טועם מכל העולמות

מה הכי מרגש את השף ישראל אהרוני, היכן הוא ראה תמונה של סבא שלו ומה הוא עשה במרוקו

צילום: נלי שפר
צילום: נלי שפר
7 בינואר 2014

איך אתה בוחר את יעדי הנסיעות שלך?

"רוב יעדי הנסיעות שלי קשורים לעבודה, אבל בכל מקרה הם יעדים שאני אוהב ושמסקרנים אותי. מה שבעיקר עושה לי את זה זה המגוון האנושי, ועם כל נסיעה מתברר לי יותר ויותר כמה הוא גדול, רחב, מעניין ומרתק. אני אוהב את העובדה שמה שנחשב לטאבו במקום אחד הוא נורמה במקום אחר, ומה שברור ויום-יומי לאחד הוא נדיר ויקר ערך אצל האחר".

 איזה מקום הותיר בך את הרושם העמוק ביותר?

"יש הרבה כאלה, אבל נדמה לי שאת הרושם העמוק ביותר הותירה אוזבקיסטן ולא רק בשל יופיה הרב והתרבות העשירה והמגוונת שלה, אלא גם משום שהביקור בה היה, בלי שהתכוונתי לכך, סוג של טיול שורשים שהוסיף ממד אישי לביקור. זכור לי במיוחד יום שבו נכנסתי בפעם הראשונה, ודי במקרה, לבית הכנסת ברובע היהודי הישן, וראיתי שם תמונה של סבא שלי תלויה במבואה. וזה לא רק האדריכלות המוסלמית העתיקה והיפהפייה שם או השווקים הנהדרים והבגדים הצבעוניים שלהם או האוכל הנהדר שלהם שעושים לי את זה – מה שאני אוהב שם זה דווקא חיי היום-יום כפי שהם באים לידי ביטוי ברחוב. אני מסוגל לשבת שם בבית תה במשך יום שלם ולהתבונן בתנועה ברחוב, במצעד הססגוני הזה הרוחש בני אדם בפעילות יום-יומית שכולה מלאה בריחות, בצבעים, בקולות ובטעמים מסחררים".

 מהי החוויה הכי מרגשת שחווית באחת הנסיעות שלך?

"הפעם הראשונה שביקרתי בסין, ומדובר בלפני כ-25 שנה, היתה חוויה מרשימה ומטלטלת. הנהר הזורם של עשרות אלפי בני אדם בתנועה ברחובות הרחבים של בייג'ינג היה אחד המראות המרשימים ביותר שראיתי עד אז, והוא הבהיר במידה מסוימת את גודלה העצום של המדינה. המראה הזה כמעט לא קיים היום".

 האם אתה צופה מהיכן יגיע טרנד האוכל הבא לישראל?

"קשה לי לצפות מהו, אבל ברור שהנטייה לאוכל טבעי יותר ומעובד פחות היא טרנד שהולך וצובר תאוצה וטוב שכך. בנסיעותיי הרבות בעולם אני בודק וחוקר אוכל לא רק מהזווית הקולינרית גרידא אלא גם בהקשרו התרבותי הרחב יותר. היום, ההתבוננות וההתייחסות שלי לאוכל הן רק חתיכה אחת מפאזל גדול יותר, המאפשר הבנה רחבה ועמוקה יותר של הנושא".

 היכן ביקרת לאחרונה?

"חזרתי ממש לא מזמן ממרוקו, שם צילמנו פרק מהסדרה 'המסע המופלא של אהרוני וגידי', שנושאה אוכל רחוב בעולם. הביקור במרוקו היה דומה למסע במכונת זמן ול'סיפורי אלף לילה ולילה'. זוהי ארץ נטולת אנדרסטייטמנט – הכל בה חזק, גועש, מוגזם ומוחצן. הצבעים, הקולות, הריחות, התנועה, הקצב, כל אלה יוצרים אצל המבקר חוויה סוחפת ומסחררת חושים שבה אני מניח לעצמי להיסחף לגמרי".