כשהים מציף את הבית

בנובמבר האחרון פסק בית המשפט העליון בניו זילנד כי יואנה טייטיוטה ומשפחתו ייאלצו לחזור למדינתם, אלא שטייטיוטה, כמו יתר אזרחי קיריבאטי (Kiribati), חושש שבעתיד הלא רחוק לא יוכל לחיות עוד בארצו. היא פשוט לא תתקיים. מדינת האיים הקטנה שבלב האוקיינוס השקט, השוכנת במרחק של כ-5,000 קילומטר מצפון-מזרח לניו זילנד, נמצאת בקו הראשון של המדינות הפגיעות להשפעות שינויי האקלים, ובפרט לעליית מפלס הים. כבר כיום הצפות וחדירה של מי הים למי התהום הן מנת חלקם של מאה אלף אזרחי קיריבאטי. על פי הערכות קיימת אפשרות ממשית שכבר במהלך המאה הנוכחית מדינת האיים הזאת לא תהיה ראויה עוד למגורי אדם.

ואולם, איי קיריבאטי אינם היחידים, או אפילו הראשונים, שנתונים בסכנת הכחדה בשל שינויי האקלים. בסוף 2006 דיווחו חוקרים שהאי לוהאצ'ארה (Lohachara) שבצפון-מזרח הודו נבלע כליל תחת פני הים, לא לפני ש-6000 תושביו נאלצו לעבור לאיים סמוכים. גם תושביהם הילידים של כמה מאיי פנמה מתחילים בימים אלה לנטוש את מקום מגוריהם ולעבור אל היבשת לאחר שסערות וגאות הולכת וגוברת מאיימות להטביע את האיים.

מבחן עץ הקוקוס

טייטיוטה ומשפחתו התגוררו בניו זילנד מאז 2007, אך תוקפה של אשרת השהייה שלהם פג. לכן הוא ביקש מהרשויות במדינה, במהלך ראשון מסוגו בעולם, להכיר בו כ"פליט אקלים". "זה מאוד קשה. אין עתיד לחיים שם. אנחנו מחפשים עתיד עבור הילדים שלנו", אמרה אשתו אנגואה אריקה בריאיון לאתר החדשות הגרמני "דויטשה ולה" (Deutsche Welle). "כשנחזור לקיריבאטי, זה יהיה קשה לשלושת הילדים שלנו להישאר שם בזמן שאנחנו יודעים שבעוד 30-20 שנה תיעלם קיריבאטי תחת פני הים העולים".

ואמנם, ממשלת קיריבאטי נערכת לתרחיש כזה. במרס 2012 אמר נשיא קיריבאטי אנוטה טונג בריאיון לסוכנות הידיעות AP, כי בכוונת הממשל לרכוש שטח של כ-24 קילומטר רבוע בפיג'י, מרחק כ-3,400 קילומטר משם, שיוכל לשמש כפוליסת ביטוח, לדבריו, במקרה שיהיה צורך לפנות את כל אוכלוסיית המדינה. "זה לא יהיה בשבילי, אישית, אלא יותר עבור הדור הצעיר. עבורם, מעבר לא יהיה עניין של בחירה. זה יהיה עניין של הישרדות".

ואולם, גם בפיג'י מתמודדים עם אתגרים דומים. באמצע ינואר השנה דיווח אתר החדשות "פיג'י טיימס אונליין" על העתקתו של הכפר הראשון למיקום חדש במסגרת תוכנית ההיערכות הלאומית לשינויי האקלים. איי פיג'י, כמו איים אקזוטיים אחרים באוקיינוס השקט, משמשים לעתים קרובות כסט צילומים לתוכניות ריאליטי כמו "הישרדות", אלא שעבור התושבים המקומיים הישרדות היא מציאות של ממש.

גם באיי קרטרט (Carteret) שלחופי פפואה גינאה החדשה הגיעו התושבים למסקנה שאין להם עוד ברירה ועליהם לעזוב את הבית היחיד שהם מכירים. העלייה ההדרגתית במפלס הים הביאה לכך שהחוף התכווץ ושבשעות הגאות מי הים חודרים אל האיים ומביאים לשחיקה של הקרקע, מספרת תושבת האיים אורסולה ראקובה בשיחה עם "מסע אחר". "העלים של עצי הבננה הופכים צהובים, ועצי הקוקוס אינם מניבים הרבה פרי", היא אומרת, "וההשפעות האלו משבשות את אורח החיים של תושבי האיים".

בשנת 2006 החלו תושבי קרטרט להתארגן כדי לעבור אל האי הגדול יותר בוגנוויל (Bougainville), מרחק כמאה קילומטר משם. ראקובה מובילה את פרויקט היישוב מחדש, ובתמיכה של ארגונים בינלאומיים היא ותושבים נוספים פועלים כדי להקים את התשתיות הדרושות לקליטת הקהילה. עד כה, מתוך 3,000 תושבים, 85 כבר עברו. "הרבה אנשים נוספים רוצים לעבור אבל הבנייה עצמה של הבתים עבור המשפחות אטית מאוד", היא אומרת.

ובכל זאת, באופן די מובן, הקושי הגדול ביותר הוא הפרידה. "האן (Han, האי המרכזי באיי קרטרט – ע.ל.) תמיד יהיה הבית שלי אף שהוא נעלם, אבל אני גם מוכרחה להבטיח דיור בטוח בשביל האנשים שלי. זה לא אומר שאני לא אחזור הביתה – גם כשעץ הקוקוס האחרון יעמוד שם, זה עדיין הבית שלי. רק המוות ייקח אותי משם", אומרת ראקובה. "כן, זה סיפור עצוב בשבילי ולעתים קרובות אני רגשנית, אבל לתמוך באנשים שלי זה יותר חשוב מאשר להיות רגשנית".

לגונת המים המתוקים שהייתה בסמוך לכפר טבונגינאקו שבקיריבאטי התמלאה במי ים. גם הכפר הוצף, ותושביו נאלצו להעביר את בתיהם למקום אחר. צילום: אימג' בנק

למה עוזבים בית

הגירה כתוצאה מההשפעות של שינויי האקלים אינה נוגעת רק לאיים טובעים. מחקרים מראים כי עליית פני הים צפויה לפגוע ביישובים חופיים ברחבי העולם, גם בישראל, כולל בערים גדולות דוגמת מומבאי שבהודו, גואנגג'ואו שבסין וניו אורלינס שבארצות הברית, כפי שהראה דו"ח של הבנק העולמי מאוגוסט 2013. גם אזורי הדלתא של נהרות גדולים, שלעתים קרובות מהווים את השטחים החקלאיים הפוריים ביותר באותן מדינות ולכן גם את ריכוזי האוכלוסייה הגדולים בהן, צפויים להיות מושפעים מעליית מפלס הים. כך למשל, דו"ח שפורסם בשנת 2009 על ידי אוניברסיטת האו"ם, אוניברסיטת קולומביה ו-Care International הראה כי עלייה של מטר אחד בגובה פני הים, כפי שרבים מהמדענים מעריכים שיכול לקרות עד סוף המאה הנוכחית, צפויה להשפיע על 23.5 מיליוני אנשים החיים באזורי הדלתא של נהרות המקונג, הגנגס והנילוס (ראו מסגרת).

ד"ר קוקו וורנר, מומחית בינלאומית בתחום ההגירה הסביבתית באוניברסיטת האו"ם, אומרת בריאיון ל"מסע אחר" כי במחקר שערכו היא ועמיתיה, הם זיהו ארבעה דפוסים מרכזיים למקרים שבהם הגירה עשויה להיות האפשרות המועדפת על תושבים מקומיים להתמודדות עם שינויים סביבתיים שונים הנגרמים כתוצאה משינויי אקלים. מגמות נרחבות וארוכות טווח כמו עליית מפלס הים ומדבור הן דוגמה האלה לדפוס הראשון. "לאורך זמן יש אזורים בעולם שבגלל שינויי האקלים יהפכו לפחות ראויים למגורי אדם", היא אומרת ומזכירה את אזורי הדלתא של נהרות גדולים. דפוס שני שוורנר מציינת הוא השפעות על משאבי טבע הדרושים לקיום חיים (בעיקר זמינות למים). "זה קורה באזורים צחיחים או באזורים שבהם אנשים תלויים לקיומם במי נהרות או במי קרחונים כמקורות מים", היא מסבירה. "מים וגשם הם קריטיים בהחלט למחייתם של אנשים, וברגע שאנשים מרגישים שאין להם מה שהם צריכים כדי לשרוד הם מתחילים לשקול דרכים אחרות לשרוד והגירה היא אחת מהן". דפוס שלישי נוגע לשינויים אקלימים במדינות שהן חלשות ממילא, "במדינה חלשה, שלעתים קרובות מתנהל בה עימות אלים, שינויים במזג האוויר כמו בצורת יכולים להפוך במהירות לרעב, היא מציינת ומתייחסת לאירועים שהתרחשו בקרן אפריקה.וכשאנשים אינם יכולים לאכול אפשר לראות אותם מתחילים לנוע במספרים גדולים", אומרת וורנר.הדפוס הרביעי נוגע לאסונות טבע קיצוניים, מקומיים וזמניים יחסית – סופת הוריקן חזקה, צונאמי הרסני או הצפות נרחבות – הם שעשויים להביא את תושבי האזור הפגוע לעבור למקום אחר.

ובכל זאת, שינויים סביבתיים כאלה הם גורם אחד במשוואה. ההחלטה הדרמטית של אדם או קבוצת אנשים לעזוב את מקום מגוריהם ולעבור למקום אחר, בתחומי מדינתם או מעבר לגבול, מושפעת משורה של משתנים. דו"ח עב כרס שהוקדש לנושא ופורסם ב-2011 על ידי תוכנית Foresight של ממשלת בריטניה מנה כמה מהם: משתנים כלכליים (כמו אפשרויות תעסוקה, רמת הכנסה או יוקר מחיה), משתנים חברתיים (דוגמת מחויבויות משפחתיות והזדמנויות השכלה), משתנים דמוגרפיים (בין היתר צפיפות אוכלוסין, הרכב אוכלוסייה ותפוצת מחלות), משתנים סביבתיים (למשל חשיפה למפגעים, פוריות הקרקע, זמינות מים, ביטחון תזונתי וביטחון אנרגטי) וגם משתנים פוליטיים (רדיפה, אפליה, חירויות, חוסר ביטחון ואחרים). לאלה נוספים שורה של גורמים אחרים, אבל המסקנה היא ששינויי אקלים אינם יוצרים סיבה ישירה להגירה – אנשים עשויים להגר או להישאר גם בלי קשר לשינויי האקלים – אלא מגבירים את הלחץ על כלל המשתנים האחרים הקיימים.

דוח של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC), הסמכות המדעית העולמית בתחום, צפוי להתפרסם במהלך החודשים הקרובים, אך טיוטה מוקדמת שהודלפה כבר בסתיו האחרון מביאה בחשבון את הקושי העומד בפני מהגרים. בטיוטה מצוין, כי לא רק שרוב תנועת האוכלוסין הצפויה תהיה פנימית, כלומר בתוך מדינות, אלא שצפויים גם מקרים שבהם אוכלוסיות מוחלשות שיסבלו מהשפעות שינויי האקלים לא יוכלו לעבור למקום אחר מפני שהן חסרות את האמצעים הדרושים להגירה. כפי שהראו גם מחקרים קודמים, לא צפויים "גלי הגירה", ורק חלק קטן מכלל האנשים שייאלצו לעזוב את ביתם יעזבו גם את ארצם. נוסף על כך, מטיוטת הדוח עולה כי בכמה מקרים במאה האחרונה קהילות שעזבו את מקום מגוריהן – למשל, בגלל בצורת בסודאן או הוריקן בקריביים – שבו אליו לאחר תקופה.

בני הכפר אבאראו בקיריבאטי שמים מבטחם בישו, שיציל את מדינתם מעליית מי הים. צילום: אימג' בנק

מי נחשב לפליט

בחזרה לאזור האוקיינוס השקט. באוסטרליה מודעים לעלייה הצפויה במספר האנשים שיגיעו למדינה, בפרט ממדינות האיים הקטנות הקרובות אליהן. פיל גלנדנינג, נשיא מועצת הפליטים האוסטרלית, טען שעל הממשלה לשקול שינויים במדיניות ההגירה שלה כדי לאפשר הכרה רשמית במהגרים הנמלטים מפגעי שינויי האקלים במולדתם. עם זאת, הוא הבהיר שאין הכוונה להחיל עליהם את ההגדרה החוקית הקיימת של "פליטים".

למעשה, זה היה גם עקב אכילס של העתירה שהגיש טייטיוטה מקיריבאטי. שופט בית המשפט העליון שדן במקרה הכיר בהשלכות החמורות שיש לשינויי האקלים על מדינת האיים, אך טען בין היתר כי החלטה להרחיב את ההגדרה החוקית הקיימת למעמד "פליט" תגרום לכך שמיליוני אנשים אחרים ברחבי העולם יוכלו להיות מוגדרים כפליטים.

הסיבה לכך היא שאמנת הפליטים הבינלאומית, שנחתמה ב-1951 ושמכוחה מוגדר היום מעמד זה בעולם, קובעת כי פליט הוא מי שעזב את ארצו בשל חשש מבוסס היטב מרדיפה על רקע גזע, דת, אזרחות, השתייכות חברתית או השקפה פוליטית. השפעות שינויי האקלים אינן מתפרשות כרדיפה, ובהעדר הסדר אחר התוצאה היא פער רציני בחוק הבינלאומי.

זו גם הסיבה שלדעת סוכנות האו"ם לפליטים (UNHCR), אשר פועלת מתוקף אותה אמנה, החלטת בית המשפט הניו זילנדי הייתה נכונה. ובכל זאת, כנראה שמקרים דומים צפויים לנו בעתיד, אומר חוזה ריארה, יועץ בכיר למנהל ההגנה הבינלאומית בסוכנות, בריאיון ל"מסע אחר".

באופן רשמי, הגירה כתוצאה מההשפעות של שינויי האקלים אינה במסגרת המנדט של הסוכנות, הוא מאשר, ולכן הנושא גם אינו ממש נמצא בראש סדר יומה, אבל לדבריו בסוכנות בהחלט מוטרדים מהמצב שבו קיימת לקונה חוקית ביחס למעמדם הבינלאומי של אותם מהגרים. בקרב המדינות התורמות לסוכנות יש הסתייגות מהתייחסות לנושא של שינויי האקלים פשוט מפני שלתחושתן לסוכנות יש מספיק עבודה כבר עכשיו, מספר ריארה. "עם זאת", הוא אומר, "הנציב העליון חש מחויבות אישית כמעט, כמי שנמצא בראש נציבות האו"ם לפליטים, לשים את הנושא על השולחן לפחות".

נראה כי החוק הבינלאומי טרם ערוך לספק הגנה לאותם אנשים שנאלצים לעזוב את מקום מגוריהם בשל שינויי האקלים, אבל עם העלייה במודעות לסוגיה המורכבת הזאת, יש מי שמנסים ליזום פתרונות. קבוצה עצמאית של משפטנים, אקדמאים ואנשי מקצוע נוספים גיבשה הצעה ל"אמנה לאנשים הנעקרים מביתם בשל שינויי האקלים". על פי קווי המתאר של האמנה, היא מיועדת לכלול הן מדינות מפותחות והן מדינות מתפתחות ותתייחס הן לעקורים בתחומי מדינותיהם והן לאלה שיהגרו למדינות אחרות. בבסיסה של האמנה עומד העיקרון של סיוע מקדים שיאפשר לאנשים להישאר במקום מגוריהם כל עוד הם יכולים, ורק במקרים שבהם הדבר בלתי אפשרי לפעול באופן מסודר ליישובם מחדש.

נוסף לכך, להבדיל מהנוהל הבינלאומי המקובל כיום להתמודדות עם בקשות הגירה של פליטים ומהגרים אחרים – שהוא לבחון כל בקשה לגופה, האופי הייחודי של השפעות שינויי האקלים מצריך החלה של הגנה קבוצתית, טוענים יוזמי הפרויקט. עם זאת, המדינות שיהיו חתומות על האמנה לא יחויבו לקלוט אותם מהגרים.

שאלת ההגדרה של "אנשים הנעקרים מביתם בשל שינויי אקלים" תהיה מרכזית. יוזמי האמנה מציעים להחליט על קריטריון של 90 אחוזי סבירות (לכך שההגירה היא בשל שינויי אקלים),  שעל פיו ייקבע אם השפעות שינויי האקלים הן אכן הגורם להגירה. לטענתם, המשמעות תהיה שמרבית הבקשות להכרה באוכלוסיות כ"עקורי שינויי אקלים" יהיו קשורות להשפעות אטיות, כמו תקופות בצורת ארוכות או היעלמות קרחונים, שההגירה בעקבותיהן היא הדרגתית.

אלברט לנטאו, מאיי קיריבאטי, בונה חומת אבן  כדי להגן על ביתו ממי הים העולים. צילום: אימג' בנק

חלוצים לפני המחנה

"הגירה עקב שינויים סביבתיים גלובליים עשויה להיות לא רק חלק מ'הבעיה' אלא גם חלק מהפתרון", נכתב בדוח של תוכנית Foresight הבריטית. "במקרים רבים הגירה תהיה אמצעי אפקטיבי ביותר לבניית חוסן ארוך טווח. מדיניות בינלאומית צריכה לשאוף להבטיח שהגירה מתרחשת באופן שממקסם את התועלת עבור הפרט וגם עבור קהילות המקור והיעד".

זו גם התפיסה שמנחה את הממשלה בקיריבאטי. "יישוב מחדש (של האוכלוסייה) תמיד ייתפס כמפלט האחרון. אנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי לשמר את קיריבאטי כיישות ריבונית וראויה למגורי אדם", נכתב באתר האינטרנט הרשמי. עם זאת, כבר לפני כמה שנים, כאמור, החלה הממשלה בגיבוש תוכניות שיאפשרו לאזרחי המדינה להגר למדינות אחרות. נשיא קיריבאטי אנוטה טונג מקפיד להזכיר כי מדיניות זו מונחית על ידי התפיסה של "הגירה עם כבוד".

_________________________________________________________________

עידו ליבן – עיתונאי עצמאי המסקר בעיקר ענייני סביבה ויחסים בינלאומיים