טוב שאמאן, טוב: השאמאן ההוליוודי שרק רוצה לתת לכם חיבוקי. ריאיון
מה זה רוחניות? "לשבת מתחת לעץ עם כוס תה ולכתוב". דת? "רק מפחידה אנשים". שאמאן דורק, האיש שחזר מהמתים כדי לסדר לגווינת' פאלטרו את הקופסה, מסתובב בעולם עם חמישה זוגות מכנסיים ופלייסטיישן במטרה אחת: לתת לכם חיבוקי. ריאיון מיוחד לרגל ביקורו בישראל
יום לפני הריאיון עם שאמאן דורק (Durek) הזמינה אותי אחת משתי הסוכנות שלו לבוא להרצאה שהוא עורך בבית יפו יוגה. המקום עצמו והאווירה הכללית נותנים תחושה של סצנה שנכתבה על ידי תסריטאי לא מאוד מקורי: בניין יפהפה בן שלוש קומות שמשקיף לים ולכיכר קדומים, בתוכו אנשים שאני לא מכיר שמחייכים אליי ומתעניינים בשלומי. אני מגיע בדיוק בזמן לאוכל: ממרחים נאים, מיץ היביסקוס ומשקה כורכום טרי. אני הגבר היחיד בקהל נשי לחלוטין בגילים שונים, מטייפקאסט של מדריכות יוגה ועד, ובכן, אודטה בכבודה ובעצמה. ומפני שהתסריטאי של הסצנה הזאת ממש התעצל, במצבי אני עצמי קלישאה: מפורק לגמרי, לא מצליח להשאיר את העיניים פקוחות, בלי שום דבר בבטן חוץ משוקולד, מחזיק אופניים חצי שבורים. מיד עם בואי השאמאן מחבק אותי חיבוק ארוך מאוד. אני חבקן נורא ורוצה בעיקר לישון, אבל הכינו אותי לכך שהחיבוק שלו הוא משהו מיוחד. מדובר, בלא ספק, באחלה של חיבוק, אבל לא בתחליף לשעות שינה.
למחרת אני נפגש עם השאמאן, שנמצא בישראל במסגרת הסיור העולמי השאפתני שלו Heal the country, heal the world, שכלל עד כה ביקורים בטורקיה ובאיסלנד. הוא מקבל את פניי בדירה שבה הוא מתארח בישראל: קומה שלישית בקצה דיזנגוף, עם נוף לנמל שיכול לתסכל כל מי שאי פעם שיחק מונופול או שכר דירה בתל אביב. לא בדיוק הלוקיישן שמתחבר אצלנו עם רוחניות. מצד שני, עבור רוב הישראלים "רוחניות" היא מיקס אקראי ונטול משנה סדורה של שאריות דת, חיבור עם הטבע, פסאודו מדע, תורות ניו אייג' מונפצות וקצת קרמיקה.
"רוחניות מבחינתי היא להיות בקשר עם עצמך ועם ההווה שלך, וזה כל מה שאתה צריך לעשות כדי שיהיה לך קשר עם הבריאה, עם משהו נשגב", הוא מסביר, "אם אתה יושב וכותב מתחת לעץ עם כוס תה וזה מה שעושה לך את זה, זה רוחני. למדתי מהרבה מורים והלכתי ללמוד דתות באוניברסיטה והייתי שלוש שנים בבית ספר הוליסטי בברקלי. כשאמאן אני לוקח מכל מה שלמדתי ויוצר משהו משלי. אני לא עושה מה שכל שאמאן עושה. יש מקומות שבהם שאמאן עושה בדיוק את מה שמלמדים אותו אבל אני לא מאמין בזה; במערב אפריקה לימדו אותי שמקריבים חיות וככה זה, אבל אני לא מאמין בלהקריב כלום. אני לוקח רק דברים שנראים לי חשובים בשבילי ובשביל ההתפתחות שלי, כי אם אקח רק את מה שמלמדים אוכל לעזור רק לחמישה אחוזים מהאנושות, כי לא לכל אחד נוח להתרחץ בדם ושתן של תרנגולות". זו אולי נראית כמו סתירה לכל מי ששם שאמאניזם בסל אחד עם דתות אחרות כמו וודו, פאגאניות או שינטו, אבל הסתירה הזאת לא מפריעה כלל לדורק, הוא מלא סתירות גם ככה.
מת לחיות
שמו המלא הוא דורק ורט (Verrett), בן 41, נצר לשושלת שאמאנים מהאיטי שנולד בקליפורניה. כילד היה ברור לו שיהיה שאמאן פשוט כי כך ניבאה סבתא רבתא שלו, שהייתה שאמאנית בעצמה. "אבל שאמאניזם זו לא דת, זו דרך חיים שמתחברת לשבט שלך, לא משנה אם הוא אמריקאי או אפריקאי או יהודי. אתה רואה מה השבט שלך צריך ועוזר לו. דת מבוססת על מערכת חוקים ואמונות ואם לא תציית לחוקים יהיו לזה השלכות. לנו יש חוק אחד: לא לפגוע באף אחד".
ההסתייגות המופגנת שלו מדתות היא לא הדבר היחיד שמאפיין את דורק כשאמאן מודרני: הוא סוחב את הפלייסטיישן שלו לכל מקום אבל חי, גם אם בנוחיות ניכרת, מתוך מזוודה; הוא חונך מילדות להיות שאמאן ולכן עבר הכשרה מאוד לא אקדמית עם שאמאנים אחרים בבאלי, במונגוליה, במערב אפריקה וגם בישראל, ומצד שני, כאמור, השתלם במכון לרפואה הוליסטית בברקלי; הוא מלמד מדיטציה אבל מתחזק אתר אינטרנט מתוקתק להפליא ומריץ באינסטגרם את קמפיין "Eyes of Love", שמעודד אנשים לשלוח אהבה דרך העיניים באמצעות רשתות חברתיות; הוא לא נוגע באלכוהול, סמים או סיגריות (סקס מותר) אבל מבלה ומנחה סלבריטאים כמו גווינת פלטרו, קלי רתרפורד וגם ריטה, ענת הראל ורון שחר בישראל. בקיצור, שאמאן של דור ה־Z.
גם לעניין השבטי הוא פחות מתחבר: "אני לא חי בהוליווד. אין לי מרכז, אני גר פה כשאני פה ובטורקיה כשאני שם או באירן. אני נמצא בהוליווד כדי לעבוד עם אנשים מסוימים, וכשאני מסיים אני טס. היה לי בית בהוליווד אבל התעוררתי בוקר אחד ואמרתי לעצמי 'אני צריך להיות פנוי בשביל מי שצריך אותי'. אני משלם על בית בהוליווד שאני נמצא בו שבועיים בשנה ויש לי חמישה זוגות מכנסיים ומזוודה אחת. אני לא רוצה שיהיה לי בסיס".
אה, ויש העניין הקטן הזה בביוגרפיה שלו שמופיע בדרך כלל בסוף: הוא מת. לא מוות מטפורי או רוחני, אלא מוות קליני שנבע מחוסר תפקוד של הכליות וקריסה של הכבד. לדבריו, גם החוויה הטראומטית הזאת, אם להשתמש באנדרסטייטמנט של האלף, מקורה בחלק מהתהליך של ההפיכה לשאמאן.
"זה משהו שהייתי חייב לעבור וידעתי שאעבור, זה מה שהרוחות עושות. יש כאלה שמתעוורים לכמה שנים. אני מתי מוות קליני והייתי בכיסא גלגלים ואתה חייב לעבור את זה. מדריכים שהיו לי אמרו לי שזה יקרה ושאלו אם אני מתרגש ואני כזה (צוחק) 'לא ממש, לא, לא מתרגש מזה שאני עומד למות'. יום אחד ראיתי רוח בחדר והיא פשוט נכנסה לי לגוף, נפלתי לרצפה והיה לי התקף. עברתי שישה ניתוחים ובאה אליי רוח מדהימה ואמרה 'אתה הולך למות אבל אל תילחם, כי אם תילחם זה יהיה כואב יותר'. אמרתי לחבר שהיה לידי: 'תן לי למות אבל תלווה אותי כי אני לא רוצה למות לבד'".
ישראל היא מקום מטורף שיש בו המון קונפליקטים בין דתות, כלומר מקום שבו יש הרבה אנשים שאומרים "ככה אתה צריך לחיות". שאמאניזם הוא לא דת, אבל בארץ מלאה באנשים שיש להם מנדט על הרוחניות של הציבור – מה המקום שלך?
"האמונה שלך לא שווה כלום אם אתה לא עושה מה שאתה רוצה. דתות אומרות שאתה צריך לאהוב את אלוהים או את הטבע, אבל אנשי דת לא אומרים את זה לאנשים ולא מדברים עם אנשים אלא רק מפחידים אותם. אני לא הולך להילחם בדתיים. תגיד לי שאני יכול ללכת להזדיין ולא אכפת לי, אני שאמאן, אני לא נעלב מדברים כאלה. הקונפליקט הוא משחק שמשוחק. אם אתה לא יודע שאלוהים הוא אהבה אז אתה לא מכיר את אלוהים. איך גורמים לאנשים לראות את זה? באים לישראל או טורקיה או אירן וגורמים לאנשים עצמם לזהות מה הם רוצים ומה הם אוהבים כדי שלא יצטרכו דת".
בהקשר הזה אי אפשר שלא לדבר על משמעות המילה "שאמאן". עבור חלק ניכר מתושבי תל אביב מדובר במנחה של טקס איואסקה. כשדורק – שבא מלוס אנג'לס אשר רגילה לצרוך כמויות של סמים ולרדד כל מה שאפשר – שומע את שמו של הטקס שנחשב קדוש עד לא מזמן, הוא מתרתח (יחסית אליו).
"בכל פעם שאני שומע על זה אני מתחרפן. זה נהיה פופולרי כמשהו אסקפיסטי בלבד, שאמאנים שעושים את זה לא מכבדים את המסורת, הם פשוט צריכים כסף כי הם מרוששים. המסורת היא קודם כל להיפגש עם השאמאן והוא קורא את האנרגיה שלך ואומר לך לחזור אליו כשיש לך סימן מרוח כלשהי. אם יש לך סימן אתה צם יום שלם ואחר כך נפגש איתו שוב ורק אז, אם השאמאן מרשה, הוא עושה לך טקס איואסקה. אחר כך אתה צריך לנוח ולאכול אוכל בריא במשך שבוע ואחר כך להיפגש שוב והוא מדריך אותך ומסביר לך מה עברת במהלך הטקס. כרגע זה לא מה שקורה. אנשים נפגשים עם השאמאן באותו יום ואין דבר כזה שלא מקבלים אותך. אם אתה לא עובר את ההנחיה הזאת רוחות רעות מגיעות אליך במהלך הטקס ואתה משתגע. אנשים נוסעים לפרו לחצי שנה לקבל תעודת הסמכה אבל הם לא שאמאנים. זה טרנד ענקי כרגע, לכל כיוון שאליו תזרוק אבן, תפגע במישהו שטוען שהוא 'שאמאן'. הם אולי עושים רייקי אבל הם לא שאמאנים".
אבל אמרת שזו אמונה פרטית.
"זה מבחן שלא נגמר אף פעם, זה לא שאתה לומד משהו וזהו. זה תהליך למידה מתמשך שמביא אותך למצבים שאתה לבד עם עצמך, בלי כסף או תקוע על הר או בג'ונגל, ואם אתה טועה התוצאות עלולות להיות חמורות. לפני כמה שנים, למשל, כשהתמחיתי בישראל, הייתי עם חברים בארוחה ברחוב שינקין בתל אביב והתלבטנו אם ללכת לאיזה בית קפה. קלטתי רוח שאומרת לי 'שים לב' וחשבתי על כל מה שקרה היום וכל הסימנים שראיתי שיצרו תחושת סכנה. אמרתי לחברים שאסור להם ללכת לקפה. הם צחקו עליי אבל ממש התחננתי שנלך לים. בדרך לחוף שמענו את הפיצוץ שהיה שם, זה היה פיגוע".
אז למה לא לעזור לאנשים במסעדה?
"כי זו לא העבודה שלי. לו הייתי רץ לעזור במסעדה, התזמון היה עובד ככה שהייתי מתפוצץ בעצמי. אין לי מה לעשות בקשר לזה, ידעתי שהתאומים ייפלו שנתיים לפני שזה קרה, אבל לכל אחד מסלול משלו. כל אחד צריך לקבל את הגורל שלו".
אבל אם יש שאמאנים "מזויפים", איך הם יודעים את זה? הם בטוח חושבים שהם כן שאמאנים.
״הם לא שאמאנים. זה לא משהו שאתה יכול להפסיק להיות, אני לעולם לא אהיה 'לא שאמאן'. אני מקבל טלפונים באמצע הלילה, אבל זה מה שאני צריך לעשות. אני לא מזהם את הגוף שלי ברעלים, כי זה מונע ממני קשר עם הרוחות ואני לא יכול להרשות לעצמי להיות לא זמין. אני עובד עם פוליטיקאים, ממשלות, בתי חולים. למה שאשתה אלכוהול שיכול לפגום בזה? לפני כמה שנים פנו אליי כשהייתי בישראל והיו נערים נעדרים, ולא אמרו לי מטעם מי. ביקשו שאכנס לטראנס ואברר איפה הם וראיתי את המקום שבסוף הם באמת נמצאו בו". לפחות אי אפשר לומר שהממשלה הזאת סומכת רק על אלוהי העם היהודי.
הפגישה נגמרת, ושוב מגיע לי חיבוק ארוך מאוד, כזה שיכול לתת רק מישהו עם כמויות של ביטחון עצמי. אבל לדבריו של דורק, פעמים רבות חזות שלֵווה של מדריכים רוחניים היא, כצפוי, העמדת פנים. "אנשים חושבים שהכל בסדר איתי ואני איש שלם, אבל אני לא מרגיש נוח ברגעים חברתיים. אני יכול לצאת וליהנות אבל רוב הזמן אני עם עצמי. אנשים חושבים שאני רק האיש הזה שמדבר אל אנשים ומרצה אבל אני לא מפחד שיידעו את ההפך, שאני לא מושלם ושאנחנו עוברים דברים קשים. אם יש מישהו שאומר לך שהוא רוחני והבין הכל, תברח".