כשהאמנות יוצאת לרחוב

"ראש ברצלונה" של רוי ליכטנשטיין (צילום: Shutterstock)

מאז ומעולם, עיצוב מתוחכם ומחוות ארכיטקטוניות גדולות היו חלק מהתכנון האורבני של ברצלונה. גאודי וארכיטקטים מודרניים אחרים קיבלו יד חופשית לעצב ולקשט בניינים, והם עשו זאת באופן כה פנטסטי, שכמו נועד לספק את הסתירה המושלמת לפריסת השתי וערב של הרחובות.

דוגמה מהתקופה האחרונה היא: Mercat Santa Catarina בבורן: השוק הישן, המגושם והדולף עבר שיפוץ כולל, חופה בגג קליידוסקופי גלי והצליח להאיר את האווירה ברובע שלם, תוך שהוא מושך זרם מרשים של חנויות חדשות. אבל מה עושים כאשר הלבנים והמלט עומדים על תלם כבר מאות שנים? הדילמה שעמה התמודדו המתכננים העירוניים כאשר הוחלט לקשט את ברצלונה לקראת האולימפיאדה ב-1992. התשובה הייתה אמנות רחוב, שמרובה אפשר ליהנות בסיור של חצי יום, כולל ארוחת צהריים.

העבודה המוכרת ביותר מאותה תקופה היא Barcelona Head של רוי ליכטנשטיין, בצומת Via Laietana ו-Passieg Colom. זהו פסל פופ-ארט חצוף, קומי וצבעוני, המציג את השימוש המפורסם של ליכטנשטיין בנקודות, רק שכאן הוא השתמש בצלחות קרמיות כמחווה לטכניקת האריחים השבורים של גאודי. לאחר העליצות השובה של העבודה, קשה יותר לאהוב את Wedges Four הקודר והמעט תמוה של Ulrich Ruckerim.  העבודה שנמצאת ב-  Pla de Palauהסמוך מורכבת משתי קבוצות כמעט זהות של שני טריזי גרניט איתנים, שאף שהמקומיים מקשרים אותם לארבעת הפסים שעל הדגל הקטלוני, הם לא היו אמורים לייצג דבר פרט לטוהר ולחוזק שלהם עצמם.

ממשיכים מכאן לכיוון הנמל, את הפסל הבא Wind Rose של Lothar Baumgarten, כדאי לראות מלמעלה – והמוזיאון להיסטוריה של קטלוניה מציע את נקודת התצפית הזאת. קחו מעלית לקומה העליונה, שבה יש בית קפה בטרסה הענקית המציעה נופים נהדרים של ברצלונה. הזמינו קפה ובחנו את המדרכה שנפרשת הרחק מתחתיכם, אותיות ברונזה ענקיות מצטרפות עליה למילים שכתובות בכל הכיוונים. אלו הם השמות של הרוחות הקטלניות- שמקומן בהתאם לכיוון שממנו נושבות.

בחזרה לרחוב, התקדמו במעלה Passieg Joan de Borbo עד שתגיעו לשורת מספרים ורודים מניאון תחת זכוכית השקועה במדרכה מאת האמן האיטלקי Mario Merz. העבודה הזאת, Growing in Appearance, מרשימה יותר בלילה. לאחר 15 שנות תנועה לכיוון החוף כמה מהמספרים נשחקו, אבל מתמטיקאים חדי עין יצליחו להבחין בטור פיבונצ'י.

המשיכו ל-Placa del Mar כדי לראות את אחד הפסלים המטרידים בקבוצה זו – Where It Always Rains a Room של Juan Muqoz. זהו כלוב תריסי ברונזה המזכיר את Umbracle (בית הצלילים) בפארק סיוטדלה ומתכתב עם המחזה של פירנדלו "שש דמויות מחפשות אחר מחבר". הדמויות חסרות ההבעה, שחולקות זו עם זו חלל אבל נותרות מנוכרות, משרות אווירה מלנכולית שקשה להתנער ממנה.

העבודה הבאה היא פסלה המהולל של רבקה הורן Wounded Star . הערמה המגובבת של הקוביות החלודות היא מחווה לצריפי הדייגים ול-Xiringuitos תחליפי ברים – למאכלי ים שפעם מילאו את רצועת החוף הזאת, אבל נהרסו בשנות ה-80 כדי לפנות מקום לחוף הים החדש של ברצלונה. הפסל הפך לנקודת מפגש מוכרת ("אנחנו ליד הקוביות"), אבל נפל קורבן להזנחה – כלי הימאות שנמצאים בפנים כבר לא נדלקים בלילה. האזור הזה משופע במסעדות מאכלי ים מהדור הישן. אפשר לחטוף משהו ב-La Piadina בדרככם לפסל הבא, Roman Scales של ג'ניס קונלי, שנמצא ב-C\Almirall Cervera  גם הפסל הזה מזכיר את היסטוריית המסחר הימי של הרובע, שש משקולות מאזניים תלויות מקורת ברזל בארוך 18 מטר, ומכל אחת מהן משתלשלים שקי קפה. העבודה נתקלה תחילה בהתנגדות התושבים המקומיים, אבל בזכות עוצמתה וההרמוניה שבה היא משתלבת בסביבתה היא זכתה להערכה בשנים האחרונות.

חוץ מ"ראש ברצלונה", את כל הפסלים שהוזכרו למעלה אצרה גלוריה מור, והם מוכרים כקבוצת פסלים המכונה ConfiguracionS Urbanes. שניים נוספים נמצאים במרחק 10 דקות הליכה ברובע בורן. הראשון הוא Born של Jaume Plesna הנמצא בפסא'ז בעל אותו שם. הוא כולל גזע ברזל גדול מעל אחד מספסלי האבן הנמצאים בטיילת, וכמה כדורי תותח מברזל היוצרים אותיות אקראיות לכאורה מתחתיו ומסביבו. זוהי עבודה צנועה אך מעוררת מחשבה. דבר דומה אפשר לומר על Deuce Coop של ג'יימס טורל הנמצא במרחק הליכה קצרה מכאן ב-C\Comerx מס 23 בכניסה למנזר לשעבר Sant Augusti. זהו פסל תאורה והוא הקסום מכל העבודות, בעיקר מאוחר בלילה כשהוא נגלה דרך החרכים בדלתות הברזל המוצקות. הפסל מדגיש אלמנטים ארכיטקטוניים שונים בצבעים בהירים, והדלת מוקפת בטבעת  ניאון זוהרת.

כל הפסלים האלה הם רק חלק מכ-50 עבודות שנוצרו בשנות ה-80 כחלק מהשיפוץ הגדול של העיר, וממוקמות בסמיכות זו לזו כך שנוח לסייר ביניהן. אם יש לכם עוד כמה שעות להקדיש לעניין, כדאי להציץ גם ב-Fallen SkyL של בברלי פפר שניצב ב-Nort Parc del Iestacio בפסל Fish הנוצץ של פרנק גרי לפני Hotel Arts ואת הפסלים של Placa del Rei Eduardo Chillida וב-Parc de la Creuta del Coll.

הכי כיף, ושווה בהחלט את נסיעת המטרו ל- Montbau הוא Matches של האמריקאי Claes Oldenburg. קופסת הגפרורים הפופ-ארטית הענקית הזאת היא אחת העבודות האהובות והמצולמות ביותר בעיר, הלהבה המרשימה מאזכרת את הלפיד האולימפי שהונף במונטז'יק כשהחגיגה התחילה, באולימפיאדה שבישרה את פריחתה של העיר.