היית לפני מחזור? יש מצב שבית המשפט יוותר לך

זה לא סתם דיכי, זה יכול להיות מסוכן. מאז 1980 הוכרה התסמונת הקדם וסתית (PMS) כטיעון הגנה קביל בבית משפט, ונשים זוכו מפשעים חמורים מחמת זעם הורמונלי בלתי נשלט. בפעם הבאה, אולי כדאי לחשוב שוב לפני שאתם אומרים למישהי מחורפנת “מה קרה, את לפני מחזור?"

כעס. איור: נעם וינר
כעס. איור: נעם וינר
2 באוקטובר 2014

כשעושים מעשה חפוז ואף מוטעה ומעִזים לגגל דימויים ויזואליים של שילוש האותיות הקסום PMS, התוצאות לא מאירות פנים. אנו, תמימים ככל שנהיה, עלולים לגלות ולמצוא שם תמונות שגורדו מהשאטרסטוק של תחתית הגיהינום. מדובר, כמה אירוני, בממצא מכעיס, מעציב ובעיקר לא אסתטי שמציג נשים כסוג של פראים זועפים ומרוטים הדורשים שוקולד וגלידה ומאיימים לרצוח את תכולת ארון המטבח בדקירות סכין, או כזן נכחד של צ׳ינצ׳ילות שמורטות לעצמן שערות מהראש וטורפות את הגורים שלהן. מדובר במחזה די מבהיל, ובעולם המתוקן של 2014, שבקרוב נשיאת ארצות הברית תהיה אישה (אמן), וזו כבר לא בושה לפרנס, לעבוד ולהצליח אלא חובה – זעמן הבלתי נשלט של נשים בסביבתנו הוא פקטור רציני שיש לתת עליו את הדעת.

כ־85 אחוז מנשות העולם סובלות מתסמונת קדם וסתית (PMS וצורה חמורה יותר של התסמונת – PMDD). על פי נתונים ממרפאת ה־PMS שבתל השומר מדובר בתסמונת הנפוצה ביותר בקרב נשים בגיל הפריון, המתחילה שבוע־שבועיים לפני הווסת ונגמרת עם תום הימים הראשונים של המחזור החודשי או בסופו. התסמונת מופיעה בדרגות שונות, ולמרות שכיחותה נשים רבות לא מקבלות טיפול ראוי. יש יותר מ־50 סימפטומים לתסמונת, חלקם גופניים וחלקם נפשיים: כאבי בטן, כאבי גב וראש, תחושת נפיחות, גודש בשדיים, עלייה במשקל, עצבנות, זעם, עייפות, דיכאון, ירידה בתשוקה המינית, חרדה ועוד.

בחנו את עצמכם: האם אתם מלאי כעס?

מדובר בעניין אבסטרקטי והזוי לכל דבר, אין בכך כל ספק. הסטטיסטיקות, שכמעט לא קיימות מפאת הזנחת הנושא, מצביעות על כך שמדובר בטיול בעלטה. בקושי יש בנמצא מידע או מחקרים בתחום. אולי כי קל יותר להגיד ״אימא'לה, PMS!״, להימלט מהחדר ולסיים עם הסיפור הזה?

״כמה מחקרים שנערכו מצאו שחלק גדול מהנשים שביצעו פשעים עשו זאת בזמן שהיו בימי התסמונת הקדם וסתית״, מספרת גלית בראלי, מומחית לשיטת Oarvig שנועדה לחיזוק הרחם ולשיפור תפקודם של איברי הבטן והאגן – טכניקה שעוזרת בין היתר להקלת הסימפטומים. נתון סטטיסטי נוסף הוא שכ־28 אחוז מהנשים שביצעו פשעים היו תחת השפעת התסמונת הארורה בעת ביצוע הפשע.

״רוב האנשים רגילים לחשוב על התסמונת הקדם וסתית כ׳קצת מצב רוח רע׳, אבל ישנם מקרים שבהם נשים נורמטיביות ונעימות באופן שוטף, סובלות בימים אלו מתסמינים נפשיים קשים ביותר שמתבטאים לעתים גם בחוסר יכולת לשלוט בדחפים ובכעסים, מה שעלול להגדיל את הסיכון לפשיעה וגם לתאונות״, מוסיפה בראלי. ״מטופלות מספרות שכאשר התייעצו עם רופא הנשים לגבי התופעות שהן חוות, הן זכו לתגובות מזלזלות ומכעיסות כמו ׳נו, ככה זה נשים׳ או ׳טוב, זה אומר שאת אישה נורמלית׳. במקומות רבים התופעה הופכת לבדיחה. בכל פעם שהאישה מתעצבנת היא מקבלת הערות כמו ׳מה קרה, את לפני מחזור?'. מכיוון שתסמונת קדם וסתית חמורה עוברת פעמים רבות במשפחה, הנערה לומדת מאמה ומאחיותיה שככה זה ושצריך ללמוד לחיות עם זה, ולכן לא חושבת בכלל לפנות לטיפול״.

איור: נעם וינר
איור: נעם וינר

מה עבר לה בשחלות

ב־1980 התרחשו באנגליה שני מקרים פליליים שזעזעו את העולם שבהם זוהה קשר בין הרצח ובין התקופה ההורמונלית שבה הייתה שרויה הנאשמת. הייתה זו הפעם הראשונה שבה שימשה התסמונת הקדם וסתית את ההגנה במשפט פלילי. במוקד המקרה המפורסם יותר עמדה אנה ריינולדס, שהייתה בת 17 וחצי בלבד כאשר רצחה את אמה במכות פטיש. היא נידונה תחילה למאסר עולם, אך זוכתה מאשמה לאחר שד״ר קתרינה דלטון, רופאה בריטית ומומחית לתסמונת קדם וסתית, העידה במשפט שלה והסבירה מה עבר לריינולדס בראש ובשחלות בעת ביצוע הפשע. ד״ר דלטון הייתה למעשה הראשונה שהצביעה על הנושא כסוגיה שיש לתת עליה את הדעת. היא החלה לחקור אותה עוד ב־1948, ובדיוק 30 שנה אחר כך סיכמה את מסקנותיה בספר: "Once a Month: The Original Premenstrual Syndrome Handbook", שהפך לרב מכר. ב־1953 זכתה התסמונת להכרה רפואית מלאה וגם קיבלה לראשונה שֵם. בשנה זו התקיימה ועידה בינלאומית שהציעה לשקול אותה כטענת הגנה בבית המשפט, אך רק ב־1980 החלו התקשורת, הרפואה המערבית והציבור לקבל את הדעה שייתכן שיש לכל זה גם קשר לפשיעת נשים.

במרכז המקרה המפורסם השני ב־1980 עמדה גברת חביבה בת 36 בשם קריסטין אינגליש שדרסה את בן זוגה למוות. בית המשפט קיבל את התסמונת הקדם וסתית כטענת הגנה, וגזר עליה עונש קל במיוחד: שלילת רישיון הנהיגה למשך שנה.

בבריטניה, אוסטרליה, ארצות הברית וקנדה תקפה התסמונת כטיעון בבית המשפט. אמנם לרוב לא נעשה בכך שימוש, אבל אם יש רצון, דרך להוכיח ועורך דין נחוש – הטענה תיבדק וייתכן שגם תתקבל. בישראל, לעומת זאת, כל עורך דין, עורכת דין או קרימינולוג שנשאלו על העניין הנ״ל סברו שיצאתי מדעתי, שמדובר בכתבה למגזין מתנ״ס עפולה לבנות העשרה, ושאין ספק שאני חשודה מיידית בטרלול.

״במאגר של כל פסקי הדין לא הצלחתי למצוא אף פסק דין שמזכיר את התסמונת״, מודה עורכת הדין ליקה סימסקי, “אין לזה זכר בספרות המשפטית וגם לא בחקיקה בישראל". הופה. 35 שנים אחרי שאינגליש התנקשה באהוב לבה וריינולדס דפקה את אמה עליה השלום בפטיש – בישראל לאיש אין מושג איך להתמודד חברתית ומשפטית עם מפלצת הספגטי המעופפת הזאת. הדרך הקלה: להמשיך לחשוב שנשים הן יצורים מחופפים, לפחות פעם בחודש.

אז מה הפתרון? לרצוח את כל הנשים ואז להתאבד? מצד שני, גם אפשרות של ניצול הטענה היא מחפירה. כנראה שורש הבעיה טמון בערפל המיסטי שסובב את המין הנשי והמעגל ההורמונלי שלו. משחר ההיסטוריה העולם מסתחרר בבהלה מנשים, כולא אותן באוהל אדום שבו יוכלו לעשות את השטויות שלהן – לרכל, לריב, להתחבק ולבכות. למה? פחד. מהלא נודע ומהבלתי מובן, מהמשתנה התלוי בחסדיהם של הורמונים. אבל המפחידים מכל הם בורות הדעת, התיישנות הלב, החלשת הלא מוכר. הייתכן שבניגוד לגישה הניאנדרטלית התומכת בסתימת פיות, דיכוי זכויות או כריתת הפושפוש – אנחנו כבר מפותחים מספיק כדי להכיר בזה, להודות בקיומן של הבעיות למרות הבושה ולטפל בהן? רק בלי למחוץ אף אחד בפטיש, אם אפשר.