רומא בסרטים

סיור אורבני בדולצ'ה ויטה של רומא מהסרטים

לה דולצ'ה ויטה בויה ונטו (צילום: טיים אאוט)
לה דולצ'ה ויטה בויה ונטו (צילום: טיים אאוט)

ברחובות רומא מתחוללת דרמה אינסופית, המתחדשת בכל יום, כל כולה תשוקות וסערות. לפיכך, סירבו הבמאים הניאו-ריאליסטיים לצלם את הסרטים שלהם באולפנים האפרוריים והעגמומיים, והעדיפו להציב את צוותי הצילום שלהם בלב לבה של המציאות החלומית. הם הפכו את פינות הרחוב של הבירה לכוכבות דוממות ביצירות המופת שלהם. כשהאמריקאים נחתו ברומא אחרי מלחמת העולם השנייה, כדי לצלם קומדיות רומנטיות או הרפתקאות אפיות גרנדיוזיות, הפכה הבירה למגרש קולנוע אחד גדול. גם היום כשמשוטטים ברומא, אפשר ליפול לאתר צילומים בפעולה: תלבושות על מתלה, חוטי חשמל מגולגלים, עמודי תאורה מזדקרים ומפיק עצבני. ב-2012 היה זה וודי אלן, שביים את הסרט "לרומא באהבה". מה שבטוח הוא שבמאים חולמים על עריכת סרט ברומא, ואף כוכב קולנוע לא יכול לעמוד בפיתוי.

אותו פיתוי עזר להתבססותו של פסטיבל הסרטים של רומא, המושך מבקרים וכוכבים כאחד. ברוח פסטיבל הקולנוע, הציבה העירייה שלטים באנגלית ובאיטלקית המורים על אתרי סרטים שצולמו ברומא. לא תמיד קל למצוא אותם, וקורה שהשלטים אינם מוצבים במקום המדויק שבו צולמה הסצנה הרלוונטית, אבל המידע שהם מספקים מאלף.

פסטיבל הסרטים (צילום: טיים אאוט)
פסטיבל הסרטים (צילום: טיים אאוט)

בימים הטובים של ה-dolce vita, בשנות החמישים והשישים, כונתה רומא "הוליווד שעל גדות הטיבר". מן הראוי, לפיכך, להעניק לנהר את הכבוד המגיע לו, ולאפשר לו לירות את יריית הפתיחה בסיור הקולנועי שאורך כשלוש שעות. הגשר Ponte di Sant’Angelo, החוצה את הנהר, הוא ללא ספק הגשר המהמם ביותר בבירה. הנוף הנשקף מכאן איכותי לא פחות: מצידו האחד חולש ארמון האפיפיור, שנבנה על גבי המוזוליאום העגלגל של הקיסר הדריאן, ואילו כיפת הבזיליקה San Pietro מבצבצת מעל לרובע Borgo השולט ברקע. אם תעמדו סמוך למעקה הגשר, בין חבורות המלאכים של Bernini, תוכלו לראות מתחת לגשר נוף שונה לגמרי, כפרי משהו, הכולל דייגים, ברווזים, שייטים ואי-אלו סירות נופש. עד שנות השישים, נהגו הרומאים לשחות כאן. בסרט Accattone  (1961) של פייר פאולו פזוליני, העבריין הצעיר מצטלב לפני שהוא צולל מהגשר, במפגן תעוזה נערי טיפוסי.

מהגשר פנו דרומה דרך via del Panico. בקצה הרחוב המרוצף אבנים, ניצב Palazzo Taverna המרשים, ששימש כביתה של היורשת איזבל ארצ'ר (ניקול קידמן) בסרט "דיוקנה של גברת" מאת הבמאית ג'יין קמפיון (1996). שלט המידע ניצב מעבר לשער הכניסה הראשי של ה-palazzo, בפינת via di Monte Giordano ו-Via degli Orsini.

המשיכו ב-via degli Orsini לעבר piazza dell’Orologio הזעירה, ופנו שמאלה לתוךvia del Governo Vecchio, העמוס ברי-יין ובוטיקים מדיפי שיק. הלאה, לכיוון piazza Pasquino, שוכנת חנות הספרים המצוינת Libreria Altroquando המתמחה בקולנוע (כתובת מס' 80 אתר www.altroquando.com).

חנות ספרי הקולנוע Libreria Altroquando (צילום: טיים אאוט)
חנות ספרי הקולנוע Libreria Altroquando (צילום: טיים אאוט)

פנו שמאלה ל-via Santa Maria dell’Anima. מתחת למגדל מימי הביניים שבהצטלבות עם via Tor Millina, ניצב שלט נוסף המוקדש ל-Ieri, Oggi e Domani ("אתמול, היום ומחר", 1963), סרטו של ויטוריו דה סיקה שזכה להצלחה מסחרית מסחררת. באחת מסצינות הסרט, סופיה לורן מבצעת סטריפטיז עבור מרצ'לו מסטרויאני, וברקע נשקפת piazza Navona. גשו לכיכר המפורסמת, והמשיכו דרך corso Rinascimento. כשמשמאלכם בניין הסנאט האיטלקי Palazzo Madama, פנו לעבר via dei Staderari.

חצו את piazza Sant’Eustachio, ולכו לאורך הרחוב הנושא את אותו השם. כאן תבחינו בשלט המוקדש לסרטו של פיטר גרינוויי – "כרס של ארכיטקט" (1987). בסרט יש סצנה המתארת משתה הנערך מול הפנתיאון שב-piazza della Rotonda, הממוקמת ממש מעבר לפינה.

עברו את הפנתיאון והמשיכו במורד via dei Pastini. השלט המיועד ל-L’Eclisse ("ליקוי חמה", 1962) של מיכלאנג'לו אנטוניוני חבוי היטב בסמטה הזעירה שמימין – vicolo della Spada D’Orlando. הסרט, בהשתתפותם של מוניקה ויטי ואלאן דלון, מתרחש במה שהיה פעם הבורסה של רומא. ב-piazza di Pietra תמצאו את Caffè Fandango המוקדש לקולנוע, לקפה משובח ולארוחות צהריים ראויות ביותר.

לכו לאורך via dei Bergamaschi, היכנסו ל-piazza Colonna – הלב הפוליטי של רומא, ומכאן חצו את via del Corso עד לחנויות האלגנטיות של Galleria Alberto Sordi, על שם השחקן הקומי הרומי שנפטר ב-2003. עברו דרך צידה האחורי של הגלריה ו-via dei Sabini עד השלט הבא המוקדש ל-La Dolce Vita. אחרי שעיכלתם את כל המידע, התכוננו לסצנה התיאטרלית המופלאה הנגלית לעין כשיוצאים מ-via dei Crociferi ומגיעים למזרקת Trevi. כאן רקדה אניטה אקברג עבור מרצ'לו מסטרויאני ביצירת הפאר של פדריקו פליני. השתדלו להימנע מלחקות את השבדית השופעת: שכשוך, שחייה או ריקוד במים אסורים בהחלט.

אחרי סערת הרוחות הזאת, תוכלו לצנן את האווירה ב-Il Gelato di San Crispino, ולהתכונן לחלקו האחרון של הסיור. ב-via del Tritone הרועש והגועש נמצא שלט המספר את סיפורו של סרט נוסף של דה סיקה, Ladri di Biciclette ("גנבי האופניים", 1958) המופלא והקסום. השלט חבוי מאחורי דוכן עיתונים מול משרדי העיתון Il Messaggero. הסצינה שבה נגנבים האופניים המפורסמים, צולמה ב-via del Traforo הצוללת למעמקי המנהרה שמימין.

המשיכו ב-via del Tritone עד piazza Barberini והמזרקה המפורסמת של אל המים, והיכנסו ללב ה-dolce vita. המלונות שלאורך via Veneto, עדיין דורשים מחירים מופקעים כמיטב המסורת ההוליוודית, ופה ושם בטראסות של בתי הקפה יושבים להם כמה שחקנים רעבים. אך בימינו סביר יותר לפגוש בסיורים מאורגנים מאשר בכוכבים לאורך הכביש המפורסם שידע ימים טובים יותר. פעם, לפני שנים רבות, במקום זה ממש, נהגו צלמי הפפראצי לקרקר סביב סופיה לורן, פרנק סינטרה, גארי קופר ואווה גרדנר (סלון היופי החביב על אווה, Femme Sistina ב-via Sistina 75A, עדיין עומד על תילו אם אתם חפצים בפינוק מהסוג הישן). הברים המפורסמים Doney’s (שלט המוקדש לסרטו של פליני "לילות כביריה", 1957, תלוי מעבר לפינת הקפה), Café de Paris ו-Harry’s Bar שומרים על הגחלת כמיטב יכולתם.

וילה בורגזה (צילום: טיים אאוט)
וילה בורגזה (צילום: טיים אאוט)

אם מאסתם בזוהר הדהוי, עברו תחת קשטות Porta Pinciana שבמעלה הרחוב, וחצו את הצומת העמוס עד ל-Villa Borghese. בתוך הפארק תמצאו את הסינמטק Casa del Cinema. כאן תוכלו להרהר בתהילות עולם חולפות, ולהתנחם בבית הקפה Cinecaffè בהנאות הארציות הנצחיות, כדוגמת כוס יין בצל האורנים.