זוגיות מצטיינת: אמיר יציב ואלה ליטביץ בתערוכה זוגית משובחת
הכירו את אמיר יציב ואלה ליטביץ, האמנים שזכו בשנה שעברה בתואר האמן המבטיח, ושמציגים ביריד תערוכה זוגית באוצרותו של מתן דאובה. ממש במקרה, הם זוג גם בחיים
חממת האמנים בצבע טרי היא פיתוח מקורי של היריד, המאפשר לאמנים עצמאים בתחילת דרכם לקבל חשיפה לציבור ללא צורך בתיווך גלריות, דבר שעל פי רוב אמנים מתחילים מתקשים בו מאוד. מדי שנה נבחרים לחממה – על ידי ועדה הכוללת 12 אמנים, אוצרים, אספנים, מבקרי אמנות וגלריסטים שהרכב חבריה משתנה (השנה, למשל, כללה הוועדה, בין היתר, את אלן גינתון, אוצרת בכירה במוזיאון תל אביב, את אספן האמנות בנו כלב ואת האמן דויד עדיקא) – כמה עשרות אמנים, על פי תיקי עבודות אנונימיים. האמנים הנבחרים עוברים שלבי מיון ובחירה נוספים (ראיון, ביקור בסטודיו ועוד) ובסופו של התהליך זוכים להציג עבודות בחממת האמנים של צבע טרי (חלקם אפילו מככבים אצלנו בעמודים 8־14).
בין האמנים המציגים בחממה זכו מדי שנה אמן או צמד אמנים – כפי שקרה בשנה שעברה – בפרס האמן המבטיח, הניתן על ידי אוסף יגאל אהובי. הבחירה בזוכה או בזוכים נעשתה על ידי ועדה חיצונית תוך הסתמכות על העבודות שהוצגו ביריד לצד כלל ההישגים והערכת הפוטנציאל הגלום בהם לפיתוח עשייה אמנותית פורייה ומרתקת. הזוכים בפרס זכו במענק בסך 40 אלף ש"ח ובתערוכת יחיד שתוצג ביריד צבע טרי הבא בליווי אוצר/ת לבחירתם.
השנה תוצג ביריד תערוכת פרס משותפת לאמיר יציב ואלה ליטביץ, זוג האמנים (וגם זוג בחיים) שזכו בתואר האמן המבטיח בשנה שעברה – הם נבחרו על ידי ועדת הפרס לשנת 2013 שכללה את האוצר הבכיר יונה פישר, האמן פרופסור נחום טבת, יו"ר הוועדה איש העסקים ואספן האמנות יגאל אהובי, המנהלת העסקית של אוסף יגאל אהובי לאמנות תמי גילת, ומנהלת האוצרות של אוסף יגאל אהובי לאמנות שרית שפירא.
הטקסט המלווה את התערוכה נפתח במילים: "שום זכר לראשית, שום תחזית לאחרית", זהו ציטוט מתוך "תיאוריה של כדור הארץ" – ספרו של ג'יימס האטון, מדען סקוטי שנחשב לאבי הגיאולוגיה המודרנית, שיצא לאור בשנת 1788 ושמהווה השראה למחקר המקיף העומד בבסיס עבודותיהם של ליטביץ ויציב, מחקר היוצא בעקבות השורשים המסועפים של הנרטיב הישראלי־לאומי, בעיקר דרך האופן שבו קיבלנו אותו מדור המייסדים.
אמיר יציב (42) ואלה ליטביץ (32) נולדו בישראל וכיום חיים ועובדים בברלין. יציב הוא בוגר המרכז הבינתחומי בהרצליה במדעי המחשב וכן בוגר בצלאל, וליטביץ בוגרת בצלאל וכיום משלימה תואר שני באמנות ב־Hisk שבבלגיה. שניהם השתתפו והציגו בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל וזכו בפרסים שונים ובמלגות – הוא, בין היתר, בפרס עידוד היצירה לשנת 2013 ובפרסים על סרטו "פלאוסול 80 דרום" בישראל ובפורטוגל; והיא זכתה במלגת תמיכה והציגה במסגרת קרן בוטין סנטנדר, ספרד.
עבודותיהם של השניים המוצגות בתערוכה משקפות תהליך מחקר ומציעות מבט שהוא בה בעת ביקורתי, נוקב, תמה, סקרן, ספקן ומלא תקווה על התהליכים ההיסטוריים, התרבותיים והלאומיים, שחלו, ושעדיין חלים, בפיסת הארץ הקטנה שבה אנחנו חיים. נרטיבים שונים מוצגים זה לעומת זה, אמיתות שהפכו לקונצנזוס מועמדות פתאום בסימן שאלה. הסיפור "שלנו", כפי שהוא מסופר לנו, על כל העוולות, מעשי אי הצדק והמניפולציות ההיסטוריות שנופו ממנו לצורכי נוחות היסטורית או מטעמי דמגוגיה, נבחן מחדש בדרכם הייחודית של יציב וליטביץ.
יציב בוחר להציב במרכז התערוכה את מוטיב החורבה, דימוי שמאז ומתמיד העסיק את האמנות כשריד רומנטי של העבר. אצל יציב, לעומת זאת, מעניקה החורבה מבט נוקב על המציאות. כשהוא משתמש בסורק לייזר – הוא הופך את הדימוי המוכר והשגור של החורבה לסוריאליסטי, זר ונתון לפרשנות חדשה, מנותקת מציאות או הקשר היסטוריוגרפי. ליטביץ לעומתו מציגה בתערוכה טרנספורמציה שעשתה לממצאי מחקריה בארכיונים ובארכיבים, בעיקר בתחום עיצוב הנוף, ושאלת אופן פיסולו מחדש של נוף המדינה על ידי דור המייסדים הוא הבסיס למחקרים אלו. את התרשימים והסקיצות שהיא מצאה היא העמידה כבסיס לעשייה אמנותית והיא הופכת אותם לאובייקטים בלתי נגישים וחסרי פונקציה.
אף שהם פועלים בשדות אמנותיים שונים זה מזה ועושים שימוש בטכניקות שונות זו מזו, גיבשו לעצמם יציב וליטביץ גישה אמנותית ונקודת מבט דומות, כשל מדען חקרן שאינו יודע מנוחה עד שאינו יורד לעומקם של הדברים וממשיך כל הזמן לשאול שאלות. התערוכה המשותפת שלהם מזמינה גם את הצופה לעסוק בשאלת תוצר הכלאיים המוזר שאנו חיים בו, על עברו המורכב, תפקידנו כחיים בהווה ומידת השפעתנו על עתידו הלא ברור.