שדרגו את התדמית האינטרנטית שלכם

היא הייתה בריטית בת 16, גולשת בערוץ צ׳ט בנושא קומיקס. חכמה, מצחיקה ומעט פלרטטנית – עם כל גבר בערוץ כמעט. השנה הייתה 2000, האינטרנט החל לטשטש גבולות גיאוגרפיים והעניין השולי של מפגש פיזי לא ממש נחשב. צ׳טים היו אז מלאים בצעירים מכל רחבי תבל ששוחחו על כל נושא אפשרי – ממשחקי מחשב ועד משחקי פוטבול, ממתמטיקה ועד סמים קשים. כניסה לערוץ שבו היה לכם מוניטין הייתה משולה לפסיעה אל תוך הפאב השכונתי, היכן שכל אחד מכיר את שמכם. אנשים קדמו אתכם ב"שלום", החלפתם עמם מספר משפטים ואז התיישבתם על הבר כדי להשתתף בשיחות היום.

רק שהיא לא הייתה בת 16. או בכלל בחורה, כנראה. כעבור מספר שבועות, אחרי שטענה כי מאחורי הכינוי עומד גבר בגיל העמידה ונטשה מיד את הערוץ, ניסינו להבין אם זה היה בצחוק או באמת. לאחר שלא חזרה, הבנו שכנראה אמרה את האמת. כלומר, אמר את האמת – הבחור בגיל העמידה. לאחר שבועיים, שכחנו מזה לגמרי. שכחנו, אבל למדנו את הלקח, לקח ששינן באותה התקופה כל הדור שגדל לתוך האינטרנט: ברשת אתם יכולים להיות מי שאתם, או להיות אדם אחר לחלוטין, וכך גם מי שמולכם. אם לא תפגשו את האדם שמאחורי הכינוי, לא תדעו אם הזהות המקוונת היא אמת, או מסכה מתוחכמת שנועדה לרמות את הסביבה. בקיצור, מי אמר שגבר בן 40 לא יכול להיות נערה בת 16?

הדיון שהחל כבר אז, נמשך עד היום. הוא נסוב סביב השאלה: האם אך ורק אחת משתי האפשרויות הללו לגיטימית? ובמילים אחרות, האם זה אכן לא מוסרי ליצור לנו זהות אינטרנטית נפרדת מזו האמיתית, או שזה דווקא היופי ברשת – היכולת להיות מישהו אחר, משהו אחר, בלי מגבלות ארכאיות ובלי הנחות קדומות. אם גבר בן 40 רוצה להיות ילדה בת 16 בצ׳ט – לא כאמצעי לביצוע עברות אלא כי זו הדרך שבה הוא רוצה לתקשר עם הסביבה – מי בדיוק נפגע מזה? מדוע זה לא בסדר?

אך כפי שהסרט "קאטפיש" וסדרת הטלוויזיה שהגיעה בעקבותיו הראו, התחזות ברשת איננה בהכרח פשע ללא קורבנות. כאשר אתם מתקשרים עם אנשים בזהות בדויה, הם חווים רגשות כלפי הזהות הזו; בין אם זו ידידות, סלידה או אפילו התאהבות. כאשר האמת תתגלה, האדם שמול המסכה עלול להיפגע. האם זו כבר בעיה של הנפגע? תצטרכו לענות על השאלה הזו בעצמכם. התשובה היא שתקבע איזה סוג של זהות אינטרנטית מתאימה עבורכם. הציבו את עצמכם לרגע בצד המרומה, ונסו להשיב האם נוח לכם עם הרמאות. אם כן, אולי הגיע הזמן להפוך לנערה בת 16.

נניח שהחלטתם להיות עצמכם

אם החלטתם לבסוף לבנות את הזהות האינטרנטית שלכם על בסיס הזהות שלכם בעולם האמיתי, הדבר החשוב ביותר שעליכם לזכור הוא הקלות הבלתי נתפסת של הגישה שיש לגורמים שונים – ממסדיים ותאגידיים כאחד – לכל תוכן שאתם מפרסמים, גם אחרי שנים רבות. נכון, זה לא תמיד כך – תוכלו להגביל את פרופיל הפייסבוק שלכם ולהסיר חומרים מפלילים, לסגור את הטוויטר ולמחוק את הוורדפרס; אך פרסום חומרים ברשת משול לאגירת תמונות עירום על המכשיר הסלולרי שלכם: הגבול בין הפרטי לבין הציבורי נמחק במחי פריצה אחת לשרת, או גנבת זהות. יתרה מכך: גם בשגרה, אפשר אמנם להסתיר את התוכן מפני משתמשים אחרים, אך ברוב המקרים הוא זמין לחברות שבאתריהן אתם גולשים. במקרה של פייסבוק, אפילו הסכמתם לכך מיוזמתכם, באותיות הקטנות של מסמך תנאי השימוש באתר. לכן, הנחת המוצא שלכם צריכה להיות שכל חומר דיגיטלי שאתם יוצרים, ובייחוד כזה שעולה לשירותי שיתוף תכנים, יגיע לידי מעסיק פוטנציאלי בעוד חמש שנים, לאחר שזה יעשה בדיקת רקע ויריץ חיפוש גוגל.

ועוד דבר: תשכחו מפרטיות בתכתובות אונליין. גם אם אתם נלחמים למען הפרטיות ברשת ומאמינים שהמאבק על חופש אינטרנטי יסתיים בניצחון האזרח הקטן ולא בוויתור כללי על קונספט הפרטיות – אין ערובה לכך שאתם צודקים, ועדיף להיות זהירים מאשר להצטער על כך שהתבטאות כזו או אחרת על בוס לשעבר מונעת מכם את האפשרות לקבל עבודה בהווה. ולא, הכוונה איננה שאסור לפרסם התבטאויות שליליות על בוס רע, אלא שצריך להיות מודעים להשלכות האפשריות שלהן. מוכנים לחיות עם ההשלכות האלה? פרסמו כל מה שבא לכם.

איפה לפרסם? אם בא לכם ללכת לכיכר העיר, לצעוק את שעל לבכם כשאתם לבושים יפה או לא לבושים כלל ולקבל תגובות מהסביבה – פייסבוק וטוויטר הן הרשתות עבורכם. שתיהן מבוססות על רשימות חברים, כשבמקרה של פייסבוק המטרה המוצהרת היא לחבר אתכם לחברים שלכם, ובמקרה של טוויטר המטרה היא לתת לכם להתבטא בפני קהל שרוצה לשמוע אתכם מדברים. בפועל, מדובר בגרסאות שונות של במות פומביות יחסית, ובעיקר כלליות. החוק הכי חשוב בהן הוא להבין עד כמה פומבי המדיום שבו אתם משתמשים (מאוד, מאוד פומבי), ולזכור את זה הן כשאתם מפרסמים משהו והן כשאתם מגיבים על פרסום של אחרים.

אם המטרה שלכם היא לקדם את עצמכם, אולי כדאי ללכת ללינקדאין – רשת חברתית עסקית. יש בה פחות קהל, אך יותר פוטנציאל למצוא עבודה, פועל יוצא של מטרתה המוצהרת של הרשת. בניגוד לפייסבוק, שם התמונה שלכם יכולה להיות הומוריסטית, כאן חשוב מאוד שתשקיעו בפרופיל שלכם – תמונה טובה ורצינית, קורות חיים שנראים טוב, המלצות. זה גם לא המקום לפרסום חוויותיכם מהארוחה המשפחתית, כי אם מרחב לדבר בו על דברים שקשורים למקצוע שלכם.

ומה עושים כשפייסבוק לא אטרקטיבית ולינקדאין לא רלוונטית? בלוג באתר כמו blogspot או wordpress.com יאפשר לכם לקבל במה אינטרנטית שבה תוכלו להיות אנונימיים; OkCupid משלבת בין רשת חברתית לאתר דייטינג; ומקושרים מאפשרת, ובכן, אנחנו לא בטוחים מה, אבל נראה שהיא עדיין קיימת.

רק זכרו, אל תעשו לאחרים את מה שאתם לא רוצים שייעשה לכם. אל תגנבו תוכן, אל תחליפו תמונות פעם ביום – מה שיקשה על אחרים לזהות במבט חטוף מי כתב את ההודעה – ואל תציפו את חבריכם בהודעות. והכלל הכי חשוב: אל תיצרו פרופילים משפחתיים. זה לא חמוד, או נחמד, או רומנטי. זה מעיק. בפרופיל משפחתי, לא ברור מי כותב מה, והבקשה להתייחס אל מספר אנשים כאל ישות אחת היא אחת המופרכות שתוכלו לבקש ברשת.

נניח שהחלטתם לא להיות עצמכם

זה היה, אם כן, המדריך השלם עבור הגולש שבחר לבסס את דמותו האינטרנטית על זהותו בעולם האמיתי. אבל הייתה עוד אופציה, הפוכה – זוכרים? הפסקאות הבאות יעסקו בה.

ובכן, לא מתאים לכם להיות עצמכם ברשת והחלטתם להיות מישהו אחר? הכלל המנחה הראשוני הוא לא לפגוע באנשים בתהליך ההתחזות עצמו. למה הכוונה? בראש ובראשונה, לגנבת זהות – זה לא חוקי ולא מוסרי. צרו לכם זהות מאפס. כשאתם עושים זאת, יהיה נחמד מצדכם לא לרמות בכל הקשור לגיל ולמין. אם שני הפרמטרים הללו, כפי שנבחרו על ידיכם, אינם תואמים את גילכם ומינכם האמיתי, השאירו את הרובריקות שנועדו לדווח עליהם ריקות בכוונה. ובמקרה – שוב – שהגיל והמין שבחרתם אינם האמיתיים, הימנעו מלבחור להיות קטין, והימנעו מתקשורת עם ילדים ובני נוער. אין להם כלים דוגמת חשיבה ביקורתית על מנת להתמודד עם הרמאות שלכם ולהבין את השקר על כל המשתמע ממנו. הם גם בעלי הפוטנציאל הרב ביותר להיפגע מהשקר אם זה יתגלה, אפילו אם הם עצמם עושים את זה אחד לשני על בסיס קבוע. והם עושים את זה לעצמם על בסיס קבוע.

הכלל השני הוא להרחיק ככל שאפשר את הזהות הבדויה מזו האמיתית, היות שעצם המעשה של בדיית זהות איננו מקובל חברתית, למעט במקרים שהוא משמש תנאי לחיסיון חיוני. כיצד ליצור הפרדה שכזאת? לכל הפחות, השתמשו בכתובות מייל שונות עם שמות משתמש שונים ורחוקים. אם שתי הזהויות שלכם – האמיתית והבדויה – עשויות להגיע לאותה במה אינטרנטית, השתמשו עבור אחת מהן ביישום VPN שיחליף את כתובת ה־IP. רבים וטובים נתפסו כאשר שתי זהויות שלהם הגיבו מאותה כתובת IP – קרי, אותה רשת מחשבים. אם חרף האזהרות בפסקה הקודמת אתם מנסים להשתמש במדריך הזה כדי ליצור זהות למטרת עברה על החוק – בהצלחה. מה שמתואר כאן לגמרי לא מספיק כדי להסוות אתכם במקרה שהרשויות תבקשנה לשים עליכם יד.