שירה חוצה גבולות
כיצד הגיע המשורר רוני סומק לגבול סוריה, למה הוא קנה לבתו 500 דונם על הירח ומה הוא הכי אוהב בנסיעות
איזה מקום הותיר בך את הרושם העמוק ביותר?
"קטמנדו. ישבתי בלוטוס הלבן, בית קפה ספרותי הנמצא מול האוורסט, קראתי שירים שלי והמשורר הלאומי של נפאל, יויוצו שארמה, תרגם אותם לנפאלית. הרגשתי את עוצמתו של ההר".
מהי החוויה הכי מרגשת שהייתה לך במהלך הנסיעות?
"לפני שנה הוזמנתי (עם נגן העוד יינון מועלם) לפסטיבל שירה בעיר מרדין, באזור הכורדי של תורכיה. המוזמנים האחרים באו מאיראן, מעיראק, מסוריה ומעוד מדינות שבשלב זה מסתכלות עלינו דרך כוונות הרובים. לאחר דקה הפכנו לחברים והשירה הוכיחה שוב שאין לה גבולות. באחד מימי הפסטיבל לקח אותנו אחד המארחים המקומיים לאזור אור כשדים. ההתרגשות הייתה עצומה, עד לרגע שעל הטלפון הסלולרי הבהבה הברכה 'ברוכים הבאים לסוריה'. רצתי למארח ואמרתי לו שאסור לי להיות כאן. הוא ניסה להסביר לי שזהו קיצור דרך, ואני ניסיתי להסביר לו שזו עלולה להיות הדרך לקיצור החיים שלי. למזלי הוא הבין ול'מסע בעקבות דרוויש' נוספה עוד שעת נדידה כורדית".
לאן אתה חולם לנסוע?
"לירח. קניתי לבתי משגרירות הירח שבריו ויסטה 500 דונם. אם היא תבנה שם דירת נופש אשמח להתארח".
מה אתה הכי אוהב בנסיעות?
"אני אוהב את בתי הקפה המציעים אספרסו באיטלקית, באלבנית, בצרפתית ובעוד שפות שבהן האספרסו אמנם קצר אך החוויה ארוכה מאוד. אני קורא לעצמי 'אספרסו טוריסט'".
מהו יעד הנסיעה הבא שלך?
"דיסלדורף, גרמניה, לכנס ספרותי שבו אחגוג את 'מסמרים' – מבחר משיריי שתורגמו על ידי המשורר פרנק שבלוסקי".