משמר המפרץ: החופים של ריו

הר אחד מפורסם וחופים מדהימים עם חול זהוב. בריו כל הדרכים מובילות אל הים

כפכפים. (צילום: shutterstock)
כפכפים. (צילום: shutterstock)

אמרת ריו, אמרת ים. בימים יפים – וכאלה יש כאן הרבה – כולם יורדים אל החופים: צעירים וזקנים, עשירים ועניים, משפחות ורווקים, תיירים ומקומיים. כור ההיתוך שממנו עשויה ברזיל בולט במיוחד בחופים, ואין מרתק מלראות את הקריוקאס בפעולה על החול ובמים. רבים עסוקים בשיזוף גופם, בעוד אחרים מקדישים את הזמן לליטושו בענפי ספורט שונים על חופי הזהב הנפלאים של העיר.

מבקרים רבים נוטים להתעלם מקיומן של השכונות המשתפלות במורד ההר אל המפרץ ומפרידות בין מרכז העיר לבין Copacabana (קופקבנה) ו-Ipanema (איפנמה), אך לא בצדק. אמנם אין בהן הנופך ההיסטורי של ה-Centro או את זוהר החופים, אך הן מציעות פנים אחרים של ריו, אולי זוהרים פחות אך נוחים יותר למבקר. מיקומו של הר Pão de Açúcar (לחם הסוכר) שבשכונת Urca (אורקה), מובטח כמובן כאחת מאטרקציות החובה בריו; אולם, גם את השכונות הסמוכות, Flamengo (פלמנגו), Catete ובעיקר Botafogo (בוטפוגו), גילה קהל צעיר ואלטרנטיבי, והן מתמלאות בברים, במועדונים, במלונות לא יקרים ובאכסניות. אם הגעתם לשהייה ארוכה יחסית בעיר, התמקמות באזור המפרץ יכולה להיות בחירה טובה; תשלמו פחות על לינה, תישארו קרובים למוקדי התיירות העיקריים בריו, ותזכו להכיר מקרוב חלקים תיירותיים פחות.

עיקר פרסומה של Urca (אורקה) בא לה, כמובן, מ-Pão de Açúcar (פאו דה אסוכר), אם כי יש לשכונה כמה דברים נוספים להציע. הרכבל המוביל למעלה ההר יוצא ממגרש החניה שליד חוף ורמלה Praia Vermelha (כתובת: Avenida Pasteur 520 אתר: www.bondinho.com.br). ההעפלה לפסגה היא בשני שלבים: התחנה הראשונה היא ב-Morro da Urca (מורו דה אורקה), תאומו הנמוך יותר של הר לחם הסוכר שגובהו 218 מטר. יש כאן בית קפה ומסעדה הצופים אל הנוף, אמפיתאטרון קטן המציג סרט על תולדות הרכבל, שירותים (דווקא נקיים) וחנות מזכרות, כמובן. בקיף נערכות כאן הופעות מוזיקה שזוכות לפופולריות רבה. מכאן ממשיך הרכבל אל פסגת לחם הסוכר, שגובהה 396 מטר. ריו דה ז'נרו כולה נפרשת כאן לרגליכם, על כל היופי והכאוס שבה; זוהי דרך נהדרת לקבל מושג כללי על אודות מבנה העיר.

הרכבל לפסגת הר לחם הסוכר (צילום: shutterstock)
הרכבל לפסגת הר לחם הסוכר (צילום: shutterstock)

למטה, לאורך החוף שממנו יוצא הרכבל, עוברת טיילת עמוסה למדי, אבל החוף עצמו דווקא אינו צפוף. בשעות הבוקר המים בדרך כלל נקיים, אבל למרבה הצער, הזרמים של שעת אחר הצהריים מביאים עימם זבל שצף במים כמעט מדי יום. אם אתם חובבי הליכה וטבע, תשמחו לצאת למסלול Pista Claudio Countinho (תחילת המסלול בחוף, בקצה הקרוב להר לחם הסוכר), ולהקיף את בסיסו של Morro da Urca בחברת עופות דורסים וקופים צורחים, בעוד גלי האוקיינוס מתנפצים אל הסלעים שלמרגלותיכם. משם, מסלול מסודר מטפס במעלה ההר ומגיע אל הנקודה התיירותית שבפסגה (אורך המסלול כעשרים דקות). לטיפוס אתגרי יותר אל כל אחת מהפסגות (הר אורקה והר לחם הסוכר), תזדקקו לציוד טיפוס מקצועי ולמדריך. פרטים בסוכנויות טיולים ובאכסניות שבשכונת בוטפוגו.

בחלקו של ההר הקרוב לדאון טאון נמצא אזור המגורים של Urca, הנהנה מבידוד יחסי משאר חלקי העיר – ומשום כך נחשב לאזור הבטוח והשקט ביותר בריו. אין כמו טיול בשעת ערביים לאורך הטיילת, כשהשמש שוקעת מאחורי פסלו של ישו הצלוב ודייגים במפרץ פורשים רשתות על פני המים המוורידים.

החופים הכי מומלצים

החופים הכי טובים בעיר נמצאים באזור הדרומי והם נמתחים מ-Morro do Leme (מורו דה למה) שליד הר לחם הסוכר, ועד להר שני האחים Dois Irmãos שבקצה שכונת Leblon (לבלון), ועוברים בדרך בשכונות Copacabana (קופקבנה), Arpoador (ארפואדור) ו-Ipanema (איפנמה). החופים מסומנים באמצעות Postos, עמדות המצילים הסדורות לאורכם, החל ב-Posto 1 שב-Leme ועד ל-Posto 12 שב-Leblon, ולכל Posto מאפיינים משלו. המים בחופים אלה נוטים להיות צלולים יותר מבשאר חלקי העיר, אם כי גם כאן יש ימים שבהם לא נעים לשחות. העיתונים המקומיים מפרסמים דיווח יומי על אודות איכות המים בכל חוף ועל תנאי הגלישה – מומלץ לבדוק זאת מראש.

Leme

חוף Leme (למה) שוכן למרגלות הר Leme, וזהו אחד המקומות הבודדים בעיר שבהם יער גשם עבות יורד ממש עד לחוף. הגבעה נחשבת לאזור טבע מוגן.

לאורך החוף עוברת שדרת Avenida Atlântica (אטלנטיקה), וממנה יוצאת השדרה הרחבה Avenida Princesa Isabel (פרינססה איזבל), המסמנת את הגבול בין Leme לרצועת החול המפורסמת ביותר בעולם, הלא היא Copacabana. מרכז המידע לתיירים של Riotur (כתובת Avenida Princesa Isabel 183) הוא מקום טוב להצטייד בו במידע ובמפות.

חוף Leme (צילום: shutterstock)
חוף Leme (צילום: shutterstock)

Copacabana

הרבה אנשים עוד רואים בקופקבנה את היעד המרכזי בריו ואת התגלמות החופשה הזוהרת. למרבה הצער, הזוהר הועם בעשורים האחרונים, ופינה את מקומו לחנויות רשת זולות, לגודש תנועה, לרובע זנות משגשג, לתעשיית כייסות פעילה ולתחושת דעיכה וניוון. מצד שני, עדיין תמצאו כאן מסעדות טובות במחירים שפויים, כמה ברים קטנים טובים וחיי לילה נמרצים; ואם עוד לא הזכרנו אותם – שלושה קילומטרים של חוף אגדי.

קשה להאמין, אבל במאה ה-19 היה האזור כפר דייגים קטן המנותק משאר העיר. המצב השתנה בשנת 1892, בעקבות פתיחת תעלת Velho שחיברה את קופקבנה לאזור בוטפוגו, באופן ששינה לגמרי את פריסת העיר. היום מתגוררים כאן 400,000 תושבים, מה שהופך אותה לאחת משכונות המגורים הצפופות בעולם.

קופקבנה הגיעה לשיאה בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20, עת הפכה למגרש המשחקים של מפורסמי הוליווד. זוהר העבר עוד ניכר במלון הפאר Copacabana Palace, שנמצא בערך בשליש הדרך לאורך החוף (אם מתחילים מ-Leme). החזית הנאו-קלאסית הבוהקת בלבן היא אחד מן המראות המזוהים ביותר עם שדרת Atlântica (אטלנטיקה), שנמתחת לאורך החוף. מאפיין מפורסם נוסף של השדרה הוא המדרכה המרוצפת בתבנית גלית – עוד אחת מיצירותיו של רוברטו בורל מארקס משנות השלושים.

קופקבנה. הטיילת המרוצפת משנות ה-30 (צילום: shutterstock)
קופקבנה. הטיילת המרוצפת משנות ה-30 (צילום: shutterstock)

מול המלון, פחות או יותר, דגלי הקשת מסמנים את חלקת הגייז בחוף קופקבנה; ואילו בהמשך החוף, באזור Posto 6, אפשר לראות את השרידים לעברה של השכונה ככפר דייגים. דייגים מקומיים מפליגים מכאן לים עם שחר, ומוכרים את שללם עם חזרתם ב-8:00.

אין מעבר רגלי לאורך החוף לאזור Arpoador (ארפואדור), הבא בתור. המשיכו לאורך רחוב Rua Francisco Otaviano העמוס בחנויות גלישה, ופנו שמאלה דרך Parque Garota de Ipanema (פארק גארוטה דה איפנמה) עד שתגיעו ל-Posto 7, המסמן את חוף ארפואדור.

Arpoador

סלע ארפואדור הוא המקום לראות ממנו את שקיעת השמש מעל איפנמה: לכו לאורכו, ותמצאו בקלות את נקודת הצילום האולטימטיבית שתפיק תמונת-גלויה מושלמת של חופי איפנמה ולבלון. משמאל לסלע מתחבא "חוף השטן", Praia do Diabo, ששמו מעיד על עוצמת הגלים שבו. זהו חוף חביב על גולשים, וגם נעים סתם לשבת בו וליהנות מפחות צפיפות וממים צלולים יותר לעומת חוף ארפואדור השכן. במתקני הכושר של חוף השטן יש דרך קבע גברברים מעוצבי גוף, שממשיכים לפתח את השרירים.

ארפואדור הוא חוף החביב על משפחות ועל תושבי ה-favela התלויה מולו על צלע ההר. החוף עמוס וסואן, אבל נחמד לראות את הילדים המקומיים קופצים מהסלעים אל המים, ואת הדייגים מעבירים את הזמן בציפייה לשלל. המים כאן מתאימים יותר לשחייה, אבל עדיין יש להיזהר מהגולשים.

ואם חפצתם להצטרף לגולשים, תוכלו לשכור גלשן מז'אן בדוכן החוף Surf Favela. ז'אן הוא טיפוס מעניין המנהל מועדון גלישה שדלתותיו פתוחות לילדים מקומיים מכל השכבות, דבר נדיר למדי בריו.

המשיכו לאורך המדרכה מארפואדור ותגיעו לשדרות Avenida Vieira Souto ולתחילתו של חוף איפנמה.

Ipanema

לחוף איפנמה מצטרפים רחובות עטורי עצים ובהם בתי קפה, חנויות ומסעדות. האנשים היפים של ריו מגיעים לכאן, לשוטט הלוך וחזור לאורך החוף וברחובות, והרובע דחוס יום יום אבל בעיקר בסופי שבוע.

חלוקת החוף לאזורים בולטת במיוחד באיפנמה. דגלי הקשת מסמנים את תחילת חוף הגייז, הנמשך לכל אורכו של רחוב Rua Farme de Amoedo שמולו. ממשיכים לאורך החוף ומגיעים ל-Posto 9, מרכז העניינים. בעבר היה האזור מבצרם של ההיפים, אך היום שולטים בו המעודכנים והאופנתיים בעיר. שיא הטרנד ברגע זה הוא האזור שמסביב לעץ הגבוה, אבל העניין משתנה כל הזמן, אז אל תבנו על כך. נראה אם תצליחו לדחוס את עצמכם לכאן בסוף השבוע, כשהמקומיים ממלאים את החול עד אפס מקום כדי לראות, להיראות ולהתעדכן. אחרים מתגלגלים על גלגיליות, רצים, רוכבים על אופניים או משחקים כדורגל על קו המים, כשלגופם בגד ים בלבד. תוכלו גם אתם לשכור אופניים, למשל ב-Special Bike ( אתר: www.specialbikebotafogo.com.br).

ים-מסיבה-חוף (צילום: shutterstock)
ים-מסיבה-חוף (צילום: shutterstock)

מי שמתאימה לו פעילות פחות אינטנסיבית, יכול לפקוד את אחד מהקיוסקים הרבים הפזורים לכל אורך החופים ולנסות, למשל, Agua de Coco (מי קוקוס), הנלגמים ישירות מהפרי הירוק. בני ריו נשבעים שהמשקה הזה הוא תרופה מצוינת להנגאובר. משם אפשר לפנות לאחת מסככות החוף (barracas), לשכור כיסא נוח, לתפוס פיסת חול ולהשתלב בסביבה. הרעב מדגדג? רוכלי אוכל מסתובבים בכל חוף איפנמה, אבל בעיקר באזור Posto 9, ומוכרים הכול – מאננס ועד בראוניז.

מקור השם "איפנמה" במילה האינדיאנית שפירושה "מים מסוכנים". הזרמים כאן עשויים להיות חזקים מאוד, ויש לנהוג במשנה זהירות כשנכנסים לים, במיוחד אם מתנוסס דגל אדום על סוכת המציל. באזור Posto 9 מתקיים גם טקס יומי קבוע: דקות אחדות לפני השקיעה מפסיקים המקומיים את פעילויותיהם ומפנים מבטם את האופק, עם כוס בירה או קפיריניה בידם. עם שקיעת השמש מאחורי ההר המפורסם Dois Irmãos (שני האחים) בקצה לבלון, נשמעות תרועות מכל עבר.

בימי ראשון נסגרת לתנועה שדרת Avenida Vieria Souto, והחוף מתמלא עד אפס מקום במקומיים ובתיירים. ביום זה גם מתקיים שוק עבודות היד Feira Hippie, בכיכרPraça General Osório (ג'נרל אוסריו) הממוקמת ברחוב Rua Teixero de Melo, במרחק רחוב אחד מהחוף.

מיד אחרי Posto 10, התעלה והגנים (Jardim de Alah) מסמנים את המעבר מאיפנמה ל-Leblon. כאן משתנה שמה של השדרה הצמודה לים מ- Avenida Vieira Souto ל-Avenida Delfim Moreira (דלפים מורירה).

Leblon

כאן בחוף לבלון, הרחק מההיפראקטיביות של Posto 9, הרבה יותר רגוע. החוף חביב מאוד על משפחות צעירות, שרובן מתגוררות ברובע האמיד הנושק לחוף. יש אפילו אזור בחוף המיועד לפעוטות, ה-Baxio Bebê, וההורים העייפים (אבל לא רק הם) יכולים לקבל עיסוי בצילו של עץ מאחד המסאז'יסטים העובדים בחוף.

השכונה עצמה היא מקום שנעים וקל לשוטט בו, וחוץ מהבוטיקים היוקרתיים יש כאן גם מרכז קניות חדש ונוצץ, ה-Shopping Leblon. גם ברים ומסעדות יש כאן לרוב, והם אמנם יקרים מעט יותר מבאזורים אחרים של העיר, אבל אופנתיים בהתאם.

כדורשת חופים (צילום: shutterstock)
כדורשת חופים (צילום: shutterstock)

בקצה חוף לבלון יש נקודה נוספת החביבה על הגולשים, היכן שהגלים נשברים אל הסלעים למרגלות Avenida Niemeyer והר שני האחים Morro Dois Irmãos. אם הגלים טובים – וזה בדרך כלל המצב – לכו אל נקודת התצפית Mirante do Leblon (מירנטה דו לבלון), וממנה תוכלו לראות את הגולשים הנועזים מתמרנים בין הגלים (כדי להגיע אליה צריך לצאת מהחוף, וללכת לאורך Avenida Niemeyer).