קיצור תולדות ההומור: תום יער בשיחה עם קרן מור

קיצור תולדות ההומור בחמש דקות, או: למה אי אפשר להיות גם נקייה וגם מצחיקה? בסלון עם קרן מור

קרן מור ותום יער. צילום: דנה מאירזון
קרן מור ותום יער. צילום: דנה מאירזון
15 בדצמבר 2014

יצא לי כבר כמה פעמים להיפגש עם קרן מור ובכל פעם השיחה שלנו, שעוסקת בעיקר בכלום, גולשת לטמטום מזוקק. אין יותר כיף מזה. עזבו עכשיו אייקון אופנה, "החמישייה הקאמרית", שחקנית מדהימה וכל זה – קרן פשוט קורעת.

כשהגעתי אליה הביתה, הכניסה הייתה סופר כאוטית: אנשים יוצאים ונכנסים, מנשה נעמד פתאום ואחר כך ממשיך לנוע ממקום למקום, שיעור פרטי בלשון לילד, הדוד דולק! רגע, מי לא כיבה? רוטב ארטישוק לפסטה, אבל שיט, שכחתי את הפסטה! טוב, תטעמי את הרוטב. את אוהבת חריף? אנשים מצחיקים אוהבים חריף! טוב סתמי, בואי שבי פה. איפה את רוצה לשבת? אימא, אבל אני במטבח! טוב, בואו שבו בסלון. אוי, קיבלתי SMS. טוב, נשב במטבח. טוב, בעצם לא רוצות – ומעברים חדים בין כנות מטורפת לבין רגעי שקט כאלה חסרי פאנץ' סטייל 'החמישייה', שברגע שכבר התיישבנו מיד ידעתי – זאת הייתה טעות. סתם. ידעתי שיהיה מצחיק.

צילום: דנה מאירזון
צילום: דנה מאירזון

“הבית לא מבולגן, נכון?".

 חמוד.

"מה זה חמוד? אצלך יותר נקי?".

אצלי מאוד נקי ומסודר, כן.

"אוי, אז את שקרנית! כל הסטנד־אפ שלך פיקציה!".

אבל לא אמרתי בסטנד־אפ שאני מטונפת.

"היה צילום שלך ב'Time Out' (צועקת לטלפון שמקליט: 'העיתון המדהים!') שאת מבולגנת עם פיצות כזה".

זה היה בשבחי הלא לצאת מהבית, לא בשבחי הבלגן.

"אבל הבית בתמונה היה מבולגן ומלא זבל!".

נו מה, קרן. זה נראה לך צילום של הבית שלי?

"אז מה את עושה?".

מה זה מה אני עושה? אני אוכלת סופגנייה וקוקו פופס וזבל, אבל אז אני מחזירה הכל למקום.

"אצלי הפוך. הבית ממש מבולגן והאוכל ממש בריא, אבל כבר לא טבעוני. הלוואי שהייתי מסודרת יותר. פעם ניסיתי Raw Food והלכתי לניצת הדובדבן שניסו לעשות דוכן טייק אוויי של סנדוויצ'ים ומיצים ועמדתי בתור והם עבדו מאוד לאט, השירות הכי אטי בעולם, ולידי בתור עמדה אישה נורא נורא רזה, שזה טוב, אבל היא הייתה כפופה ובצורה כללית של בננה. ואז היא ראתה אותי ואמרה ‘אוי, את איתנו? אנחנו אנשים נורא בריאים אבל נורא עצובים'. עשיתי אחורה פנה והלכתי משם".

ומאז אתם לא אוכלים כל כך בריא?

"את יודעת מה? מאז אנחנו אוכלים בעיקר טעים. את מבשלת?".

הרבה. כמעט כל יום.

"מה את אומרת לי. אני הייתי בטוחה שהעולם מתחלק לשתי קבוצות: אלה שמבשלים ואלה שמסדרים. טוב, את מושלמת כנראה. כנראה שאת כל כך נקייה ומבשלת, אז אולי בגלל זה את כל כך לא מצחיקה. כרואת חשבון, נניח, תהיי מעולה. כל מה שקשור למספרים, לסדר. תהיי… מפיקה טובה. אבל לא. לא מצחיק. לא אבל באמת, את לא מצחיקה. ראיתי אותך. מושלמת, מבשלת, נקייה. אבל מצחיק? לא כל כך".

מה את רוצה שנעשה?

"אני אגיד לך מלא ציטוטים כאלה טובים בבת אחת, ואת תכתבי אותם, ואז נעשן סיגריות ונדבר רגיל וזהו".

יאללה, דברי.

"אוי, את מראיינת נהדרת. התעלות הנפש! מרומם! אני חושבת שנשים צריכות לחתור נגד התופעה הנלוזה הזאת שאין מספיק נשים מצחיקות על המסך שלנו. להתחבר אחת לשנייה ולשנס מותניים. כן, ברור ש'החמישייה' זה הדבר הכי טוב שקרה לי. בתור ילדה (מעמידה פני בוכה) הייתי פוזלת ושמנה, וההומור? ההומור הציל אותי. כמובן. רציתי להיות שחקנית דרמטית, אבל תדעי לך שקומדיה זה הכי קשה, בכל צחוק יש אמת. אמרתי הכל? אה, וגם אימהוּת זה מדהים, ממליצה בחום. זהו, ושחררי אותי. בואי נשתה קפה וזהו. את תכניסי את זה?".

מילה במילה.

"גם את המילה הזאת? ואת זאת?".

כן.

"את דיברת רוב הראיון, רק אצלי או אצל כולם? אני מסכנה, את מבינה את זה? שתקת כל היום עם כל שאר הבנות ועכשיו את באה אליי הביתה ומתפרצת והכל יוצא ממך ואת לא מפסיקה לדבר פה! תסתמי קצת, מי שאל אותך? מה אכפת לי שאת נקייה? מי את?".

 אני קרן מור.

"לא נכון. נו, מי הראשונה שרצית לראיין?".

חנה לסלאו. איזו שאלה.

"מקום שני?".

אורנה. ורבקה.

"ואז?".

אז היו בעיות, כי המון מוכשרות לא הסכימו.

"ואז?".

גילת אנקורי או אחינועם ניני.

"ואז?".

ריטה מדהימה בעיניי והיא אישה מצחיקה נורא.

"ואז?".

רציתי לראיין כמה חברות שלי, אבל בלי קשר.

"ו..?".

לא הסכימו, ואז אמרתי 'טוב, נו. מה, אני אבטל עכשיו? אה לא, אולי באמת זאתי מ'הכל תלוי', קרן מור. 'הכל הולך' משהו. וזהו, את היחידה שהסכימה.

"אחריי יש עוד מישהו שרצית?".

צילום: דנה מאירזון
צילום: דנה מאירזון

לא. את היית אחרונה. ברירת מחדל. אגב, ראית את הסרטון עם הבחורה שמדברת על הרכבת ונראית בול כמוך? (חפשו ביוטיוב: "תישבעו לי שזאת לא קרן מור").

"כמה צחקתי. צרחתי. זה היה ב'צינור לילה' ואחרי כמה חודשים פגשתי אותה! ראיתי אותה הולכת ברחוב וזיהיתי אותה וישר עצרתי את האוטו וקראתי 'היי, היי, זאת את!' נורא התרגשתי. הילדים שלי ראו את הסרטון ועפו".

הם צוחקים ממך?

"לא ממש. ממה הם יצחקו, נו? אני אימא שלהם. כל אחד בעניינים שלו, אנחנו קוראים להם הדיירים".

ומנשה?

"מה מנשה?".

אתם חברים הכי טובים?

"חברים. שלום, שלום. ברור שחברים, נו! (תוקעת סוכרייה בפה). איכס, זוכרת שהגיעו לארץ פעם סוכריות ליצ'י וכולם עפו על זה?".

כן, זה היה כזה נתקע לך בפה בחשבון במסעדה סינית.

"חשבתי שזה הדבר הכי טעים בעולם. זוכרת מ'החמישייה' את 'כולם רוצים לזיין אותי'?".

בטח.

"אז הייתי מסתובבת בעיר, נגיד סתם עם חברים, או נניח מאחורי הקלעים בהצגות, ולא הפסקתי: רוצה לזיין אותי? אתה רוצה? למה ת'ה רוצה לזיין אותי'? ואז ג'ו (אל דרור, מכותבי 'החמישייה הקאמרית' – ת"י) התחיל עם הסטנד־אפ, והכנו עשר דקות של זאתי, של 'כולם רוצים לזיין אותי', ועליתי שיכורה על הבמה במרתף בית ליסין. היה ערב סטנד־אפ שוילוז'ני הנחה, התרגשתי נורא וכנראה שקצת לחצתי מדי, ובאיזשהו שלב הוא אמר 'תורידו אותה, תורידו אותה', והורידו. ואז הוא בא לג'ו ואמר לו 'זאתי, שתבוא מיד עוד פעם. רק תעבדו על זה קצת עוד ושתבוא שוב. שלא תהיה לה טראומה ממה שאמרתי'".

בדרך כלל כשמישהו חווה טראומה ומי שעשה לו את הטראומה אומר "היי אבל שלא תהיה לך טראומה מזה, כן?", זה ממש פותר את הבעיה.

"זה כמו שאומרים לי רגע לפני משהו 'אה וקרן, מה שחשוב זה שתעשו את זה בפאן'. אוי נו, בפאן. למה לא אמרתם? עכשיו כשאת אומרת פתאום ממש נוח לי ואני בפאן".

רגע, ו"לא ללחוץ"? מזל שאמרת!

"תמיד שאלתי את אילן רונן (המנהל האמנותי של הבימה – ת"י): 'אילן, אם לא מצחיק, אז ללחוץ?' וזה נהיה הסלוגן שלי עם תיקי דיין. 'תיקי, אם לא מצחיק, אז ללחוץ?'".

בפאן.

"ראית 'הכל הולך?', 'מסיבת הכיתה הכושלת', כמו שכתבו. אז שתדעי שלא אכפת לי מה כותבים, כי זה כיף אדיר. באמת. אני מתנסה בדברים וזה פשוט פיצוי בשבילי על מסיבות כיתה שלא הייתי בהן".

צילום: דנה מאירזון
צילום: דנה מאירזון

אכפת לך בכלל מהביקורות האלה?

"את יודעת מה כתבו פעם? עשיתי דמות בשייקספיר והכותרת של הביקורת בעיתון הייתה 'קרן מור בהמה וולגרית'. ככה".

טוב, זה סלוגן מושלם. את חייבת את זה בתור מגנט.

"לא, עכשיו את מתה. יש לי אחד שאני חייבת בתור מגנט. זה היה בתחילת עידן הטוקבקים, אז אמרתי 'הו מעניין, בואי נראה מה אנשים חושבים'. זה לפני שהכל נהיה 'זונה/מלכה/חחחח/כלבה/חחח/זונה/מלכה/כלבה'. נכנסתי לקרוא טוקבק, וזה ציטוט: 'קרן מור שטוחה כמו הולנד המגעילה'".

אם הולנד שטוחה וקרן מור שטוחה אז בהכרח קרן מור מגעילה, או רק הולנד?

"את יודעת, שאלת על ביקורות. ביקורות טובות זה כיף, ממש נחמד, אבל בשלב מסוים זה משעמם כבר, כאילו מהמם, יופי, אבל משעמם. וביקורות רעות זה קשה אבל תמיד אחר כך זה סיפור טוב. אז זה עדיף, כי אין דבר יותר חשוב מסיפור טוב. מבינה? אגב, יש לי כבר מלא סיפורים טובים, אז תודה, אני מסודרת בעניין הזה".