ריהאנה, מאחורייך

מדי.ג'ייז אנונימיים לכוכבים עולמיים – על השנה שבה האנדרגראונד הפך למיינסטרים בחיי הלילה

מועדון הבלוק
מועדון הבלוק
25 בדצמבר 2013

ב־Wunderground, אתר הומוריסטי העוסק במוזיקה אלקטרונית, פורסם בספטמבר מאמר תחת הכותרת "היפסטרים מרחיקים עצמם מדיפ־האוס בטענה שהוא פופולרי מדי". בפוסט הובאו תלונות מפוברקות של מאזינים נגד דיסקלוז'ר, מההרכבים הבולטים של השנה. לדברי המתלוננים, דיסקלוז'ר היו ממש אחלה בתור אלמונים אבל עכשיו, אחרי שהפכו ללהיט, הם כבר לא מספיק מעניינים.

עם כל הכבוד לדיסקלוז'ר, הבדיחה כאן היא על שימוש היתר במונח "דיפ האוס", שהפך השנה למחלה. כל כמה שנים עולה לכותרות ז'אנר אלקטרוני כזה או אחר, מייצר הייפ ושולח את כולנו לנסח טרנד חדש. נדמה שהשנה התלווה לתהליך הזה גם צד שיווקי, שסחרר את תרבות המועדונים יותר מאשר המוזיקה עצמה. די.ג'ייז השקיעו זמן אדיר בטיפוח עמוד הפייסבוק שלהם, בצילום תמונות פרומו עדכניות, בבקשות ממעריציהם להצביע עבורם במצעדי סוף השנה ובראיונות מזדמנים.

בהתאם התחיל תהליך סלבריטיזציה של התחום, שנחשב פעם למוגן. השיח על המוזיקה האלקטרונית – במגזינים, באתרים הנחשבים וברשתות החברתיות – הוטה לאפיק צהבהב. אמבטיית הקצף של נינה קרביץ וסרטון העירום של סת' טרוקסלר, למשל, הפכו למדוברים יותר מהמוזיקה של השניים. הציוצים המביכים של די.ג'יי סניק הפכו לפרשה בגוון הוליוודי, ואפילו הסמן הקיצוני של האנדרגראונד, מועדון הברגהיין בברלין, זכה לאחרונה לאפליקציה שאמורה להקל את הכניסה אליו, שהוצגה בכנס המפתחים Hackathon האחרון. ואם חומות הברגהיין נפרצות, מה יגידו אזובי הבלוק.

ישנו גם צד חיובי לטשטוש הגבולות בין הסקסיות האסורה של חיי הלילה לאור הזרקורים של המיינסטרים. כניסתו של קהל רחב לתחום הופך די.ג'ייז עלומי שם לפופולריים, מסיבות נישתיות לאירועים עמוסי בליינים ומפיקים שחיים בדוחק לבעלי מחזור כלכלי סביר. ומעמד הסופרסטאר? לא הכרחי, כפי שהסביר המפיק רדיו סלייב בראיון שהעניק לאחרונה: "זה תלוי בך אם אתה משחק את המשחק או לא. זה כמו שיש שחקני קולנוע שיכולים ללכת ברחוב ולא להירדף אחרי חוליות של פפראצי. אתה לא חייב לשים את עצמך באור הזרקורים כדי להיות מצליח. אבל לא כולם עומדים בפיתוי".