איך נראית שגרת יומה של פקחית חנייה?

האירוע "אנשים שבדרך כלל לא מרצים" יספק למבקריו הצצה לחייהם של שלל בעלי מקצוע וטיפוסים מיוחדים. נופר רז תחשוף באירוע את שגרת יומה כפקחית חניה

נופר רז. צילום: בן קלמר
נופר רז. צילום: בן קלמר
21 בינואר 2015

ביום רביעי הקרוב ייערך בהאנגר 11, בפעם השנייה, האירוע "אנשים שבדרך כלל לא מרצים". בשנה שעברה נכחו באירוע, שהפיקו אנשי קהילת ZEZE, יותר מאלף איש, שבאו להאזין להרצאות מפיהם של מרצים לא שגרתיים כמו נהג מונית, קונסיירז' במלון ומנקה. הסקרנים שיגיעו לאירוע שיתקיים בשבוע הבא, יוכלו לפגוש בין השאר מאבטח בבית ספר יסודי, צלם חתונות, חברה לשעבר בכת וגם את נופר רז (30), שעובדת כבר שבע שנים כפקחית באגף הפיקוח של עיריית תל אביב, ועומדת לשבור את כל הסטיגמות המוכרות על המקצוע המושמץ שלה.

איך נעשית פקחית עירונית?

"חזרתי מטיול בארה"ב ולא כל כך מצאתי את עצמי. שלחתי קורות חיים לכל מיני מקומות ובסוף הגעתי לראיון באגף הפיקוח של עיריית תל אביב, התקבלתי, עברתי קורס והתחלתי לעבדו".

במסגרת עבודתה נופר מטפלת בעניינים מגוונים ולא רק באכיפת חניה, כפי שנהוג לחשוב. "אני מפקחת רב תכליתית וחניה היא רק אספקט אחד בתפקיד. יש עוד שלושה נושאים עיקריים – שמירה על הסדר הציבורי, שמירה על איכות החיים ורישוי עסקים. זה כולל ביקורת בעסקים שעובדים ללא היתר או בשעות אסורות, אכיפת חוק העישון במקומות ציבוריים ועוד".

זה לא מקצוע שמתאים לכל אחד.

"בהחלט לא. צריך להיות בעל אופי חזק יותר מאדם רגיל ולדעת לעמוד נפשית וגם פיזית מול אנשים, לא להתרגש ולא להתייחס לכל מילה שזורקים לך".

באילו תגובות את נתקלת?

"בניגוד לתפיסה הרווחת, לא כל התגובות רעות וחלקן אפילו נעימות מאוד. הרבה אנשים נותנים פידבקים חיוביים על העבודה שלנו. כמובן שאנחנו נתקלים גם בכאלה שמקללים, זה לא נעים אבל אנחנו יודעים להתמודד עם הכל. לפעמים זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה, ולפעמים עשוי להגיע גם לתלונה במשטרה".

יש מקרים שבהם נפרץ הגבול לחלוטין והמילים המעליבות הופכות לאלימות פיזית. "חוויה אחת זכורה לי במיוחד", מתארת רז. "נתתי דוח לנהג משאית שעמד על מעבר חצייה בשדרה. הוא תפס אותי, משך לי את החולצה והכניס את הדוח לתוכה. זה לא הספיק לו אז הוא תפס לי בדש החולצה וניער אותי. קראנו למשטרה, הוא ניסה לברוח, נתפס, נעצר לשלושה ימים, והוגשה נגדו תלונה על תקיפת עובד ציבור. אנשים כועסים כשהם מקבלים דוח, אבל צריך להבין שיש לכך סיבה. הדוח הוא לא המטרה אלא כלי שקיים כדי לשמור על הסדר".

כאמור, יש אנשים שמעריכים את עבודתם הלא פשוטה של הפקחים ואפילו מצליחים לצאת מהסיטואציה עם חיוך. "המון אנשים מודים שטעו", היא מספרת. "פעם נתקלתי בבחור שעמד עם רכב במקום אסור, הוא קיבל קנס של 500 ש"ח, לחץ לי היד ואמר 'אני מתנצל'. זו לא בושה להודות בטעות ואחרי אינטראקציה כזו אנחנו וגם האזרח יוצאים בחיוך, למרות הדוח".

השמועה מספרת שאתם מקבלים תוספת שכר על חלוקת דוחות. אחת ולתמיד, זה נכון?

"מה פתאום, שטויות, גם אתה מאמין לאגדה האורבנית הזו? הנה, תדגיש את זה – אנחנו לא מקבלים פרמיות על דוחות".

קרה שוויתרת למישהו?

"ויתרתי, ולא רק פעם אחת. לפעמים אתה נמצא בסיטואציה מסוימת שבה הדוח הוא לא הפתרון. אני יכולה להעיד על עצמי שבמקרים שאדם לא באמת הפריע לסביבה או סיכן אותה, אז אני מוותרת. בסופו של דבר אני נמצאת כאן כדי לתת שירות וגם לדעת לוותר כשאפשר זה חלק מהעניין".

קיבלת פעם דוח?

"האמת שכן, אני מודה. קיבלתי דוח על כחול לבן, זה היה לפני שעבדתי באגף הפיקוח. כמובן שבתור מפקחת אני משתדלת להוות דוגמה. אם אני נוסעת באוטו עם חברים, מאוד קשה לי שהם עוצרים במקומות אסורים, אני ישר אומרת לא".

ומה הם חושבים על המקצוע הלא שגרתי?

"וואו", צוחקת רז, "בהתחלה הם אמרו 'מה את צריכה את זה? כל היום מקללים אותך, וזו בכלל עבודה של בנים'. היום כבר הרבה יותר מפרגנים, ואל תשכח שלהיות חבר של פקח זה יתרון! אם הם לא מבינים את התמרור אני מסבירה להם, אם הם לא יודעים איפה מותר או אסור לחנות, אפשר ישר להרים אליי טלפון".

מירי פסקל, מכירה?

"ברור שאני מכירה! יש קטעים שהיא מייצגת אותנו בכבוד ויש רגעים שהדמות שלה סטיגמטית בצורה נוראית. האמת שאני ההפך הגמור ממירי פסקל. להגיד לך שזו דמות שמשקפת פקח סטנדרטי? ממש ממש לא".

על רקע יחסי הציבור הרעים של המקצוע שלה, לרז חשוב מאוד להדגיש שהרבה לפני שהיא פקחית, היא בן אדם. "יש לי עיסוקים נוספים פרט לעבודה. בין השאר אני סטודנטית למדעי החברה וחובבת בעלי חיים. אם לא הייתי עובדת באגף הפיקוח, כנראה שהייתי עוסקת במשהו שקשור לבעלי חיים".

מה מצפה לקהל שיגיע להרצאה שלך?

"קודם כל אני מאוד מאוד מתרגשת ומקווה שיהיה מעניין ושאצליח להעביר את המסרים כמו שצריך. בחרתי לדבר יותר על עצמי כנופר ולא כפקחית, כי חשוב שידעו שאנחנו קודם כל בני אדם וזה גם מה שאני רוצה למסור לתושבי תל אביב – אנחנו בסך הכל מבצעים את העבודה שלנו במטרה שיהיה נעים לכולם".

אנשים שבדרך כלל לא מרצים, 28.1.2015, האנגר 11 נמל תל אביב. פתיחת דלתות ב19:30