הסרטים של השנה
יעל שוב, מבקרת הקולנוע של טיים אאוט, בוחרת את עשרת סרטי השנה שלה
כוח משיכה
בימוי: אלפונסו קוארון
אפוס קוסמי ומינימליסטי, מותחן שובר קופות שהוא גם סרט אמנות הלוקח את שפת הקולנוע לגבהים חדשים.
הסיפור של מאד
בימוי: ג'ף ניקולס
סרט התבגרות פיוטי ומסעיר שנחווה כמו סיפור של מרק טוויין המסופר על ידי וויליאם פוקנר.
לינקולן
בימוי: סטיבן ספילברג
התסריט המופתי של טוני קושנר מציג את מהלך ההיסטוריה דרך הפריזמה של עסקאות פוליטיות אפלות בין גברים לבנים. דניאל דיי לואיס היה צריך לזכות בנובל.
אהבה
בימוי: מיכאל הנקה
אחרי שנחבט באינספור סרטים סתמיים, המושג שבכותרת סוף סוף מקבל משמעות אמיתית ועמוקה בסרט הומני, מלא חמלה ומפלח את הלב.
כחול הוא הצבע החם ביותר
בימוי: עבדלעטיף קאשיש
הסרט מושך אותנו לתוך הסובייקטיביות החושית והרגשית של גיבורתו המאוהבת ובמשך שלוש שעות אנחנו נעטפים בהוויה של אינטימיות נדירה.
המקום בתוך היער
בימוי: דרק סיאנפרנס
אפוס מהדהד על מורשת חטאי אבות. המבנה השאפתני ויוצא הדופן מוחזק יחדיו על ידי סגנון חזותי מכשף ופסקול מעולה.
דיברנו מספיק
בימוי: ניקול הולופסנר
הולופסנר מחדשת את הקומדיה הרומנטית מבפנים, ובוחנת את הטעויות שעושים אנשים בוגרים ואינטליגנטים שרוצים להתאהב בלי להתאכזב.
מנועים קדושים
בימוי: לאוס קאראקס
סרט ביזארי להפליא שדומה להמון סרטים, ולא דומה לשום דבר – חלום אבסורדי ומוזיקלי, מצחיק ומלא עצב, שלא מפסיק להפתיע.
אנה קרנינה
בימוי: ג'ו רייט
עיבוד שאפתני, חצוף ודי נפלא הזורם בחופשיות וירטואוזית בין סטים תיאטרליים לרקעים מציאותיים, עת הדמויות והמצלמה נעים בכוריאוגרפיה חושנית במין שילוב של בלט ותיאטרון.
חלודה ועצם
בימוי: ז'אק אודיאר
מלודרמה סוערת ועתירת סמלים המוצפנת תחת חזות ריאליסטית קשה ועכורה. בידיו של אודיאר הדיסוננס הזה מניב חוויה מתעתעת וחודרת לעצמות.