העזרה בדרך: האפליקציות שיעשו לכם סידורים בלי לצאת מהבית

"שום אדם איננו אי". מאז ומתמיד אהבו יוצרים, מכל הז'אנרים האפשריים, למתוח את גבולות הציטוט המפורסם של המשורר האנגלי ג'ון דאן. האם יכול האדם בכל זאת להפריד עצמו מהסביבה ולחיות ללא חברתם של בני אנוש אחרים? לא כל עוד הוא צריך ללכת מדי פעם למס הכנסה, לבצע תיאום מס או לאסוף חבילה מהדואר. בעידן שבו רובוט שואב לנו אבק מהרצפה, אין שום סיבה שלא ניפטר גם מהמטלות המעצבנות האחרות שמגיעות בילט־אין עם החיים שלנו. אז נכון, לא נצליח לגרום למישהו זר ללכת לבקר את סבתא במקומנו בתמורה לתשלום קטן (או שכן?), אבל יש אינספור דרכים להפריט את הפעולות המעצבנות של היומיום ולהתחיל לחיות בלי לנקוף אצבע. לא משנה עד כמה אתם מיזנתרופים, עצלנים או השילוב הקלאסי של מיזנתרופים־עצלנים, תמיד, אבל תמיד יצוץ משהו: לעשות קניות, לסדר את החשבונות, להביא את הילד מהגן או להכין ארוחת ערב. שלא לדבר על כביסה. לשמחתנו לכל בעיה בימינו יש פתרון, או ליתר דיוק: אלפי אפליקציות שמנסות לפתור אותה. ראיתי את מיטב המוחות של דורנו יושבים ומפתחים "אפליקציה מדהימה ששולחת לך נוטיפיקשיין בכל פעם שמכתב חדש נוחת בתיבת הדואר שלך".

המסע להפרטת החיים שלכם מתחיל כאן: מתעצלים לצאת מהבית לקניות? Instacart היא אפליקציה שמשדכת בין צרכנים לאנשים פרטיים, שתמורת תשלום יעשו בעבורם את הקניות בסופרמרקט. אחרי שספגה ביקורת על ניצול עובדי קבלן נטולי זכויות, הודיעה החברה שתתחיל להשתמש ב"קונים מקצועיים". נמאס לכם ששירותי הדואר מורידים אתכם על הברכיים ושואבים מגופכם המידלדל כל אנרגיה חיונית שעוד נותרה בו? Shyp מאפשרת לצלם את המוצר שברצונכם לשלוח, לעלות לאפליקציה ולהמתין לשליח שיאסוף את המוצר וישלח אותו בשבילכם בעבור חמישה דולרים בלבד. טובעים בחפצים? רק תלחצו על כפתור, ונציגים של MakeSpace יגיעו לדירתכם ויניחו ליד הדלת מכלי אחסון גדולים. אתם תדחסו את חפציכם והם יחזרו לקחת את המכלים. המחיר? 25 דולר לארבע קופסאות אחסון. אחלה מחיר, אפס אינטראקציה חברתית.

אנחנו כנראה לא היחידים שמתעצלים לרדת עם הכלב שלוש פעמים ביום ולסדר את תלושי המשכורת משנת 2006: בסיליקון ואלי פיתוח אפליקציות כאלו הוא הטרנד הבולט של התקופה האחרונה. קוראים לזה כלכלה לפי דרישה, או (Economy On Demand) EOD, אפליקציות שמאפשרות להזמין עד הבית שירות שאיננו וירטואלי לרוב ושמותאם לצרכים האישיים שלכם. אם ב־2009 הושקעו בחברות בענף ה־EOD בקושי 200 מיליון דולר שהתחלקו בין 17 חברות, ב־2013 כבר קפץ הסכום ל־1.5 מיליארד דולר שמתחלקים בין 117 חברות.

יעשו בשבילכם כל דבר (חוקי)

לשלוש האפליקציות שהוזכרו אפשר להוסיף גם את Drizly ו־Klink, שיבצעו משלוחי אלכוהול ישירות לביתכם, את Washio (אפליקציית הכביסה מבית היוצר של Uber) שתדאג לקחת את הכביסה שלכם ולהחזיר אותה נקייה, Swifto הישראלית שמשדכת בין בעלי כלבים לדוג־ווקרז, Eaze המספקת מריחואנה רפואית עד הבית ו־Box שתספק לילדכם ארוחה ארוזה לבית הספר. ויש גם את בינדר: אפליקציה שהיא ספק רצינית ספק הלצה, שתיפרד עבורכם מבן/בת הזוג באמצעות הודעת טקסט או הודעה קולית.

הפריחה המטורפת של EOD הולידה גל חדש של שירותים אישיים “הכל כלול": שירותים מקוונים שיעשו בעבורכם כל מה שתבקשו כל עוד זה חוקי. הבולטת שבהן היא Magic – שירות מבוסס SMS בלבד המאפשר לכל אדם בגבולות ארצות הברית לבקש כל סוג של שירות או מוצר. אין לכם זמן לקנות פרחים לבן או לבת הזוג לכבוד יום הנישואים? פשוט סמסו ל־Magic.מחפשים מישהו שיזמין בשבילכם את כרטיסי הטיסה הזולים ביותר לחופשה הבאה שלכם? כנ"ל. בחברה מתגאים בכך שהם מפעילים מוקדנים שעובדים שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. המחיר משתנה בהתאם לבקשה שלכם. Alfred הוא משרת אישי שיקבל את המפתחות לבית שלכם ויעשה כל מה שתרצו: כביסה, חלונות, קניות, ניקיונות צחצוח נעליים ועוד.

כמעט כל החברות שהוזכרו סובלות משני חסרונות בולטים: רובן פועלות בתחומי ארצות הברית (אבל מבטיחות להתרחב) ורובן חברות חדשות יחסית שפועלות לא יותר משלוש שנים ונמצאות בשלבים שונים של גיוס כסף. כלומר, הן עלולות להיסגר ברגע שטרנד ה־EOD יחלוף לו וכל מיני קרנות הון סיכון יחפשו את הדבר הבא לשפוך עליו מזומנים.

על רקע זה אפשר להבין את ההתרגשות שעוררה ההכרזה של ענקית הקמעונאות אמזון על הפיתוח החדש שלה: אמזון Dash. זהו כפתור פיזי שמגיע מעולמות האינטרנט של הדברים ואפשר להדביק אותו כמעט בכל מקום ולהזמין דרכו בלחיצת כפתור מוצרים כמו אבקת כביסה, מוצרי מזון או חיתולים. כל כפתור ממותג במוצר הדרוש (נניח כפתור של אבקת כביסה ימוקם ליד מכונת הכביסה), כדי למנוע מצב שבו תזמינו את המוצר הלא נכון. הכפתור מתחבר באמצעות wifi לאפליקציה בסמארטפון שבה יש לאשר את הקנייה. העובדה שמאחורי הפיתוח עומדת מפלצת כמו אמזון מבטיחה שברגע שהמוצר יתפוס בארצות הברית, הוא יופץ בכל רחבי הגלובוס ועשוי לשנות את תרבות הצריכה של כולנו.

מיהם אותם עובדים להשכרה, אלו שישמרו על החתול שלכם, יוציאו את הכלב לטיול ויעשו לכם קניות? החודש פורסמה בבאזפיד כתבת עומק תחת הכותרת “הכירו את האנשים שחיים את החלום של EOD". הכתבה מציגה חבורה של צעירים מסן פרנסיסקו, על הספקטרום בין ההיפסטר ליאקי, שמתפרנסים בין היתר גם מעבודות מז'אנר EOD. רבות דובר על המשבר של בני המעמד היצירתי בארצות הברית, באירופה ובישראל, אבל האם EOD יכול לשחרר אותם לעשות את “הדבר שלהם" מבלי למכור את נשמתם לעבודת שעמום של תשע עד חמש?

לא פחות מעניינת היא השאלה מיהו קהל היעד של EOD ואם הוא מספיק גדול כדי לשאת על גבו כל כך הרבה שירותים ואפליקציות. תלוי את מי שואלים. לרוב מדובר בבעלי מקצועות חופשיים, בגילי 30־45, הממוקמים במעלה מעמד הביניים. רובם מתגוררים בניו יורק ובסן פרנסיסקו ומוכנים להוציא לא מעט כסף כדי להמשיך לעשות כסף ולהיפטר מהעול שלא קשור לזה. מנגד יש הטוענים שמספרם קטן מהמשוער ושמדובר בבועה כלכלית שתתפוצץ בכל רגע. כדוגמה הם מביאים את כל ההשקעות בחברות מאותו הז'אנר בתחילת שנות האלפיים, רגע לפני התפוצצות בועת הדוט.קום.

החיים בלי שושי מהבנק

רוב השירותים עדיין לא זמינים בישראל, אולם גרסאות שונות שלהם קיימות בצורה זו או אחרת גם בכחול לבן. לא מעט מהחברות הגדולות במשק מבינות היום שכדי להישאר במשחק, הן חייבות לפתח אפליקציות ושירותים שיקלו על לקוחותיהן, יחסכו להם זמן ובמקרה הכי טוב – יחסכו להם את היציאה מהבית לסידורים.

לכל הבנקים הגדולים בישראל יש כיום אפליקציות שמאפשרות הפקדת צ'ק, העברתם כספים ואפילו לקיחת הלוואה בלחיצה פשוטה (לא מומלץ כמובן). דומינו'ס פיצה השיקה לאחרונה את One Click Pizza – כפתור הזמנת הפיצה המהיר בעולם, שמאפשר לכל לקוח שהזמין בעבר מהרשת להטעין בשניות את ההזמנה הקבועה שלו – החל מהתוספות עד לספרות בגב הכרטיס.

אולם כל זה הוא משחק ילדים לעומת ההכרזה המפתיעה של גט טקסי מחודש אפריל האחרון: תגידו להתראות למותג גט טקסי וקבלו במחיאות כפיים סוערות את גט. החברה שינתה את שמה וחשפה מודל פעילות חדש: משלוחי מזון ובעלי מקצוע במהירות של עד עשר דקות, אצלכם בבית. השירות אמור להתחיל לפעול בקרוב בישראל.

האידיאולוגיה שעומדת מאחורי ה־EOD היא זמן שווה כסף. בעידן שבו אנחנו יכולים למדוד כמעט כל פעולה שלנו על פי הערך הכלכלי שלה, החישוב הוא פשוט: אם במקום לקחת חצי יום חופש לסידורים אני יכול להפריט, לשלם לחברה שתבצע את המטלות ועדיין לצאת מורווח מכל העניין, מדוע שלא אבחר לעשות זאת?

אבל את המחיר האמיתי קשה לאמוד. מלבד העובדה שהם מעודדים התנוונות, מגבירים את הניכור האורבני ומנתקים אותנו מהעולם שסובב אותנו – יש להם גם מחיר חברתי־כלכלי שאי אפשר להעריך: הם מייצרים כלכלה של אדונים ומשרתים. מצד אחד אנשים שמרוויחים סכומים שמאפשרים להם להשתמש בשירותי EOD, מצד שני עשרות אלפי אנשים שלא מסוגלים לגמור את החודש ומשכירים את שירותיהם כדי להרוויח עוד כמה מאות דולרים, לרוב בלי שהם זכאים לזכויות סוציאליות. כמו בכל מהפכה טכנולוגית, גם כאן לא נותר לנו אלא להמתין ולראות לאן תנשוב הרוח, או שנשלם למישהו כדי שיעשה גם את זה עבורנו.