גוף שלישי רבים: יצאנו לנסות אפליקציה שמשדכת שלישיות לסקס

עכשיו, כשחזרתי משבוע בשדות הקטל של האיברים החשופים, אני יכולה לספר לכם שבין שאתם זוג שמחפש לתבל את מערכת היחסים המתייבשת או אלטרואיסטים הרפתקנים שרוצים לעזור לזוגות כאלה, יש פתרון והוא באפסטור. האפליקציה המדוברת עונה לשם המתבקש טרינדר (זה רק נשמע כמו אי בקאריביים) והממשק שלה פשוט לשימוש, זהה כמעט לחלוטין לאפליקציות היכרויות אחרות, עם אפשרות ליצור פרופיל עצמי או לשלוף בזריזות את זה הפייסבוקי.

היות שאני עצלנית, קסמה לי האופציה השנייה, שלא דרשה ממני בחירת תמונות או כינוי מתחכם. מתברר שעברתי על חוק בלתי כתוב (או יצאתי אמיצה מהנחוץ). בניגוד לטינדר, שם האפליקציה מתחברת לחשבון הפייסבוק הפרטי ומציפה את מיטב תמונות הפרופיל של המשתמש וחברים משותפים נבחרים, בטרינדר מרבית המשתמשים לא ששים לחשוף פרטים מזהים: לא תמונה, לא שם וודאי לא מכרים. אנחנו מוכנים להודות בכך שאנחנו רוצים לשכב עם זרים, אבל מעדיפים להצניע את העובדה שלפעמים בא לנו להגדיל את מספר האיברים המעורבים ב־50 אחוז.

הקונספט הוא פשוט – החלקת התמונה למעלה משמעה "אני בקטע" ואילו החלקה למטה מחזירה את הזוג החביב להמשיך ולהסתפק זה בזה. אפשר להירשם כזוג או כיחיד, להתחיל עם זוגות אחרים או עם יחידים. המשתמשים מתבקשים לנדב כמה מילים על עצמם לשם סינון ראשוני. בעוד אני הלכתי על "בעלת ראש פתוח", שנראה לי נועז ביותר, אחרים ציינו שלל צירופי אותיות באנגלית לכדי מה שנראה כקוד סודי למשהו. מי ידע ש־MMF איננו סימון מידה אלא ההרכב המגדרי המועדף על המשתתפים (מה זאת אומרת מי ידע? גוגל).

לגבי הפרופיל הממוצע של המשתתפים, הוא מפתיע: רובם גירדו את גיל 40 משני קצותיו, היו נשואים או בזוגיות ארוכה. התחושה הייתה שזה לא סתם איזה גימיק חד פעמי, אלא פשוט פלטפורמה חדשה לסגנון חיים שהמשתמשים מנהלים כבר זמן מה. הם היו מוכנים לשתף, להראות לי שיש בן אדם אותנטי מאחורי המסך. פשוט לא במחיר של חשיפת פרטים מזהים.

סקס אפיל של ווטסאפ משפחתי

גולת הכותרת של חוויית המשתמש שלי היא הגילוי שדור רפאלי מחזיק בפרופיל משתתף אישי פעיל (או לפחות מישהו פתח פרופיל על שמו). נכון למועד כתיבת שורות אלה לא התלקח בינינו מאץ' הדדי חרף רצוני העז. ובכל זאת, כנראה מתוקף העובדה שפרט לרפאלי הייתי האדם היחיד בתולדות האפליקציה ששם תמונה של עצמו ולא של בית שחי אקראי משאטרסטוק, המאצ'ים וההודעות עם הצעות למפגשים החלו לזרום. ההודעה הראשונה הגיעה מזוג, שלפי תמונת הפרופיל שלהם לא היו אלא ערמת רגליים מוצלבות בתנוחה שנראתה לכל הפחות בלתי נוחה. הבחור פנה אליי ותיאר לי בפירוט ומבלי שהתבקש לעשות כך מה בדיוק הם מתכננים לעשות לי לכל חור ובאילו עוצמות.

"הדבר שהכי מדליק אותי", שיתף, "הוא לראות את זוגתי דוחפת דילדו לתחת של מישהי אחרת. לפי התמונות שלך זה משהו שנשמח לעשות גם לך". הסברתי לו בנימוס שרק הרגע הכרנו וגם שבאופן עקרוני אני מאמינה שהרקטום נברא כאיבר חד כיווני. מאז לא שמעתי ממנו.

הבאים בתור היו מפורשים הרבה פחות, ולא מיהרו לפנות ישירות אל הפות. "לא חייבים לעשות שום דבר מיני" (תמיד משפט מחשיד) כתב לי הגבר, "אפשר גם סתם להיפגש שלושתנו לקפה, הכל בקצב שיתאים לך ובצורה שתרגישי בה בטוחה. אנחנו רק מחפשים לעשות נעים". הוא היה רגיש, טרח להתעדכן במצבי הבריאותי כשאמרתי שאני לא חשה בטוב ולעדכן אותי מנגד כמה הם בעניין. "אנחנו שבע שנים ביחד", סיפר, "אוהבים מאוד אחד את השני, כל יום קצת יותר. מתחילת הקשר שלנו התחלנו להיפגש עם נשים, ביחד ולחוד. הדברים עובדים בינינו בטבעיות מוחלטת, ויותר מנשמח להכיר לך את התחום". אבל כמו שקורה בחיים האמיתיים, כך גם באפליקציה – הנחמדות הובילה לתוצאה ההפוכה. במקום להתחבר למקום הרגיש והמכיל שהציע לי שותפי לשיחה, העדפתי שניפרד כידידים כדי שאוכל להמשיך ולחפש משהו קשוח יותר.

הזוג הבא היה בערך בגילי. הכל היה אמיתי בפרופיל שלהם, אפילו התמונות. מהר מאוד השיחה הידרדרה לפתיחת קבוצת ווטסאפ, שזה סקסי בערך כמו טבלת אקסל. במשך יומיים של התכתבות שמרתי על וייב פריג'ידי, עד שברגע אחד חל טוויסט בעלילה. "איך הערב שלך?", תהתה הצלע הנשית האחרת, "כי לי היה ערב נהדר. אכלתי קינוח מושלם – לבן, סמיך וקרמי". אין מה לומר, זה עבד עליי. אחרי פלרטוט יעיל של כל הצדדים החלה להתגבש הסכמה שעל המשולש לעבור מגבולות הסייבר אל בין הסדינים. אני חיה מאוד פשוטה, כל מה שצריך הוא לדבר אליי בקינוחים.

אסטרטגיה זה לא סקסי

עד שהגיע יום המפגש, שלושה ימים לאחר תקרית הקינוח, דאגו בני הזוג לתחזק את מערכת היחסים הווירטואלית שלנו בהודעות מתעניינות ומשתפות בעלי תוכן מיני כמעט מרומז ("האם את עושה משהו סקסי היום?"), בדיחות קרש קלות ("הייתי עם המון בחורות בעבר, אבל בנפרד") והמון אימוג'יז שיכולים להתפרש לשני פנים (רק אני מתחרמנת מגלידות?). זה השאיר זמן לגגל אותם (לא סקסי) ולגלגל מחשבות זימה בראש (דווקא כן).

נקודת המפגש נקבעה בבר מבאס ברחוב הירקון. בלעתי את הגאווה. לפחות לא אתקל באף פרצוף מוכר. ואכן, בכניסה למקום קיבלו את פניי ישבנים זרים, בחסות חבורת אמריקאיות יוצאות תגלית שרקדו על הבר. הכי להתקפל מפה וללכת לאונן בבית מול שלישיות ביו פורן, אבל מאחר שכבר גילחתי את הרגליים התחלנו לשתות. הצ'ייסר הראשון שלנו לווה באופן סימבולי להחשיד – הברקה של השאפל – ב"מונוגמיה" של ג'ירפות. בסופו של דבר היה דייט מוצלח ממש, עם תוספת אחת מהותית: במקום שמישהו יתמקד בי וירצה להרשים אותי, שני אנשים עשו את זה. המגלומנית שבי הייתה מרוצה. אהבתי להיות במרכז תשומת הלב ורציתי שהם ייקחו אותי הביתה ויתחרו ביניהם מי יכול לעשות לי הכי נעים, עד שזמננו תם והבר נסגר. הגיעה העת לפתוח את הרגליים.

הבעיה הייתה שאיש מיושבי השולחן לא היה אמיץ מספיק לחתור למגע פיזי. יצאנו החוצה, שיכורים לאללה ומבוהלים קלות. כשהגענו לבסוף לבית שלהם איבדתי סבלנות (בכל זאת, אין לנו את כל הלילה. אני צריכה לקום בבוקר לעבודה. בעצם, אני כרגע בעבודה). אחזתי לשניהם ביד והובלתי אותם לחדר השינה.

"איך ישנת, יקירה?", הם התעניינו למחרת בג'נטלמניות כובשת, "המשכנו גם אחרי שהלכת ותוך כדי דיברנו על מה שהיה אתמול". פחות מעודן. ככה זה בטרינדר: האפליקציה הייתה מרחב בטוח לפנטזיה. היא הפגישה אותי עם אנשים שהם בסך הכל כמוני, שכל מה שהם מחפשים זה גוד טיים עם אנשים נורמליים. אנחנו ב־2016, אין שום דבר באמת נועז בשלישיות. כולם עושים את זה או רוצים לעשות את זה, פשוט לא כולם מדברים על זה. זה בסדר, הדיבור הוא לא החלק הכיפי.