של המוזיאון באוסף של אמנות פלמית מן המאות 18-19, ואף בכמה יצירות מוקדמות יותר – ירושתו של המלך. היום הוא מציג גם אוסף ייחודי של אמנות ברזילאית מן המאות 20-19, לרבות כמה עבודות מודרניסטיות מצוינות.
אם תחזרו לעבר הספרייה ותעברו אותה, תגיעו למרכז התרבות Centro Cultural da Justiça Federal. זהו בית משפט ישן שהפך למרכז תרבות, ובו תערוכות, אולם קולנוע, בית קפה קטן וחנות מזכרות מעניינת. הבניין מתפאר באלמנטים כגון מעקה מברזל יצוק, חלונות זכוכית צבעונית ורצפת אריחים יפה (כתובת: Avenida Rio Branco 241 אתר: www.ccjf.trf2.gov.br).
בקצה הכיכר הקרוב לים נמצאת המזרקה Monroe Fountain (מזרקת מונרו), ולצידה פסל של מהטמה גאנדי צועד קדימה בתכליתיות בדהוטי ובסנדלים. מימינו של הפסל פרוסים הגנים Passeio Publico (פסיאו פובליקו), שתוכננו ב-1783 בידי Mestre Valentim, ושהיו מאז למקום מפגש מוצל לקריוקאס (תושבי ריו). מדי יום ראשון בשעות הבוקר מתקיים כאן שוק קטן, המתמחה במטבעות עתיקים ובאוספי בולים.
Corcovado
300,000 איש בשנה מגיעים לפסגת הר הקורקובדו כדי לעמוד בגובה של 710 מטר לצד פסלו של ישו המושיע (Cristo Redentor), ולהתפעל יחד מהמראה יוצא הדופן של העיר הנפרסת למרגלותיהם. הפסל, שזכה להיכלל ברשימת אחד משבעת פלאי עולם, מרשים מאוד – גובהו 30 מטר, משקלו 1,145 טון וזרועותיו פרוסות לרווחה, כאילו כדי לחבק את העיר על 11 מיליון תושביה. הפסל תוכנן בידי המהנדס הברזילאי הייטור דה סילבה קוסטה לציון מאה שנים לעצמאות ברזיל. לצורך בנייתו נערך מסע גיוס כספים מהתושבים, ולאחר חמש שנים של בנייה הוא נפתח לציבור ב-1931.
חשוב להגיע לכאן ביום בהיר – כי לראות מהקורקובדו שמיכת עננים זה אולי מרשים, אבל לא לשם כך העפלתם לפסגה. הדרך הפופולרית ביותר להגיע לכאן היא ברכבת הקרויה Corcovado Cog Railway, שיוצאת מתחנה בשכונת Cosme Velho (כתובת: Rua Cosme Velho 513, Cosme Velho אתר: www.corcovado.com.br). בעלייה – שבו בצד ימין, שם תזכו לנופים הטובים ביותר. כשתגיעו להר תוכלו לטפס לפסגה במאתיים המדרגות, או להגיע במעלית או במדרגות נעות.
Igreja de Nossa Senhora Candelária
על תחילתן של שדרות Presidente Vargas חולשת הכנסייה המרהיבה Igreja de Nossa Senhora Candelária, שנבנתה ב-1775 וחודשה ב-1898. את פנים הכנסייה מעטרים ציוריהם של כמה מהטובים שבאמנים הברזילאים מהמאה ה-19: זפרינו דה קוסטה, אוסקר פריירה דה סילבה ובארנדלי. למרות גורדי השחקים שמקיפים את הכנסייה מכל הכיוונים, היא עדיין בולטת בשדרה הארוכה בזכות הכיפות התאומות שלה (כתובת: Praça Pio X).
Escadaria Selarón
בקצה הגשר הסמוך לשכונת סנטה טרזה, בגרם המדרגות המוביל מרחוב Joaquim Silva (ג'ואקים סילבה) ל-Ladeira de Santa Teresa, קם פרויקט אמנות מרשים, ה-Escadaria Selarón (אסקדריה סלרון), שהיה לאחד מסמלי ההיכר של ריו. האמן הצ'יליאני סלרון הפך את 215 המדרגות לעבודת מוזאיקה וציורי קיר צבעונית ודינמית, המשתנה כל הזמן, וכוללת אריחים מצוירים מכל העולם (כתובת: Rua Joaquim Silva 81-85).
Morro da Urca ו-Pão de Açúcar
הדרך אל Pão de Açúcar (הר לחם הסוכר) מרשימה ביותר וחושפת את הנוף הנדיר והמרגש של המפרץ. הרכבל המוביל למעלה ההר יוצא ממגרש החניה שליד חוף ורמלה Praia Vermelha (כתובת: Avenida Pasteur 520 אתר: www.bondinho.com.br). ההעפלה לפסגה היא בשני שלבים: התחנה הראשונה היא ב-Morro da Urca (מורו דה אורקה), תאומו הנמוך יותר של הר לחם הסוכר שגובהו 218 מטר. יש כאן בית קפה ומסעדה הצופים אל הנוף, אמפיתיאטרון קטן המציג סרט על תולדות הרכבל, שירותים (דווקא נקיים) וחנות מזכרות, כמובן. בקיף נערכות כאן הופעות מוזיקה שזוכות לפופולריות רבה. מכאן ממשיך הרכבל אל פסגת לחם הסוכר, שגובהה 396 מטר. ריו דה ז'נרו כולה נפרשת כאן לרגליכם, על כל היופי והכאוס שבה; זוהי דרך נהדרת לקבל מושג כללי על אודות מבנה העיר.
לטיפוס אתגרי יותר אל כל אחת מהפסגות (הר אורקה והר לחם הסוכר), תזדקקו לציוד טיפוס מקצועי ולמדריך. פרטים בסוכנויות טיולים ובאכסניות שבשכונת בוטפוגו.
Maracanã
הרבה היסטוריה והיסטריה גלומים באצטדיון הענקי הזה, הגדול בעולם, המשרת את אומת הכדורגל הגדולה בעולם. (כתובת: Rua Professor Eurico Rabelo, Maracanã). סיור מודרך באצטדיון ייקח אתכם אל חדרי ההלבשה ואל אזורי החימום, והצוות דובר האנגלית ישמח לענות על שאלות. המגרש עצמו משובח, והאצטדיון מתוכנן באופן מושלם. כוכבי הכדורגל הגדולים של ברזיל – פלה, זיקו, רונאלדו ואחרים – הטביעו את חותמם, פשוטו כמשמעו, במגרש ומחוצה לו, על "מדרכת התהילה" (Calçada da Fama) שבכניסה לאצטדיון.
הדרך הטובה ביותר לחוות את המרקאנה היא כמובן לבוא למשחק. ארבע הקבוצות הטובות בעיר – פלמנגו, בוטפוגו, פלומינז וואסקו – משחקות כאן, ומכיוון שלברזיל יש גם ליגות מקומיות וגם ליגות ארציות, נערכים כאן משחקים כמעט כל השנה. ליד שער 18 נמצא מוזיאון הכדורגל (Museu do Futebol), המוקדש לתולדות הכדורגל בברזיל. בין היתר המוזיאון מציג, כמובן, כמה מהרגעים הגדולים בתחרויות גביע העולם.
