תרמילאים עם יאכטה

טניה רמניק ואורן טל מפליגים כבר חמש שנים ביאכטה שלהם באוקיינוסים. במסעותיהם פגשו יאכטיונר ששט בעקבות פאבים בעולם, זוג שמחפש גלים טובים לגלישה, רופא שיניים שהפך את היאכטה שלו למרפאת שיניים נודדת ואפילו מוזיקאי שאינו מפליג בלי פסנתר כנף. הים גדול ויש מקום לכולם

צילום: טניה רמניק ואורן טל
צילום: טניה רמניק ואורן טל
26 בפברואר 2014

יאכטה מפליגה לקראת שקיעה, מוקפת בים של כחול אינסופי. הרוח ממלאת את מפרשיה וחרטומה מפלח חרש את הגלים. ליד ההגה יושב זוג צעיר, על השולחן לפניהם מונחות שתי כוסות ולצדן בקבוק שמפניה. כך מן הסתם יתאר כמעט כל אדם שתשאלו אותו מה הוא רואה בדמיונו כאשר הוא חושב על הפלגה ביאכטת מפרש. האמת, כדרכן של אמיתות, רחוקה למדי מהתיאור הרומנטי הזה, אך למי שאוהב את הים ומוכן להתמודד עם האתגרים שהוא מציב, הפלגה היא דרך נהדרת לחוות את העולם. יצאנו מישראל ביאכטת מפרש לפני כחמש שנים ומאז הפלגנו בים התיכון עד מצר גיברלטר, חצינו את האוקיינוס האטלנטי, הסתובבנו ברחבי הים הקריבי ומסביב למרכז אמריקה, עברנו בתעלת פנמה ובשנתיים האחרונות אנו מפליגים במרחבי האוקיינוס השקט.

אטימת הדופן הגבוהה בסירה לאחר גילוי סדקים בעץ. צילום: טניה רמניק ואורן טל
אטימת הדופן הגבוהה בסירה לאחר גילוי סדקים בעץ. צילום: טניה רמניק ואורן טל

מי ומי במפליגים למרחקים

האנשים הבוחרים לצאת למסע ממושך ביאכטה (כלי שיט בגודל בינוני המיועד למטרות הנאה ותחרויות) עשויים להיות טיפוסים שונים ומשונים, והסיבות המניעות את השייטים הללו מגוונות. שכננו באחד המפרצונים באיי מרקיז שבפולינזיה הצרפתית ידע לתאר בפרוטרוט את כל הברים שפקד באיים הקריביים, בקולומביה, בוונצואלה ובפנמה – הישג מרשים למדי בהתחשב בכמויות הבירה שנהג לשתות לדבריו בכל אחד מהמקומות ההם. לעומתו זוג צעיר מגרמניה, שאותו אנו מקפידים לפגוש במקרה עוד מתחילת דרכנו בים התיכון, בוחרים את מסלול הפלגתם על פי חופי הגלישה ואתרי הצלילה המומלצים סביב העולם. ברשותם קטמרן (catamaran, סוג של ספינה המורכבת משני גופי ציפה שמחוברים ביניהם) של 50 רגל (כ-15 מטר), כלי שיט גדול למדי לשני אנשים, שבו בחרו כדי לאחסן את ערמות הגלשנים, התרנים, העפיפונים ולפחות שלוש ערכות של ציוד צלילה מלא, ובכללו מדחס אוויר. יש גם אנשים שמפליגים פשוט מכיוון שהם אוהבים להפליג. פעם פגשנו זוג מאנגליה שהפליג ברציפות מרפובליקת ונואטו (Vanuatu) שבדרום-מערב האוקיינוס השקט (מצפון-מזרח ליבשת אוסטרליה) עד דרום אפריקה, מרחק של כ-8,000 מייל ימי (כמעט 15 אלף קילומטר), בלי לעצור בדרך. הם סיפרו שנשבה רוח טובה ושהתנאים היו נוחים, ולכן לא מצאו כל סיבה לקטוע את המסע. ויש גם מי שפשוט אינם מסוגלים שלא להפליג. שייט חבר אחד ובנו, המקיפים כעת את העולם בפעם הרביעית, מעידים על עצמם שיש להם סוג של הרגל רע: להקיף את העולם בכל כמה שנים.

אורן ואני מעדיפים להפליג למקומות שקשה להגיע אליהם אחרת. ואולי הגדרה נכונה יותר תהיה: מעין תרמילאים עם יאכטה במקום תרמיל גב. אנו אוהבים טבע ימי לא מופר כמו זה שיש באטול הלא מיושב סוברוב (Suwarrow) שבאיי קוק (אטול הוא אי אופייני לאזורים טרופיים באוקיינוס, צורתו כטבעת והוא בנוי משונית אלמוגים המקיפה לגונה שנוצרה סביב הר געש ששקע), ונהנים ללמוד מחייהם הפשוטים של תושבים באיים נידחים דוגמת אביאנג (Abaiang) שבקיריבטי (Kiribati, מדינת איים באוקיינוס השקט), שבו נכתבו שורות אלה.

 

יום רגוע בתחילת החצייה של האוקיינוס האטלנטי. צילום: טניה רמניק ואורן טל
יום רגוע בתחילת החצייה של האוקיינוס האטלנטי. צילום: טניה רמניק ואורן טל

הספינה המושלמת בשבילך

סוג המסע המתוכנן משפיע מאוד על בחירת כלי השיט. מי שמתכנן לשים את הדגש על השיט עצמו יעדיף ספינה חזקה ואמינה שתוכל להתמודד עם תנאי ים קשים. הטיילים שבחבורה יחפשו כלי שיט שהוא מעין בית צף המאפשר חיי שגרה נוחים. מאות אם לא אלפי ספרים ומאמרים נכתבו על בחירת כלי השיט האולטימטיבי, אבל כל פריט שיש בספינה בא על חשבון פריט אחר שאיננו. בין הגברים בעולם השיט נפוצה האמירה שספינה היא כמו אישה – אין אחת מושלמת.

בפועל מגוון השיקולים עולה בהרבה על מה שמקובל לחשוב, ובחירת כלי השיט נעשית פעמים רבות דווקא לפי תחושת בטן ונטיית לב. פעם התארחנו ביאכטה שבסלון שלה היה לא פחות ולא יותר מפסנתר כנף בגודל מלא. בעליו סיפר שנאלץ להסיר באופן זמני חלק ניכר מהסיפון כדי שמנוף יוכל לשלשל בבטחה את פסנתר הכנף שלו אל בטן היאכטה. נתקלנו גם בשווייצרי אחד שרכש קטמרן מכיוון שהגיע למסקנה שרק כלי השיט הזה יהיה יציב ומרווח דיו להכיל את קליניקת רפואת השיניים שהוא מתפעל בחינם לטובת תושבי איים נידחים. והנה עוד מקרה מפתיע שנתקלנו בו: פעם, כשהוזמנו לארוחת ערב ביאכטה, אמר בעליה שבחר בה מכיוון שהקבינה האחורית יכולה להכיל סאונה שוודית, שעליה לא היה מוכן לוותר במסעו. אנחנו בחרנו ביאכטה שלנו בגלל המספר המוטבע בירכתיה: התאריך שבו הושלמה בנייתה במספנה. תאריך זה הוא יום הולדתי. בעינינו, היתה זו סיבה מספקת לבחור בה ככלי השיט שלנו למסע.

 

באנו ליהנות

יש קשיים רבים במסע כזה אבל יש גם רגעי הנאה מרובים. אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה שאזרתי אומץ וקפצתי למים כדי לשחות עם להקת דולפינים. התרגשתי מאוד אבל גם חששתי, שכן בכל זאת מדובר בחיית בר הנמצאת בסביבתה הטבעית, ולא ידעתי למה לצפות. לשמחתי, הלהקה היתה ידידותית מאוד והחוויה היתה בלתי נשכחת. מאז הזדמן לי לשחות עם אריות ים, דגי מנטה ריי עצומים, צבי ים ענקיים ואפילו לווייתנים גדולי סנפיר. ערב זיקוקים בלתי נשכח אחד בסילבסטר באיים הקנריים זכור לי היטב גם בשל חגיגת הצבעים המטורפת וגם בשל נחיתתם של שאריות הזיקוקים במרחק קטן מאוד מהיאכטה שלנו. היאכטה גם הביאה אותנו למקומות של שלווה אינסופית ועגנו במפרצונים מבודדים שמעליהם נפרשו שמי לילה מוצפים במספר כוכבים בלתי נתפס. זו היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי באמת את כל מערכות הכוכבים הכתובות בספרים ולא רק דמיינתי אותן.

 

פנים הסירה בעת הפלגה. צילום: טניה רמניק ואורן טל
פנים הסירה בעת הפלגה. צילום: טניה רמניק ואורן טל

 

לא לעשירים בלבד

מובן שהתקציב המיועד למסע משפיע על סוג כלי השיט שתוכלו לרכוש, על הציוד שיעמוד לרשותכם ועל סגנון החיים שלכם במהלך ההפלגה; עם זאת, עלות המחיה בספינה יכולה להיות נמוכה בהרבה ממה שמקובל לחשוב. טיילים למרחקים ארוכים משתייכים לכל קצות הקשת הכלכלית, ואף ששיט נחשב לעיסוק של עשירים, בפועל רוב המפליגים הם דווקא אנשים רגילים כמוכם וכמונו. אם דואגים לקנות ציוד במדינות זולות, לבסס את התפריט על דגים (שאתם דגים בעצמכם) ועל נבטים (מהנבטה עצמית), לצרוך מוצרים מקומיים ולא מיובאים, לעגון במפרצים ולא להיקשר במרינות, לתקן בעצמכם את מה שנדרש בספינה ולהפיק אנרגיה משמש ומרוח – אפשר ליהנות גם מעצם ניהול המשק הכמעט אוטרקי וגם מעלות המחיה הנמוכה למדי.

ביעדי הפלגה נחשקים במיוחד דוגמת איי החברה בפולינזיה הצרפתית או איי הבתולה בים הקריבי נתקלנו במגה-יאכטות מפוארות המתופעלות בידי צוות מקצועי מלא ומצויד, ההופך את חוויית השיט לנופש חסר דאגות: בריכות שחייה, ג'קוזי, מיזוג אוויר מלא ועוד שלל מתקנים ושכלולים טכנולוגיים משולבים בספק ספינה, ספק מלון פאר צף. לפעמים חיפשנו באינטרנט מיהם בעלי הספינות לפי שמותיהן, וכך למדנו שזו שיש בה מנחת מסוקים שייכת לבת של השיח' העשיר ביותר בדובאי, ואילו זו שיש בה צי אופנועי ים שייכת לביל גייטס.

באחד המפרצים הצלולים באיים הקריביים ביקרנו זוג מוונצואלה מהיאכטה השכנה. הרגשנו לא בנוח לשבת בבגדים ספוגים מי ים על ספות העור הלבנות שלהם. ביאכטה הזאת היו לא מעט אביזרים שנראו כאילו נלקחו היישר מפרסומת, ובייחוד זכור לנו פאנל בקרה שאִפשר שליטה מלאה בכל מערכות הספינה, ובכללן המפרשים, שנפתחו בלחיצת כפתור. לפני הביקור שלנו, כשהשניים התארחו אצלנו ביאכטה, הם הביאו עמם בקבוק יין בשווי התקציב החצי-שנתי שלנו, ותהינו מה לעזאזל נוכל להביא להם בביקור גומלין. לאחר התלבטויות רבות בחרנו בלחם ביתי שאפינו. לפי החיוכים שלהם הבנו שכנראה הבאנו את הדבר הנכון.

אבל פגשנו גם אנשים שהפליגו בתקציב זעום ונראו מאושרים בהחלט. בעלי יאכטה אחת סיפרו לנו, למשל, שתקציב ארוחת הבוקר שלהם לשני אנשים ולשני תוכים שהפליגו עמם היה 11 סנט של הדולר האמריקאי. בסכום הזה אפשר לקנות את החומרים הדרושים להכנת דייסה מתוקה לבני אדם וקערת גרעינים לבעלי כנף, ונראה שאף לא אחד מהם נשאר רעב. ביאכטה שלהם היה רק הציוד הבסיסי והנחוץ ביותר, ובין שאר הדברים שוויתרו עליהם היתה גם אסלת שירותים והצנרת הנלווית לה. את הכלים הם רחצו בדליים, ומים למקלחת הם חיממו בסיר על כירת גז. צורת חיים שכזאת אולי אינה נשמעת קוסמת בתחילה, אבל הציוד הבסיסי שהיה ברשותם היה קל מאוד לתחזוקה, תכונה שהותירה להם פנאי אינסופי לעומת בעלי יאכטת פאר  הנאלצים להפליג בין נמלים מרכזיים, כי רק בהם אפשר למצוא בעלי מקצוע המסוגלים לתחזק את סבך המערכות המורכבות.

אורן מנקה דג בוניטה (טונה קטנה) שנתפס במהלך הפלגה. צילום: טניה רמניק ואורן טל
אורן מנקה דג בוניטה (טונה קטנה) שנתפס במהלך הפלגה. צילום: טניה רמניק ואורן טל

המציאות היא אזור תעשייה

כבני אדם התרגלנו לתכנן ולחפש תמיד דרכים לשלוט בסובב אותנו. לכן קשה לנו לקבל את העובדה שמזג אוויר, תקלות המתרחשות במערכות הספינה ועוד המוני דברים שלא נתנו עליהם את הדעת קודם לכן הם המכתיבים לנו בפועל את מה שקורה. כדי לחיות בשלום, ולו חלקי, עם עולם המים ועם עצמנו, יש לסגל גמישות מסוימת בנוגע לתוכניות בכלל וללוחות זמנים בפרט.

מעל הכניסה ליאכטה שהתארחנו על סיפונה באחד האטולים של טובלו (Tuvalu) באוקיינוס השקט היה תלוי שלט קטן שנכתב בו: "להפליג משמע לתקן את הספינה שלך במקומות אקזוטיים". ואכן כמעט תמיד אפשר לזהות יאכטיונר לפי שיזופו העז והצינור שמציץ מתיקו אפילו כשהוא יושב במסעדה. אין מה לעשות, התיקונים והמרדף אחר חלפים למערכות הספינה הם-הם האדונים האמיתיים של היאכטות. בשבילנו ביקור באזורי תעשייה הוא חוויה תרבותית בפני עצמה, ולעתים הפריזמה שדרכה אנו לומדים על אורחות המקום.

כחודשיים ימים בילינו בלאס פאלמס (Las Palmas), העיר המרכזית באיים הקנריים, טרם צאתנו לחצות את האוקיינוס האטלנטי. זו היתה הפעם הראשונה שחצינו אוקיינוס, והיינו זקוקים לכמה פרטי ציוד שלא היו ברשותנו. אחד מהם היה מוט תומך למפרש החלוץ (המפרש המונף בקדמת הספינה), אביזר המסייע רבות בתנאי רוח גבית, האופיינית למקטע ההפלגה שעמד לפנינו. לאחר בירורים וחיפושים רבים מצאנו מוט אלומיניום בגודל מתאים שחסך לנו קנייה של מתקן ייעודי בסכום כסף ניכר. שמחנו כל כך שמצאנו את מבוקשנו, עד ששכחנו דבר חשוב. רק לאחר שעמדנו מחוץ לסדנת המתכת חשבנו על בעיית השינוע של מוט באורך שישה מטרים מאזור התעשייה חזרה למעגן. וכדי להימנע מלהתמודד עם השאלה המביכה, אחזנו במוט בשני קצותיו והתחלנו לצעוד לכיוון אקראי. אבל עוד לפני שהתחלנו להזיע, עצר לידינו אוטובוס ריק, ונהגו הציע לקחת אותנו ליעדנו. מאחר שעל הגג לא היו נקודות עיגון מתאימות, נאלצנו לאחוז את המוט בידינו כשהוא תלוי מחוץ לאוטובוס: אורן ישב במושב הקדמי, ואני אי שם מאחור, ושנינו שרבבנו יד מחוץ לחלון ואחזנו במוט. בדיוק כשהגעתי לקצה גבול כוח הסיבולת שליאמר הנהג שבעצם הוא בהפסקה, ושאל אם אכפת לנו שנעצור לאכול ארוחת צהריים, כי ממש קרוב יש מקום מעולה לפאייה.

על בטן מלאה היתה מלאכת אחיזת המוט מחוץ לחלון קלה יותר באופן מפתיע, והנהג התעקש להביא אותנו עד הדינגי ממש. הודינו לו מקרב לב והתפנינו לפתור את הבעיה החדשה שניצבה בפנינו: איך להעמיס מוט באורך מפלצתי על דינגי קטנה ולחתור כל הדרך עד הספינה בלי להתהפך.