שיחות על אלוהים עם אנשי דת: הכומר האריתראי מברהטום גבראב

ההבדל הכי גדול בין להיות רב תל אביבי ולהיות כומר אריתראי תל אביבי הוא בתנאים. בזמן שרב מקבל משכורתו מהממסד (ממשרד הדתות או ממועצה מקומית) וחייו נתפסים – לפחות בעיני רבים בציבור החילוני – כסוג של סתלבט מתמשך שמופרע מדי פעם על ידי תפילות, שבתות וחגים, על כומר אריתראי תל אביבי נגזר לטחון את התחת. כי כמו שאמרו חז"ל, פלוני הוא קודם אריתראי ורק אחר כך איש דת.

לאב מברהטום גבראב, שעומד בראש אחת מארבע הכנסיות האורתודוקסיות המאולתרות של הקהילה האריתראית בנווה שאנן, אין רגע דל. מדי בוקר הוא קם מוקדם והולך לעבוד כמלגזן במפעל סנו ליד הוד השרון, ואת הזמן הפנוי שנשאר לו הוא מקדיש להעברת שיעורים, לעריכת וידויים עם חברי קהילה שחשים שחטאו ולתחזוק המבנה ברחוב וולפסון 55, שם נערכים התפילות והשיעורים בהובלתו. שכר הדירה של המתחם ממש לא משולם על ידי איזה נדבן מארצות הברית, ומדי חודש מוצא עצמו האב עוזר בגיוס 13 אלף ש"ח, עלות שכירת הקומפלקס בן שתי הקומות.

"אל תשכח שיש לי גם שני ילדים", הוא מדגיש, "אבל המחויבות לקהילה היא בראש סדר העדיפויות. אנשים מתחתנים, מתים לצערי, מביאים ילדים לעולם וצריכים אותי לעריכת טקסים ולליווי רוחני של כל התהליך".

גבראב חי בישראל מאז 2010, אז הגיע לבד מאריתראה. את אשתו הכיר בארץ. הזרם הנוצרי־אורתודוקסי מהסוג שהוא ויותר מ־90 אחוז מהאריתראים הנוצרים בארץ מתרגלים מתקיים, נוסף על אריתראה, גם באתיופיה, ארמניה, סוריה, מצרים והודו. גבראב גדל לתוך תפקיד האב, מאחר שמשפחתו הכשירה אותו לכך מגיל קטן.

משברים ואסונות עשויים לערער את אמונתו של אדם באלוהים, למשל מה שקרה לחלק מהיהודים בעקבות השואה. האם אתה מזהה מגמה דומה בקרב האריתראים בתל אביב? האם הם איבדו אמונה בגלל הזוועות שהם וחבריהם עברו במסע הייסורים בדרך לישראל?

"ממש לא, להפך. אמונתו של אדם הכי חזקה דווקא ברגעים הקשים, ברגע משבר. זה כמו שאוכל הרבה יותר טעים לאדם שסבל מתת תזונה מאשר לאדם שבע. הרבה אריתראים דווקא התחזקו באמונתם בעקבות מה שעבר עליהם בסיני וכו', ועובדה שיש הרבה אנשים שבאריתראה לא היו הולכים לכנסייה ופתאום פה בישראל באים להתפלל מדי שבוע. יש לי מדי שבוע בין 500 ל־600 איש שבאים להתפלל בכנסייה. זה המון. הקהילה שלנו מאוחדת סביב הקושי והמאבק, זה סוד כוחנו. כל פעם שאנחנו שומעים על עוד איזה רעיון של נתניהו לגרש אותנו, לכלוא אותנו או להעביר אותנו למדינה אחרת – זה רק מחזק את האחדות בתוכנו ואת האמונה של האנשים באלוהים".

צבע אמיתי. האב מברהטום גבראב. צילום: אלי אטיאס

האם העובדה שישראל היא ההולי לנד, הארץ שבה ישוע נולד ונצלב, הופכת את השהות בישראל למיוחדת יותר עבורכם, על אף הקשיים?

"בהחלט. זה דבר מאוד מיוחד עבורי, כאיש דת, לחיות פה, בארץ. אני סוקר את הפעמים הראשונות שביקרתי בירושלים ובנצרת, זה היה מיוחד מאוד. במובן מסוים זה נתן משמעות נוספת להגיע שלנו דווקא לפה, לישראל".

בתור מנהיג דתי וקהילתי של יוצאי אריתריאה בתל אביב, הרשויות בישראל – ממשלה, עירייה, משטרה – מנהלות מולך איזו תקשורת?

"מה פתאום, אין דבר כזה. אין שום דיאלוג עם השלטון. הלוואי שהממשלה הייתה רואה בי ובמנהיגים אחרים כתובת להידברות, אבל לצערי זה כלל לא קורה. הם רק רוצים שנהיה בשקט ולא נעשה בלגן, זהו".

עוד אנשי דת (ואתאיסט אחד) מדברים על אלוהים:
הרב אבי זרקי, המוהל הראשי לתל אביב
השיח' סטל סלימאן ממסגד נוזהה
הנזיר הבודהיסטי לירן קוצ'ק כץ
הכומר האורתודוקסי נאסר קונסטנטין
האודיטור הסיינטולוגי ספי פישלר
הרב אליהו פרץ של קהילת סיני
האתאיסט עמיר שנבל

יש לך מסר לציבור בתל אביב לקראת השנה העברית החדשה?

"כן. חשוב לי לומר לציבור בישראל בכלל ובתל אביב בפרט שאני כאיש דת, ככומר, מתפלל מדי יום לא רק עבור הקהילה שלי או עבור הנוצרים בעיר, אלא עבור כל אזרחי המדינה וכל האנשים סביבי. אני גם אומר לחברי הקהילה שלי להיות ערים לסבלם של אחרים, לתת אוכל או עזרה לנרקומן ברחוב ליד התחנה המרכזית, בלי קשר לשאלה אם הוא אריתראי או לא. מצד שני אני רואה את ממשלת ישראל מתייחסת אלינו כמו לפושעים, כולאת אותנו ומנסה לגרש אותנו למדינות אחרות. אני קורא לממשלה הזאת להתייחס אלינו כבני אדם ולא לחשוב שאנחנו אויב. אני מקווה שנוכל לייסד יחסים של אהבה וכבוד עם הישראלים ועם השלטון בארץ, כי היהודים והנוצרים מאמינים בסופו של דבר באותו האלוהים".

תגיד, אתה בטוח שיש אלוהים?

הוא מחייך. "יש".

תוכל לנמק?

"שמע, זו שאלה גדולה. ההוכחה לקיומו של אלוהים מבחינתי היא הבריאה שלו, האהבה שלו והחמלה שלו. קיומן של שלוש אלה הוא ההוכחה הכי טובה לקיומו של האל".