בכיתה עם היפות שלי: לימודי סלפי בתיכון

לתוכנית הלימודים של מגמת הצילום בבית הספר התל אביבי דב הוז יצטרף בשנת הלימודים הקרובה שיעור סלפי. למי זה טוב? בעיקר ליצרנית הסמארטפונים שמייצרת את עזרי הלימוד

ג'סטין ביבר. צילום: סלפי
ג'סטין ביבר. צילום: סלפי
21 באוגוסט 2014

התיכון המקצועי דב הוז לוקח צעד הזוי אל עבר הקדמה: בשנת הלימודים הקרובה, תלמידים במגמת הצילום יזכו להשתתף בתוכנית לימודים חדשה, שכותרתה המשפילה "כך תצלמו את הסלפי המושלם". כך, בין מתכונת בהיסטוריה לשיעורי לוגיסטיקה, ירחיבו התלמידים את אופקיהם גם בנושאים: פרספקטיבות צילום, תאורה ושאר היבטים טכניים שבדרך כלל שמורים לתמונות שכוללות יותר מדאקפייס מטושטש בשירותים של בית הספר. מטרת התוכנית, כך מתעקשים מטעם התיכון, אינה רק הדוניזם והתעסקות אובססיבית בעצמי. הם מציינים שבין דיונים על גודל האף וסימטריות העיניים, התלמידים יתעמקו גם בהיבטים החברתיים־אנתרופולוגיים של התופעה באמצעות תיאוריות מתחומי מדעי החברה.

על הנייר מתואר רעיון שמטרתו ללמד תלמידים באמצעים פחות קונבנציונליים, כך שהידע התיאורטי ייקלט ללא אנטגוניזם תיכוניסטי סטנדרטי. בפועל, מדובר בשיתוף פעולה עם חברת Huawei המקדמת טלפון חדש, וכנראה מחפשת אמצעים פחות קונבנציונליים להחדירו לשוק. לא לחינם יש משהו מעורר פלצות במחשבה על לימודי סלפי. הפוטנציאל הגלום בטכניקה אולי עוד לא נגלה במלואו, אבל כיום עדיין מדובר בתופעה נרקיסיסטית בעיקרה, על אחת כמה וכמה כשמתבוננים בשימוש שבוחרים לעשות בה בני נוער.

Selfie: the final frontier. Photo: NASA
Selfie: the final frontier. Photo: NASA

שיתוף פעולה בין חברה מסחרית ענקית ובין גוף שאחראי להשכלתו של הדור הבא, עטוף בצמר גפן יח"צני ככל שיהיה, הוא חסר תקדים ומעורר חרדה מכל זווית שבה מתבוננים בו. גישת ה"לקק לי ואלקק לך" עובדת פחות טוב כשמדובר בקטינים: לגוף מסחרי לא צריך להיות מקום בתוכנית הלימודים, ודאי שלא ברמת דגם המוצר הספציפי בו ישתמשו התלמידים במסגרת השיעור, ובית ספר הוא לא מסוג המוסדות שאנו רוצים לראותו מתרפס בפני בני נוער ומשתמש בכל תחום עניין בזוי כדי להתחבב עליהם.

סביר כי ניתן היה לעורר מידה דומה של עניין בעיסוק התיאורטי־חברתי של התופעה גם בלי להכריח אותם להתעסק בה שוב ושוב ובכך להעמיק את ההתמכרות. ברור ששיטות לימוד חדשניות הן רעיון מבורך, ולעתים אכן נדרש סיוע מצד גוף מבוסס יותר כדי לאפשר זאת, אבל הקידום ההדדי של שני גופים חזקים על גבם של תיכוניסטים שעדיין לא למדו לזהות מתי הם הצרכנים ומתי הם המוצר, ראוי לבחינה מעמיקה יותר.