הגיעו מים עד נפש

הברזיות החכמות שהוצבו ברחבי העיר הן דוגמה קטנה ומושלמת לתהליכי ההפרטה שעיריית תל אביב מקדמת וליחצנות החלולה שבה היא מצטיינת

27 ביוני 2013

פרשת הברזיות הפרטיות שהותקנו ברחבי העיר היא משל קטן על השינוי שעובר על תל אביב. זה לא הסיפור הכי חשוב בעולם, אבל אפשר ללמוד ממנו הרבה על הפרטה, על יחסי ציבור, על חופש הפרט ועל האופן שבו תופסת העירייה את העיר. האנשים שהעניקו את חופי תל אביב למשכירי השמשיות ואת כיכר רבין לחברת יופלה, מביאים לכם את המילה האחרונה בספסרות המרחב הציבורי: מים לחברי מועדון הלקוחות.

הפרטים: חברת Woosh (מה יהיה עם השמות האמריקאים האלו?) הציבה בכמה מקומות מרכזיים בעיר מתקנים דיגיטליים לסינון מים ולמילוי מים בבקבוקים. כדי ליהנות מהשירות צריך להזדהות באמצעות כרטיס אשראי או צ'יפ דיגיטלי, או להזין פרטי זיהוי אישיים במסוף. בעמדה מנוהל רישום של צריכת המים של המשתמש ופרטיו נשמרים בבנק הנתונים שלה.

סגן ראש העיר אסף זמיר, שמייחצן בהתלהבות את גניבת הדעת הזו, טוען ש"אחת התלונות השכיחות בעיר היא על היעדר ברזיות במרחב הציבורי". בזכות חברת Woosh  נוכל לשתות "מים קרים ונקיים בחינם", מבטיח סגן ראש העיר, שכנראה החליט לחלטר בתור יחצן. "עוד תשמעו על חברת Woosh רבות", כתב זמיר בפייסבוק.

כך בדיוק פועלת הפרטה: לוקחים שירות בסיסי – מים – והדבר הראשון שעושים הוא לדווח על "תלונות" על האופן שבו הוא מסופק על ידי המדינה. כמיטב מסורת השקשוקה, במקום שסגן ראש העיר ידאג לברזיות החסרות, הוא מכניס את היזם הפרטי לתחום. למהלך נלוות ההרגעות הרגילות – "מדובר רק בפיילוט", "השירות בחינם" ו"זה מתווסף לברזיות הקיימות, לא מגיע במקומן" – לצד הג'יבריש המלוקק של משרדי הפרסום במילניום השלישי: העמדות של Woosh, כך מוסרת החברה, מספקות "חוויה אישית" ש"מתייחסת בכבוד למים". בכל פעם שחברות מסחריות מדברות אתכם על "חוויה", אני ממליץ לשלוף את האקדח.

את הצפוי לנו בעתיד לא קשה לנחש. "לאור שביעות הרצון" יתווספו ברזיות אלקטרוניות חדשות לקיימות. במקביל תידרדר תחזוקת הברזיות הישנות. העולם הישן (מים בברז) ייראה רקוב ומטונף מול ההיי־טק של המים הדיגיטליים. אחר כך יישלף מהמחשב איזה מודל עסקי יצירתי ("מים בטעמי פירות!"), וכולנו נעבור לעסוק בשערורייה הבאה: מסלולי הליכה מהירים על המדרכה בקינג ג'ורג', המשנים לחלוטין את חוויית הריצה אחר קו 62; הנחות לבעלי תעודת תושב חכמה.

הבדיחה הגדולה ביותר היא שחברת Woosh יושבת על רשת המים העירונית, כך שהיא מוכרת לנו את המים שכבר שילמנו עליהם. הברזיות שלה גם יעלו לעירייה יותר מאשר הברזיות הרגילות, וזה בלי להזכיר את הנדל"ן המצוין שהמתקנים של Woosh קיבלו ברחבי העיר (פרסומת חינם לשירות שאותו עתידה החברה לנסות למכור גם לעיריות אחרות ברחבי העולם). בקיצור, נשלם על המים, על השטח, וגם על הברזייה. כנראה שב־Woosh  באמת עלו על מודל עסקי מצוין: מכירת רעיונות לעיריית תל אביב, שמחזיקה בהנהלה צינית ובקהל שבוי של חצי מיליון לקוחות.