הסרטים של השנה

יעל שוב, מבקרת הקולנוע של טיים אאוט, בוחרת את עשרת סרטי השנה שלה

24 בדצמבר 2013

כוח משיכה

בימוי: אלפונסו קוארון

אפוס קוסמי ומינימליסטי, מותחן שובר קופות שהוא גם סרט אמנות הלוקח את שפת הקולנוע לגבהים חדשים.

הסיפור של מאד

בימוי: ג'ף ניקולס

סרט התבגרות פיוטי ומסעיר שנחווה כמו סיפור של מרק טוויין המסופר על ידי וויליאם פוקנר.

לינקולן

בימוי: סטיבן ספילברג

התסריט המופתי של טוני קושנר מציג את מהלך ההיסטוריה דרך הפריזמה של עסקאות פוליטיות אפלות בין גברים לבנים. דניאל דיי לואיס היה צריך לזכות בנובל.

אהבה

בימוי: מיכאל הנקה

אחרי שנחבט באינספור סרטים סתמיים, המושג שבכותרת סוף סוף מקבל משמעות אמיתית ועמוקה בסרט הומני, מלא חמלה ומפלח את הלב.

כחול הוא הצבע החם ביותר

בימוי: עבדלעטיף קאשיש

הסרט מושך אותנו לתוך הסובייקטיביות החושית והרגשית של גיבורתו המאוהבת ובמשך שלוש שעות אנחנו נעטפים בהוויה של אינטימיות נדירה.

המקום בתוך היער

בימוי: דרק סיאנפרנס

אפוס מהדהד על מורשת חטאי אבות. המבנה השאפתני ויוצא הדופן מוחזק יחדיו על ידי סגנון חזותי מכשף ופסקול מעולה.

דיברנו מספיק

בימוי: ניקול הולופסנר

הולופסנר מחדשת את הקומדיה הרומנטית מבפנים, ובוחנת את הטעויות שעושים אנשים בוגרים ואינטליגנטים שרוצים להתאהב בלי להתאכזב.

מנועים קדושים

בימוי: לאוס קאראקס

סרט ביזארי להפליא שדומה להמון סרטים, ולא דומה לשום דבר – חלום אבסורדי ומוזיקלי, מצחיק ומלא עצב, שלא מפסיק להפתיע.

אנה קרנינה

בימוי: ג'ו רייט

עיבוד שאפתני, חצוף ודי נפלא הזורם בחופשיות וירטואוזית בין סטים תיאטרליים לרקעים מציאותיים, עת הדמויות והמצלמה נעים בכוריאוגרפיה חושנית במין שילוב של בלט ותיאטרון.

חלודה ועצם

בימוי: ז'אק אודיאר

מלודרמה סוערת ועתירת סמלים המוצפנת תחת חזות ריאליסטית קשה ועכורה. בידיו של אודיאר הדיסוננס הזה מניב חוויה מתעתעת וחודרת לעצמות.