הקרב על הבית

אחרי עשרות שנים שבהן נחשב הכלב לבון טון העירוני, נראה כי דווקא החתול הסוציופת, שחי שנים כאנדרדוג בזבל, תופס את מקומו על הספה. האם אנחנו לקראת מהפך?

חתול. צילום: Shutterstock
חתול. צילום: Shutterstock
8 במאי 2014

אולי לא נעים להודות בזה, אבל גם בבואנו לבחור חיית מחמד אנחנו מושפעים מטרנדים. הבחירות הנכונות בחיינו מתחלפות ללא הרף: סודה הוחלפה בטוניק, במקום פורנו בשר אנחנו מצלמים קטניות מונבטות, ולאחרונה אנחנו מתחילים לחשוד שבמאבק הנצחי בין החתול והכלב כפו של החתול על העליונה. אם עד לפני כעשור הייתה תחושה שתל אביבים אמיתיים חייבים לאמץ כלב ולבלות איתו שעות בגינת הכלבים, המקום האידיאלי לנטוורקינג ולפלירטוטים, היום נדמה שיותר ויותר אנשים מוותרים על המפגש החברתי ומעדיפים להסתגר בבית ולהשחיז את כישורי הפוטושופ שלהם על מיצי.

החשודה המיידית כמי שנתנה לחתלתולים את הפוש לכס המלוכה היא הרשת. יש סיכוי גדול שמי שנולד בתחילת שנות ה־2000 סבור כי האינטרנט הומצא כדי שיהיה לאן להעלות תמונות של חתולים. בין שהם מחופשים לדמויות דיסני, מנגנים בפסנתר, פותרים משוואות דיפרנציאליות או סתם נראים כמו כדורי פרווה שמקיאים כדורי פרווה על השטיח ומסתכלים עליך במבט שאומר "אתה לא באמת חושב שהקיא שלי ינקה את עצמו" – אפשר להודות שאנחנו מנהלים מערכת יחסים אובססיבית עם חתולים ברשת. ד"ר עידית גינטר, וטרינרית וחוקרת במחלקה לווטרינריה באוניברסיטה העברית בנושא חיי חתולים משוטטים, טוענת כי אמנם לא נתקלה במחקרים ישראליים בנושא אבל לדעתה הסיבה לכך שהחתול הפך לפופולרי באינטרנט נעוצה באי היכולת של אנשים להישאר אדישים אליו.

"אני חושבת שבחתול יש תכונות שמוציאות מאנשים הרבה מאוד אמוציות" מסבירה גינטר, "אם אלה העיניים הגדולות שלהם, הפנים העגולות, הגרגור או הפרווה הרכה. כחוקרת יוצא לי לדבר עם אנשים רבים על חתולים ותמיד כשהנושא עולה לאנשים יש להט בעיניים. הרי גם אם נעצור את הבן אדם הכי אפור ברחוב ונשאל אותו מה דעתו על חתולים תהיה לו דעה. אי אפשר להישאר אדישים אליהם, וברשת זה כנראה עובד. הוכח מחקרית שאנשים נמשכים לראשים גדולים ולעיניים גדולות, זה חלק מהאינסטינקט ההורי, וייתכן שזוהי הסיבה לכך שתמונות של חתולים הן פופולריות כל כך".

התחושה שסצנת החתולים משתלטת על העולם, או לפחות על תל אביב, מורגשת היטב גם ברחוב. בעוד שעד לפני כעשור מאכילי החתולים, או בשמם המקצועיחתולאים, נהגו לצאת מהמיטה בשעות הקטנות של הלילה כדי להאכיל בסתר את חתולי הסביבה, היום הם עושים זאת בגאון בפינות האכלה מוסדרות ולפעמים גם מקבלים עזרה מהשכנים. אפילו הטרמינולוגיה על חתולים השתנתה והיום כבר לא נהוג לקרוא להם חתולי רחוב. עם כל הכבוד, אנחנו מדברים על חתולים "מחוסרי בית".

כוחתול

אחת הסיבות לכך שנדמה לנו שתל אביב מוצפת חתולים היא פשוטה מאוד – הם מתרבים. מהר. ד"ר אבישי גרינגרד, וטרינר ממרפאת בעלי החיים "הקליניקה" בתל אביב, מסביר כי מדובר בחיה שמצטיינת מבחינה אבולוציונית. לחתולים כושר הישרדות יוצא דופן, הם לוחמניים כשצריך ויודעים לכבוש את מקומם. מנגד עומד חוסר ההצלחה של העירייה להדביק את קצב ההתרבות באמצעות עיקור או סירוס יעילים.

"חתולת רחוב ממוצעת מוכנה להיכנס להריון כבר בגיל חצי שנה, וכל שישה חודשים בממוצע היא מתעברת", מפרט ד"ר גרינגרד. "בכל המלטה יש כשמונה גורים. אם חציים זכרים וחציים נקבות, אז יש לנו ארבע נקבות חדשות שבעוד חצי שנה ייכנסו לשרשרת הילודה. אפשר לומר שבחמש שנים ובתנאים אופטימליים יכולה לצאת מחתולה אחת שושלת של 20 אלף חתולים. במציאות 80 אחוז מהם מתים אבל עדיין מדובר בכמויות מטורפות".

למרות קצב הילודה האמביציוזי שלהם, נדמה שחתולי הרחוב כבר לא מפריעים לתושבי העיר בשנים האחרונות. נהפוך הוא, נראה שהתל אביבים פיתחו מודעות למצוקתם של חסרי הבית הפרוותיים ושהם מביעים נכונות גבוהה מבעבר לעזור להם. על פי נתונים שמסר וטרינר העיר, מספר החתולים שחיים היום ברחובות תל אביב נאמד ב־40 אלף. מי שדואגים לרובם הם החתולאים, שמקפידים להאכיל אותם בשעות קבועות, להניח כלי עם מים ולעתים גם לסרס או לעקר אותם בעירייה, שמעניקה את השירות הזה בחינם. כ־5,000 חתולאים כאלה רשומים בעירייה.

עד לפני כמה שנים התחולל מאבק מר בין החתולאים לשכנים בבנייני המגורים. החתולאים התלוננו על איומים והטרדות מצד השכנים, שמצדם טענו כי הכניסה לבניין או לחדר המדרגות הפכו לנקודת המפגש של כנופיות חתולים שמלכלכים ומפריעים לדיירים. לא פעם נגררו הסכסוכים להגשת תלונות במשטרה, משני הצדדים. אם בעבר היה ברור שהחתולאים הם אנדרדוגים, טור זכור לשמצה שפרסם גל אוחובסקי ב־TimeOut לפני כשלוש שנים הראה מי הוא מלך הבניין האמיתי. אוחובסקי יצא בטורו נגד מאכילי החתולים בבניינים, טען כי אין לו אפשרות להשמיע את דעותיו נגדם בלי להיתפס כשונא חיות ותהה מדוע להשקיע בחתולים אנרגיה במקום להילחם על זכויות הפלסטינים, למשל. אוחובסקי צדק – לדעותיו אכן לא היה מקום. מהר מאוד הוא הוכתר כאויבם המושבע של החתולים ושל הטוקבקיסטים הזועמים מטעמם.

לא בטוח שדבריו היו מעוררים סערה בסדר גודל כזה אם היה מתבטא כך חמש שנים קודם לכן. "בשנים האחרונות מורגש שיפור ניכר ביחס לחתולי הרחוב", מאשרת ענת רפואה, פעילת זכויות בעלי חיים ומנהלת העמותה מאחורי דלתות המעבדה שמובילה את המאבק להפסקת הניסויים בהם. רפואה היא אחת החתולאיות הבולטות בעיר. זה שנים שהיא מאכילה יותר מ־100 חתולים קבועים מדי יום. "חתולי הרחוב חיים לצדנו בהרמוניה" היא מתגאה, "זה שיש עדיין כמה אנשים שפחות אוהבים אותם זה משהו אחר, אבל בסך הכל כשמסתובבים ברחובות העיר רואים חתולים מתחרדנים להם בשמש בגינות הבתים, יש פינות האכלה מסודרות והחתולים נראים במצב טוב. פעם זה לא היה ככה".

מצבם הסוציו-אקונומי של חתולי הרחוב הוא כנראה עניין של השקפה, כי יש לא מעט אנשים שסבורים כי חתול אינו צריך להיות נתון לחסדיו של פח האשפה.

"מעמדו של החתול ממש לא השתפר בשנים האחרונות", מוחה גדי ויטנר, יו"ר אגודת צער בעלי חיים תל אביב. "חייו של חתול רחוב הם חיי חרפה וצער. הם נדרסים, סובלים מרעב, מתעללים בהם ומזניחים אותם. החתול הוא חיה שהאדם ביית לפני 5,000 שנה ומקומו בבית. יש המון חתולים שיושבים במכלאות של כל ארגוני בעלי החיים ומחכים לבית חם".

מתחת לשפם

האם זוהי באמת תחילתו של עידן החתול או רק 15 דקות התהילה שלו? אם נשים בצד את העניין האופנתי ונחשוב באמת איזו חיה עדיף לנו לגדל בעיר, ייתכן מאוד שהתשובה תהיה חתול. פרופ' יוסף טרקל, ראש היחידה לחיות וחברה במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי הסיבה לכך שמספר החתולים בערים עולה טמונה בכך שהערים הופכות צפופות יותר.

"כמות התושבים בערים הולכת וגדלה" מסביר טרקל, "וככל שהצפיפות גוברת קשה יותר להחזיק כלב. בעלי הכלבים מחויבים ללכת איתם ברצועה ואין מקום שבו הם יכולים להסתובב חופשיים פרט לכמה גינות וחוף ים שבהחלט לא עונה על הצורך של מספר גדול מאוד של כלבים שחיים בתל אביב. לכן חלק מהאנשים עוברים לחתולים. גם מבחינת מחויבות – לגדל חתול הרבה יותר קל מאשר לטפל בכלב: לא צריך להוריד אותו שלוש פעמים ביום, אפשר לנסוע ליומיים ולהשאיר אותו בבית, ובאופן כללי הוא עצמאי יותר ודורש פחות. בעידן הנוכחי, כשאנשים עסוקים במשך רוב שעות היום ונמצאים פחות בבית, צורת החיים של החתול נוחה יותר לאנשים רבים".

סיבה נוספת שיכולה להסביר את תור הזהב החתולי היא התפשטות השיח הצמחוני־טבעוני שמעודד עיסוק בזכויות בעלי חיים. "אני מניח שכשהנחת היסוד היא שבעלי חיים לא נועדו לשרת בני אדם, שעל זה מתבססת החשיבה הצמחונית או הטבעונית, אז ההתנהגות של החתולים נראית הרבה יותר הגיונית" אומר דדי שי, פעיל באנונימוס ועורך הניוזלטר "זכויות בעלי חיים השבוע". "תהליך הביות של החתול הוא הרבה פחות אינטנסיבי משל הכלב, וביחס לכלב החתול שינה פחות את תכונותיו הטבעיות. חתולים נוטים להיות הרבה יותר אוטונומיים. אם לכלבים יש נטיית אופי לשאוף לרצות את בני האדם שאיתם בכל מחיר והם רואים את עצמם ככנועים להם – לחתולים אין את זה. אני חושב שמכאן צמח אתוס שהיה מאוד פופולרי בעבר, שחתולים הן חיות אנוכיות ושהם לא נקשרים לבני האדם. זה לחלוטין לא נכון. חתולים כן נקשרים לבני אדם, פשוט לא באותה הצורה. כלב רואה את עצמו כפוף לאדם, וחתול, לכל היותר, יראה אותו כשווה לו. כשמשתנה תפיסת העולם שגורסת שחיית מחמד היא נחותה מן האדם, קל יותר למוטט את האתוס של חתול כחיה אנוכית ולא חברותית".

כמה תל אביבים החליטו לעבור צד? תלוי את מי שואלים. על פי הנתונים שנמסרו מצער בעלי חיים תל אביב, בשנים 2010־2013 נרשמה באגודה עלייה של 18 אחוזים באימוץ חתולים לעומת 16 אחוזים באימוץ כלבים. כשמסתכלים על המספרים ברור שהכל יחסי: בשנת 2013 אומצו 185 חתולים לעומת 700 כלבים.

ד"ר גרינגרד טוען כי היחס בין כלבים לחתולים בתור חיות מחמד תמיד היה פחות או יותר זהה, אך מאחר שבשנים האחרונות יש עלייה במודעות אליהם נדמה לנו שמעמדו של החתול השתנה.

"אני לא חושב שיש שינוי באהבה לחתולים חסרי בית", טוען וטרינר העיר, ד"ר צבי גלין, "תמיד היה מי שדאג להם. עם זאת צריך לשים לב שמספר הכלבים בעיר עלה בצורה מדהימה. בשנת 1993 היו בתל אביב בערך 7,000 כלבים רשומים והיום יש למעלה מ־25 אלף. האוכלוסייה בעיר ב־20 השנים האחרונות צמחה בכעשרה אחוזים, ולעומת זאת אוכלוסיית בעלי הכלבים עלתה ביותר מ־300 אחוז. את מספר חתולי הבית שקיימים בעיר אין לנו דרך לספור, אבל אני משער שמדובר בערך בכמות זהה וכך היה תמיד. מספר האנשים שמאכילים חתולים כמעט לא השתנה ב־20 השנים האחרונות".

גם בערים אחרות בעולם מדובר על יחס קבוע למדי לאורך השנים בהחזקת חתולים וכלבים. בניו יורק מעריכים כי המספרים הם 500 אלף חתולים לעומת 600 אלף כלבים, בלונדון רשומים כ־12 אלף חתולים לעומת 26 אלף כלבים, אולם ההערכה היא כי רק מחצית מכמות חיות המחמד בעיר אכן רשומות. לפי מחקרים אמריקאיים החתול הוא חיית המחמד הפופולרית ביותר בעולם. בצמרת עשר המדינות אוהבות החתולים נמצאת ארצות הברית. ד"ר גינטר מספרת כי סקרים שנערכו בעולם המערבי מראים שהחתולים עקפו את הכלבים כחיית המחמד הפופולרית ביותר, וכי בעשור האחרון הפער ממשיך לגדול לטובת החתולים.

"זה לא אומר שמספר הבתים שמחזיקים חתולים הוא גבוה יותר", מסבירה ד"ר גינטר. "יש יותר אנשים שמחזיקים כלבים, אבל יש יותר חתולים כחיית מחמד. הסיבה לכך היא שחלק גדול מהאנשים מחזיקים יותר מחתול אחד. הסברה היא שהאזורים האורבניים בעולם המערבי מכילים את רוב האוכלוסייה, ומפני שחתול מתאים לאוכלוסייה האורבנית, שכן הוא קל לגידול מכלב, אנשים מאפשרים לעצמם להחזיק יותר מחתול אחד. אני מאמינה שגם בישראל המצב אינו שונה מארצות הברית ומאירופה, אבל אין לנו שום דרך לדעת משום שלא נעשה כאן אף מחקר שבחן את זה".

ובינתיים בתל אביב, עושה רושם שבעוד אנחנו מסונוורים מכישרונותיהם הרבים של חתולי הרשת, במציאות מצבם רחוק מלגרום לנו לגרגר בסיפוק. רותם אילן – פעילה למען זכויות עובדים זרים וחתולאית ששוברת את המיתוס על נשות החתולים המבוגרות – טוענת כי המצב רק מחמיר משנה לשנה. "אני והמשפחה שלי כבר שנים אוספים חתולים פגועים ומחפשים להם בתים, ועם הזמן זה הופך יותר ויותר קשה למצוא להם מאמצים. אם בעבר יכולתי למצוא בית לגור בתוך כמה שבועות היום זה כבר יכול לקחת כמה חודשים. נכון שאנשים נורא אוהבים להסתכל על סרטונים מצחיקים של חתולים באינטרנט, ואין ספק שהחתול זכה לפרסום ולהכרה בשנים האחרונות, אבל אני לא מרגישה שזה בא לידי ביטוי גם באימוץ".

ומה עם זה שכולם נורא אוהבים עכשיו חתולאיות וחתולי רחוב?

"למרות הסיפור עם גל אוחובסקי עדיין יש תחושה שרוב הכוח הוא בצד של המתנגדים ולא בצד של המאכילות. שכנים רבים עדיין כועסים עליי כשאני מאכילה אף על פי שאני עושה את זה נורא נקי ונזהרת לא להפריע. תמיד יש את המאיימים שתולים שלטים ומזהירים אותי. מדי פעם יש שכנים שאוהבים חתולים ואפשר לאחד איתם כוחות אבל זה לא משקף את הרוב. הכי חמור בעיניי זה שאנשים לא מבינים שאותם אנשים שדואגים לחתולים הם אלה שבסופו של דבר דואגים לעיקור ולסירוס שלהם".

איך זה יכול להיות? אפילו אני הבטחתי לעצמי שאאמץ בקרוב חתול, מיד אחרי המפגש הראשון שלי עם ליל באב.

"אני חושבת שלמרות מה שקורה ברשת, הסטיגמות על החתולים עדיין יותר מדי חזקות", מסבירה אילן, "אנשים עדיין חושבים שחתולים הם אגואיסטים ולא נותנים אהבה. גם כשרואים חיה מצחיקה ביוטיוב וחושבים שהיא מגניבה זה לא מספיק כדי לשבור את הסטיגמה שיש אצל רוב האנשים על החתול, וזה לא משתנה עד שמאמצים חתול ומבינים כמה החיה הזו מדהימה".

בשנים האחרונות קל מאוד להאשים אותנו בהיותנו קורבנות של תרגילי יח"צ שמושפעים מטרנדים, מנהלים את החיים במרחב הווירטואלי ולא יודעים להפריד בין ריאליטי ומציאות. כמו אצל רבים מן הסלבס בשקל, גם במקרה של החתול אנחנו לא יכולים להצביע על הסיבה לכך שביום בהיר אחד הוא הפך לאייקון, לאליל תרבות ולעוד כינויים מגוחכים שאפשר להדביק לחיה שעירה וחמודה רק משום שהתגלתה כממש פוטוגנית. יש נחמה מסוימת בהבנה שטרנדים משפיעים עלינו עד גבול מסוים ושבכל זאת מתוח קו בין הממד האמיתי לבין מה שקורה בסמארטפון שלנו. ובכל זאת, במקרה הזה היינו מעדיפים לגלות שהרשת מסוגלת להפוך שינוי תודעתי לשינוי עובדתי. תראו את כל החתלתולים החמודים האלה שמחייכים אליכם מתחת לשפם של היטלר. מה, לא תיקחו אחד?