פגישת מחזור: שלוש שנים אחרי המחאה החברתית, המנהיגים מנסים לסכם

שלוש שנים אחרי שהוקם האוהל הראשון בשדרה, חזרנו אל האנשים שכיכבו בה כדי לראות מה עבר עליהם מאז ולנסות לסכם בדיעבד. הם אמנם מפוכחים יותר ותמימים פחות, אבל עדיין אופטימיים

המחאה החברתית של קיץ 2011. צילום: זיו קורן
המחאה החברתית של קיץ 2011. צילום: זיו קורן
10 ביולי 2014

דפני ליף (28)

היום: ממשיכה לפעול בנושאי המחאה, מרצה בכל הארץ ועובדת כעורכת ובמאית.

המסקנות שלה: "יש הרבה מסקנות אבל אציין שלוש: הראשונה נובעת מניקוי האורוות שהתחיל בשנה האחרונה – השחיתות בצמרת השלטונית היא לא תיאוריית קונספירציה אלא עובדה אמיתית. השנייה היא שיש מי שיפסידו מניצחון הערכים של המחאה החברתית, והם יעשו הכל כדי להשאיר את המצב כמו שהוא. אם אלה תאגידי ענק, פוליטיקאים שלא מסוגלים להודות שהם טועים במדיניות הכלכלית שלהם, בנקים ועוד. המסקנה השלישית היא שיצאנו למחות בצדק ושאנחנו צודקים".

מה יהיה: "שינוי יהיה חייב להגיע, בעזרת הממסד או למרות הממסד. בכל מקרה ההיסטוריה תשפוט. יש המון דברים שעוד צריכים להיעשות ודברים שאני מקווה שיקרו, אבל אי אפשר באמת לצפות מה יהיה. השינוי יגיע אם מספיק אנשים יחתרו אליו".

דפני ליף. צילום: איליה מלניקוב
דפני ליף. צילום: איליה מלניקוב

אלון־לי גרין (26)

היום: מבעלי חנות הספרים האחים גרין ומרכז קמפיין מינימום 30.

המסקנות שלו: "השינוי שהתבטא בפעולות של המחאה לא רק שהוא נכון, מדויק ואפשרי, הוא גם הכרחי ונהיה דחוף יותר ויותר. המחאה עדיין לא הסתיימה, ניסינו ואנחנו עדיין מנסים. צריך להסתכל אחורה וללמוד איפה טעינו, אם זה בכך שהתרחקנו מהפוליטיקה או שניסינו לחבק את הקונצנזוס הישראלי במקום להציג תשובות מדויקות וחותכות לגבי מה לעשות עם הכסף ומאיפה לקחת אותו".

מה יהיה: "אני חושב שבחודשים הקרובים נצליח לקיים מאבקים ממוקדים יותר, כמו הניסיון להעלות את שכר המינימום ל־30 לשעה. הציבור ימשיך להבין שצריך להחליף את הדרך ושזו התמונה הגדולה. כשיאיר לפיד ינסה בעוד חודשיים להעביר את התקציב של 2015, אני משוכנע שהמון חלקים מהציבור ירגישו שהם לא רוצים ולא יכולים להישאר בבית".

אלון-לי גרין. צילום: איליה מלניקוב
אלון-לי גרין. צילום: איליה מלניקוב

שיר נוסצקי (30)

היום: מפעילה קמפיינים ציבוריים במסגרת המשרד לתקשורת חברתית, משרד הפרסום החברתי שהקימה עם שותפים לדרך.

המסקנות שלה: "אפילו שורה אחת מדויקת אין לי. אם בקיץ 2011 הייתי מוצפת בנחרצות ובסימני קריאה, עכשיו אני עם הרבה יותר סימני שאלה, ובעיקר עם הרבה יותר צניעות לגבי היכולת שלי לראות את התמונה המלאה, שלא נאמר – להנפיק ממנה מסקנות מחודדות לעיתון".

מה יהיה: "קוראת בקלפים אני לא. אבל אני יודעת שני דברים: הראשון הוא שמצבם של רוב האזרחים מידרדר מיום ליום ולא יעזרו כל כתבות השקר והיח"צ שמחפשות את הנתון העקום שמראה אחרת. השני: דברים לא משתנים אם לא עושים משהו בשביל לשנות אותם. שתי העובדות האלה יוצרות יחד חומר נפץ. המחאה לא הייתה אירוע חד פעמי עם התחלה וסוף, אלא אקדח שעדיין מונח. כל איש ציבור שחושב שהאקדח הזה לא יורם שוב, הוא לא רק רשע, אלא גם טיפש".

שיר נוסצקי
שיר נוסצקי

רגב קונטס (38)

היום: במאי ומרצה לתקשורת וקולנוע, עובד עם שותפיו במשרד לתקשורת חברתית על הפקת הקונגרס החברתי השני.

המסקנות שלו: "כפי שתמיד אמרנו לכל אלה ששלחו אותנו לכנסת כי 'רק שם אפשר לשנות' – הכנסת היא המקום האחרון שאפשר לשנות בו משהו. עובדה, שלוש שנים אחרי, מבחינת המחוקק שום דבר לא השתנה. התמיכה האדירה שלה זכו מועמדים מפוקפקים כגון פואד או שטרית סיפקה הצצה מבעיתה למפת האינטרסים האמיתית של חברי כנסת מכל המפלגות, חדשים כוותיקים. ייתכן שהמערכת הפוליטית זקוקה לזמן נוסף עד שתצליח להתנקות מהשחיתות, התועלתנות, האופורטוניזם האישי והבינוניות המאפיינים את רוב הפוליטיקאים. אך המוני אזרחים הקימו גופים פרטיים וקהילתיים ויצרו בציבוריות הישראלית סטנדרט חדש של מוסריות. מתי התעניינו כל כך הרבה אזרחים בזהות נגיד בנק ישראל, בחשבונות הבנק של נשיא המדינה או בפרשת שחיתות נדל"נית? זה הרעיון הבסיסי שעמד מאחורי הציונות המקורית, העממית, לפני שהשתלטו עליה העסקנים: עזרה עצמית".

מה יהיה: "איך אפשר לדעת? אולי ניכנס שוב לתקופה צבאית ונתבקש על ידי הממשלה להניח לכלכלה ולחברה עד שייגמר מצב החירום, או שאולי ייפול אל מתחת לקו העוני האדם האחד הזה שהיה חסר כדי לשבור את גב הגמל ולראות את האזרחים שוב מסתערים, הפעם חכמים וממוקדים יותר, על משרדיהם של הזחוחים והזחוחות. בבנקים, במשרדי הממשלה ובשאר המקומות, שעוד לא נמצא המגאפון שיחדור מבעד לחלונותיהם האטומים, כפי שהתבטא פעם שר האוצר שלנו".

רגב קונטס. צילום: אביעד הרמן
רגב קונטס. צילום: אביעד הרמן

יונתן לוי (29)

היום: עובד במכון המחקר הפוליטי מולד.

המסקנות שלו: "הדור שלנו למד שהוא חייב להיכנס למערכת הפוליטית, לכבוש מוקדי כוח ולהתגבר על הרתיעה מהממסד הפוליטי. לא משנה כמה מעוררת השראה ועוצמתית תהיה הפעילות ברחוב, אם לא יהיו אנשים טובים ואידיאולוגיים שמחוברים למציאות בכנסת, באיגודי עובדים, בעיריות, במערכת החינוך ובאוצר – שום דבר לא ישתנה. העובדה שאפילו המחאה הכי מרשימה בתולדות המדינה לא הביאה לתוצאות הרצויות נובעת מכך שבצד השני יש אנשים שלא מסכימים איתנו".

מה יהיה: "מהממשלה הנוכחית לא תבוא הישועה. אלה אנשים עם אותה תפיסת עולם ועם אותה אטימות. אבל אני כן חושב שכשהמציאות הולכת ומידרדרת חייב להגיע שינוי. אני לא חושב שהמחאה תשחזר את עצמה, היא הייתה אירוע חד פעמי, אבל אנשים יחזרו לרחוב. בגלגול הבא המחאה תהיה בשיתוף פעולה הרבה יותר הדוק עם הפוליטיקה, כי היא חייבת להתבגר ולהיות חכמה יותר".

יונתן לוי. צילום: אביעד הרמן
יונתן לוי. צילום: אביעד הרמן

יגאל רמב"ם (36)

היום: ברמן בבר־מסעדה הטבעונית הבר קיימא ומלווה יוזמות חברתיות, כלכליות ופוליטיות.

המסקנות שלו: "השעון המעורר צלצל בקיץ 2011, ובניגוד לטענות המלעיזים הציבור לא לחץ על Snooze. בין ההישגים הרבים בולטת ומעודדת במיוחד תחייתה של תנועת הקואופרטיבים, שהם חלופה יעילה לשיטה שנגדה יצאנו: מציעה בעלות משותפת ושותפות בקבלת ההחלטות והרווחים".

מה יהיה: "מאחר שהנבואה ניתנה לשוטים אצטט מקהלת ט 10: 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך – עשה. כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שמה'. ובשלוש מילים: קומו, צאו ועשו".

אסף לוי (38)

היום: "עושה דברים באינטרנט"

המסקנות שלו: "למאות אלפי אנשים נמאס מריח השחיתות ומיוקר המחיה, אבל אותם מאות אלפים הצביעו לביבי וליאיר לפיד. תהליכים חברתיים במקום משוגע כמו ישראל לוקחים המון זמן".

מה יהיה: "המחאה עדיין כאן, על אש קטנה, במיליון צורות, מחכה לרגע הנכון לפרוץ שוב. עוד לא נאמרה המילה האחרונה".

סתיו שפיר (29)

היום: חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה.

המסקנות שלה: "לציבור יש כוח גדול, השאלה היא איך משתמשים בו. השנה הצלחתי להביא לשינוי גדול באופן ניהול תקציב המדינה, שלראשונה בהיסטוריה מוצג כולו באופן שקוף, כולל השינויים שמבצעת הממשלה במהלך השנה. עשיתי את זה בזכות העובדה שלא הסכמתי לדילים הפוליטיים הרגילים שגרמו במשך שנים לכולם – אופוזיציה וקואליציה – לשתף פעולה עם השיטה האיומה של משחק בכספי ציבור. זה הישג ענקי של המחאה – להכניס למערכת אנשים שלא מוכנים למכור את עצמם, שלא מפחדים מלוביסטים ולא נענים לאיומים. בכוחות משותפים של ארגונים חברתיים, ציבור משתתף ומבין וח״כים ישרים וחרוצים אפשר להביא לשינוי אדיר".

מה יהיה: "עד המחאה נבחרי ציבור מסוימים האמינו שהציבור הוא מטומטם ושאפשר למכור לו מסיבות עיתונאים נוצצות והבטחות במקום מעשים. הדבר הזה השתנה. הציבור היום כבר מבין שעובדים עליו, הוא יודע לקרוא את הסעיפים הקטנים בשורות התקציב, לדרוש שקיפות ולהציק לפוליטיקאים. אני מאמינה שבשנים הקרובות הכוח הזה רק יגדל, ופוליטיקאים שבגדו באמון יוצאו מחוץ למערכת. השלב הבא הוא להחליף את הממשלה הזו ולהקים אחת חדשה שבאמת פועלת למען החברה הישראלית. זה לא רחוק".

סתיו שפיר. צילום: איליה מלינקוב
סתיו שפיר. צילום: איליה מלינקוב

אלדד יניב (46)

היום: מייסד תנועת ארץחדשה, מרצה במכללות שונות בארץ על הון־שלטון.

המסקנות שלו: "המחאה שינתה את ישראל לתמיד. השינוי הוא מהיר מאוד ועמוק, גם אם ברגעים מסוימים מתקשים להבחין בו. כל מה שקורה עכשיו התחיל במחאה: מהפכת השקיפות, חקירות השחיתות נגד פוליטיקאים וההרתעה מול הבנקים שכבר לא יוצאים להגן על הטייקונים ומסרבים לתת להם עוד ועוד הלוואות. זה עוד לא מתבטא בכל מקום – עוד לא רואים פוליטיקה חדשה ואנשים מאוכזבים מהנבחרים החדשים – אבל השינוי הגדול הוא התודעה, ההבנה העמוקה של האנשים והכעס שדברים לא קורים מהר יותר. הכעס הזה יביא את השינוי הגדול הבא".

מה יהיה: "השינוי ימשיך להיות מהיר ומשמעותי, ובעוד שנתיים כבר אפשר יהיה לחוש בתיקון הגדול הזה".

אלדד יניב. צילום: איליה מלניקוב
אלדד יניב. צילום: איליה מלניקוב

ברק לוי סגל (30)

היום: יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים פוליטיים וחברתיים, כותב ומפסל בגלעיני אבוקדו. התמודד לכנסת כמספר 5 ברשימת ארץ חדשה.

המסקנות שלו: "למדנו, כל עם ישראל, עד כמה קשרי ההון־שלטון־עיתון עמוקים. פתאום מסתבר נכונה משהו שאמר לי בזמן רוטשילד – תאמינו או לא – פוליטיקאי, וסירבתי להאמין לו בהתחלה: אנשים חזקים, שלא בהכרח החברה הישראלית בראש מעייניהם, לא יוותרו על הכוח שלהם בדרכים דמוקרטיות".

מה יהיה: "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה. הדור שלנו מבין שנדרש שינוי, ואין לנו ברירה פרט להשיג אותו. נמשיך להילחם בשחיתות ובגורמים המערערים את היציבות החברתית־כלכלית. האמת, אני חושב שאנחנו מוכנים לשים את הספוט על הבנקים בישראל".