החולמים: מעוז אלונים

יש שולחן מאחורי המטבח. מסביב יש לא מעט יין, בכוסות יש בורגון מבציר "מחורבן". שקט. שיר חולף דרך המטבח הריק.

"מעוז, שאולי על הבר".
יצאתי, שאול רכן על הבר מחויך כרגיל.
"שאולי, איזה כיף שבאת. בדיוק פתחתי יין".
"בטח", הוא ענה, "באתי לטעום את הבציר החדש".

איור: גפן רפאלי

ישבנו קרובים מאוד, לא דיברנו הרבה, שתינו לא מעט. שום מוזיקה לא התנגנה ברקע ושאולי אמר שזה נעים. אני הצעתי שנחכה לאיתי עד הבוקר, נבקש מהדייגים שרימפס בלי אבקה ונכניס איזה בקבוק לקרח. שאול אמר שהפעם הוא בא לקצרה, אבל יהיו עוד הזדמנויות.

שאלתי לאן. “נעים לי שם, שקט. לא מבלבלים לי במוח", השיב. שוב נשארתי להביט בגב המוכר כל כך.

בדיוק שנתיים עברו מאז ששאול מת. מאז אין יום שהוא לא מגיע.