מדריד – אז והיום

הספרדים טוענים שבעוד שכל העולם חי בשביל לעבוד, הם עובדים בשביל לחיות. והדבר בולט ביותר במדריד

מדריד, בירתה של ספרד, היא היהלום שבכתר החוויות; העיר ספוגה בהיסטוריה, במורשת האמנותית של גויה, ולסקז, פיקאסו ודאלי, בחושניות של הפלמנקו, באכזריות של מלחמות השוורים וברומנטיקה של דון קיחוטה והמינגוויי. בעבר הייתה מדריד בירת האימפריה הספרדית ולכן הצטברו בה אוצרות אמנות רבים. יש בה אוסף מעורר התפעלות של מוזיאונים, גלריות, פארקים וגנים מרהיבים לצד חיי לילה סוערים.

מעטות הן הבירות האירופיות המתהדרות בעבר כה עשיר ומגוון כמדריד – החל בפעילותה כתחנת מעבר רומית ועיירת מוצב מוסלמית, דרך הפיכתה למרכזה של אחת האימפריות החזקות ביותר בעולם וכלה בהידרדרותה לעיר רוויית מלחמה.

ההיסטוריה של מדריד מורכבת מפסיפס של עמים ותרבויות, וכך גם ההווה. כשצועדים ברחובות העיר אפשר לשמוע בליל שפות ומבטאים וכרבע מכלל תושבי המטרופולין של מדריד, הם זרים (-1,060,606 מתוך 4,900,000). מדריד גילתה לפתע שהיא עיר רב-תרבותית ומשאלי עם מעידים שמבחינתם של הספרדים, ותושבי מדריד בפרט, ההגירה היא הסוגיה המטרידה ביותר (על אף שכל המחקרים שנעשו בנושא מצביעים על כך שהצמיחה יוצאת הדופן של הכלכלה הספרדית בעשור האחרון נובעת ישירות מהגירה ומשילוב מהגרים בכוח העבודה). הפן החיובי של תופעת ההגירה הוא ההתפשטות המשמעותית של עסקים קטנים, חנויות שכונתיות, מעדניות ומסעדות ששינו את פני העיר. כעת יכולים תושבי העיר ותייריה להתנסות כאוות נפשם במטבח לא-ספרדי בעבור תשלום סביר, והמבחר גדל מיום ליום! להפתעת כל מי שהזהירו מפני אסון ועימותים, הרב-תרבותיות הולידה שכונות מסקרנות ותוססות.

מאז תחילת המאה העיר שבה וממציאה את עצמה. בימינו, לבה של ספרד פועם בקצב אחר; ישנם תושבים חדשים, תשתיות חדשות ומנהגים חדשים. מגוון הפעילויות האפשריות גדל עם הזמן ולא מדובר רק במבחר המסעדות הרב. התרבות הגבוהה וההדוניזם הזול חיים בשלום זה לצד זה.

מדריד היא עיר קטנה בהשוואה לבירות אירופיות אחרות, מכונסת בקומפקטיות סביב מרכזה. היא מעולם לא שאפה לנכס לעצמה אופנתיות אירופית כדוגמת ברצלונה ואינה מוטרדת מהמראה שלה. זוהי עיר המאוהבת ביציאות המוניות ובטיולים ליליים ברחובות עמוסים פעילות ואנשים.