הכי טובים בעיר: תרבות ולילה

חלל ההופעות הכי מיתולוגי שעדיין קיים

הבארבי

אנחנו לא יודעים מה ההופעה הכי טובה שראיתם בארץ בשנים האחרונות, אנחנו כן יכולים לנחש שהיא הייתה בבארבי. גם ההפקה הכי מושקעת בפארק הירקון, בבלומפילד או באצטדיון רמת גן לא יכולה להתחרות באינטימיות ובחספוס שלו. איפה עוד בארץ תוכלו להתפלש בזיעה של פיט דוהרטי ו/או לחפון את קווין ברנס מאוף מונטריאול? רק בסלון של שאול מזרחי.

לבארבי

[tmwdfpad]

פרופיל הפייסבוק הכי בועט

חגי עמיר

קריאת הסטטוסים של חגי עמיר משולה לצפייה בתמונות העירום שדלפו לרשת: אתה חש שאתה משתף פעולה עם כוח נבזי אבל מתקשה לעמוד בפיתוי. בעמוד הפייסבוק שלו עמיר מציג עמדות אנטי ממסדיות מורכבות, הוא לא מפחד לצאת נגד צה"ל ונגד גורמים ימנים קיצוניים, מתנגד לגזענות וחולם על מדינה דו לאומית. חגי עמיר הוא דמות מרתקת. זה לא סותר את היותו סייען לרצח של ראש ממשלה בישראל.

הבלוג הכי מעורר מחשבה

הסולידית

היא מעצבנת ומאתגרת בו זמנית, אורח החיים שלה מעורר בוז וגם קנאה, ופשוט אי אפשר להפסיק לקרוא אותה. בזמן שכולם מתלוננים על השחיקה הכלכלית ורודפים אחרי דרכון זר מציעה הסולידית אלטרנטיבה רדיקלית, שילוב של קפיטליזם קיצוני ותפיסה אנטי צרכנית. לא בטוח שהיא תצליח להביא אתכם לעצמאות כלכלית אבל ללא ספק תקבלו הצצה לדרך חיים אחרת.

לבלוג של הסולידית

ההצגה הכי טובה בעיר

“משהו קוסמי"

מחזה מאת ניק פין – סיפור אהבה סוריאליסטי בין פיזיקאית וכוורן המתרחש בכמה ממדים מקבילים – הפך לאחת ההפתעות המרעננות של הווסט אנד בלונדון לפני שנתיים. השחקנים ובני הזוג (הנשואים) טל וייס ואילנית גרשון צפו, התאהבו והחליטו להעלות ולככב בגרסה עברית שביימה שרה פון שוורצה. הקסם עובד גם במבטא ישראלי כבד.

מדי ערב עד 20.9 באולם אלי ליאון, תיאטרון הספרייה 

מופע המחול הטוב ביותר

"Game On"

מפגש הפסגה המדובר בין להקת הבלט הישראלי ולהקת מיומנה, במופע שנוצר בהשראת היצירה הקלאסית "פולחן האביב" של איגור סטרווינסקי. 30 משתתפים משני ההרכבים מביאים לבמה את הפרשנות האישית שלהם למוזיקה, לצד קטעים מקוריים בשילוב אלמנטים של בלט קלאסי, קצב מודרני ומולטי מדיה.

13.9, 18:00 ו־21:00, המשכן לאמנויות הבמה

חנות התקליטים הכי אליטיסטית

אוף דה רקורד

למרות המיקום הסופר מרכזי שלה – בין כיכר דיזנגוף לסנטר – כדי למצוא את חנות התקליטים הזאת צריך להתאמץ. שלט קטן מעל דלת צדית מתחת למפלס הרחוב, מודיע בלקוניות: אוף דה רקורד. ובפנים?! טוב, אל תצפו גם שם לקבלת פנים חגיגית. כל מה שתקבלו זה מבט מזלזל של בעל המקום לבן הזקן, שכולו אומר: "את מה שאתה לומד היום על תקליטים אני כבר שכחתי, יא פישר יאפי קטן". אל תתרגשו, זה לא אישי.

דיזנגוף 90. 6208631־03

הלהקה עם ההייפ הכי מוצדק שטרם הוציאה אלבום בכורה

לילה

צמד הרוק הנשי לילה מורכב מהגיטריסטית אבישג כהן רודריגז והמתופפת מיה פרי. שתיהן עוד לא בנות 20 וכבר מושכות לחשכה ומופיעות מול חובבי הדיסטורשן והאלטרנטיב העייפים של העיר עם מוזיקה אפלה, כאוטית ומרגשת. הן מופיעות לא מעט בחללים קטנים בעיר וסביר מאוד לתפוס אותן לייב בצימר. מומלץ להגיע ולחוות אותן מולכם, כי עושה רושם שאלבום ראשון לא נראה מהן בקרוב.

המקום עם הברמניות הכי יפות

הר סיני

כמו במכבי תל אביב, גם האנשים שמאחורי הר סיני והר הבית הבינו שאין כמו שחקניות חיזוק. לצד הרכש המקומי תוכלו למצוא בבר גם נציגות מגרמניה ומארצות הברית, שמרכיבות יחד קמפיין לאמריקן אפרל. גם לברמנים במקום לא חסר, מה שהופך את המקום לגרסה ההיפסטרית של הבר בנמל, שבו יופיים של נותני השירות עוזר להשכיח שאתה רוכש כוס מיץ מחוזקת בספירט תמורת 54 ש"ח.

להר סיני

הבר הכי חתיך

בוקסא

עוד לא לגמרי הצלחנו לפענח את הבוקסא. הבר הצעיר יחסית ממוקם בפינת הרחובות רוטשילד ואלנבי, מה שמשקף בצורה נהדרת את אופיו – בוקינג איכותי על גבול האינדי לצד קהל שלא בהכרח מכיר את שעלת נפוצה. הכי בולט בכל הסיפור הוא העיצוב המהמם של המקום –

אינספור בובות מעטרות את קירותיו, יש בו סוגים שונים של פינות ישיבה ועמדת די.ג'יי במיקום מוצלח. תודו שלו הייתם נכנסים למקום כזה בחו"ל הייתם מתלהבים, אבל ממש.

לבוקסא

הבוקסא. צילום: גוני ריסקין

המקום שעבר את גיל ההתבגרות הכי ממושך

פסאז'

כשהוא רק נפתח, לא היה ברור לחלוטין לאיזה כיוון הפסאז' הולך. הבעלים עשו קולות של בית קפה, האוכל תפס לאיזו תקופה את הפוקוס והבוקינג היה לא אחיד. בחודשים האחרונים כבר אין מה להתבלבל – מדובר במקום הכי נכון בעיר. כשהוא מציע די.ג'ייז מעולים מחו"ל לצד ערבי קונספט מושקעים ומסיבות לכל ז'אנר מוזיקלי – כל אחד יכול למצוא את עצמו מגיע לפסאז' לפחות פעם בסופ"ש.

לפסאז'

המרגריטה הכי מפילה

מסקל

טקילה היא מסוג המשקאות שמקושרים בדרך כלל לספרייט ולהאנגאובר בתיכון ולזיכרונות אפופי עשן של חופים במקסיקו. בבר הכי מקסיקני בפלורנטין מצליחים לייצר מרגריטות שלא מעוררות אף סטריאוטיפ משפיל: שילוב עוצמתי בין מתיקות וחמיצות מטשטש את טעם האלכוהול, כתר מלח סביב הכוס מונע את הבחילה, והתזכורת היחידה לחסרונותיה של הטקילה מגיעה בבוקר למחרת. מחיר: 45 ש"ח לסיבוב. הבונוס: מדי יום עד 20:00 יש חצי מחיר על הבר.

למסקל

הדרינק הכי פסיכי

Keep Clean, בל בוי

אמבטיית חרסינה קטנה, מוצפת בבועות לוונדר סגלגלות, בתוכה צף ברווזון גומי צהוב ולידה קש מתכת. בכל מקום אחר זה היה מחזה מופרך, אבל בבל בוי לא הייתם מצפים לשום דבר אחר. אילו קוקטיילים כבר אפשר להגיש במקום שבעליו מגדיר כשילוב בין ספיק־איזי, עליסה בארץ הפלאות ודרקולה. קיפ קלין הוא לא רק רק שילוב מוצלח בין ג'ין אשכוליות, לוונדר ואוזו, הוא חלק מהסיפור בממלכה המופרעת והמהודקת שיצרו בבר. מחיר: 56 ש"ח.

לבל בוי

חנות הספרים יד שנייה המשתלמת בעיר

ביבליופיל

להגיד שתל אביב היא בירת המשהו של ישראל זה כמו להגיד שישראל במקום האחרון במשהו מכל מדינות ה־OECD, ובכל זאת נדמה שאלנבישטרסה מלא אך ורק בבוקיניסטים. מבין אלה אין ספק שהמבחר המובחר ביותר נמצא אצל הלפר ההיפי, אבל דווקא פנחס הקשיש מהחנות ביבליופיל הצמודה לקפה שלג נותן נוק אאוט עם המבצע הביבליופילי שלו: מי שמחזיר את הספר אחרי הקריאה, מקבל חזרה חצי מהסכום.

גאולה 44. 5105830־03

הגלריה הכי רלוונטית בעיר

המרכז לאמנות עכשווית

כמעט שני עשורים שה־CCA מטפח סביבו גרעין גודל של מבקרים, גם בשל הבחירות הראויות המוצגות בשטח הגלריה – רק לאחרונה הוצגה שם תערוכתה הראשונה בארץ של האמנית האמריקאית איימי סיגל, ובה גם העבודה “Provenance“ שנדדה למטרופוליטן בניו יורק.

פרט לתערוכות ייחודו הוא בפעילויות השוטפות שהוא מקיים: הקרנות סרטים מיוחדות המלוות בהרצאות אמנים, הופעות מוזיקליות, ערבי וידיאו ארט וקולנוע ניסיוני, אירועי DIY לכל המשפחה ואפילו ערב סלסה – כל אלו בעלי אופי קהילתי שמנגיש רעיונות גבוהים אל גובה העיניים.

למרכז לאמנות עכשווית

פינת העישון הכי מפתיעה

הבאר בז'אז'ו וויין בר בשרונה

בין שאתם מעשנים ובין שלא, אתם חייבים לפחות להודות שפינות עישון הן בדרך כלל הנקודה עם הכי הרבה אקשן. מי שמכיר את הפינה בסאפר קלאב באמסטרדם (הממוקמת בתוך שירותי הגברים) מבין בדיוק במה מדובר. גם לנו יש פינת עישון נדירה, אם כל פינות העישון, אם תרצו, והיא ממוקמת בז'אז'ו וויין בר במתחם שרונה. מדובר בבאר עתיקה מאוד, שכשיושבים בתוכה ומביטים למעלה מבינים את כוחה של ארכיאולוגיה. זה מעורר חשק להכניס כמה שיותר עשן סמיך לריאות. ראו הוזהרתם.

לז'אז'ו

הבר עם הליהוקים הכי פחות צפויים

הבר של מסעדת אריא

הופעות חיות של די.ג'ייז בברים של מסעדות זה לא דבר חדש. עושים את זה במסה, עושים את זה בחמארה ועושים את זה בלא מעט מקומות נוספים. אבל את תואר הבר עם הליהוקים הכי פחות צפויים קוטף הבר הממוקם בקומה התחתונה של מסעדת אריא, שמארח בזמן האחרון כמה שמות לוהטים במיוחד. לפני כמה חודשים הופיע שם הדי.ג'יי ניק וורן, לפני שבועיים הופיע שם אנטוני פאפא ומפה לשם – התיאבון שלנו התעורר.

לאריא

חנות התקליטים הכי קאטינג אדג'

אוסף מוקפד ומצומצם, אווירה ידידותית ובירה על הספה. אין לחץ בסלון אוארבך// גיא פרחי

כשג'ואי אנדרסון, פרד פי ודרק מיי רצו לרענן את האוסף שלהם רגע לפני התקלוט בתל אביב, הם הגיעו לחנות התקליטים שברחוב אוארבך. החנות, שנפתחה בנובמבר האחרון על ידי ערן הדר (בסלון דירתו) ונמרוד קציר, מתחזקת סטוק קטן יחסית שנברר בקפידה, ומפנה מקום ללייבלים אנונימיים ומפיקים חדשים שלא תמצאו בראש המצעד של ג'ונו. במקביל, היא נותנת קונטרה לדימוי הקר המזוהה עם חנויות תקליטים, ושומרת על אווירה פמיליארית (אחרי הכל, מדובר בסלון) המביאה אספנים ותקליטנים בכל הרמות לבלות בה שעות.

"מה שמנחה את הסלקציה שאנחנו עושים הוא שילוב של הטעם האישי שלנו והבנה של השוק", מסביר הדר, אספן ותיק העוסק בתוכן מוזיקלי. "אבל בכל מקרה לא נביא דברים שאנחנו לא מאמינים בהם". קציר, די.ג'יי עסוק שתמצאו בעיקר על העמדה של הברקפסט והאלפאבית, מוסיף: "אנחנו משתדלים להביא גם את הדברים שלא יקפצו ראשונים באינטרנט, כאלה שצריך להקדיש להם יותר מפריוויו של 30 שניות".

יש משמעות לעובדה שמדובר בסלון ולא בחנות סטנדרטית?

הדר: "זה תורם הרבה לקטע החברתי. אנשים יושבים פה על בירה או קפה, תקליטנים מנוסים באים עם תקליטנים מתחילים יותר וחושפים אותם למוזיקה חדשה. אין אצלנו לחץ".

עוד מעט אתם חוגגים שנה. מה התוכניות לעתיד?

קציר: "בקרוב אנחנו משיקים לייבל (עם יובל גורן וטי.וי אאוט) בשם Parallax שיקדם שיתוף פעולה בין מפיקים ישראלים למפיקים גדולים בחו"ל. בינתיים אפשר להתרשם מהסטוק שלנו בתוכנית השבועית בתדר".

חמשת הליינים הכי טובים בתל אביב

אי בודד

בזכות מוזיקה טובה, ארגון מהודק והתמדה, “אי בודד" מביאים למסיבות קהל רב מסוגים שונים ויוצרים קרנבל צהריים משובח עם אפיל של מסיבת חוף באיביזה.

הדיסקוצימר

מסיבות האנגרדאונד המחופפות בחלל המינימליסטי של הצימר קנו לעצמן שם באמצעות האיוונטים ההומוריסטיים שלהם אבל גם בזכות האווירה הקלילה והלא מתחנפת שלהן.

אבדון

עם שרשרת בוקינג מחושבת, פוסטרים מעוררי מחלוקת והרבה הייפ, “אבדון" הפכו לליין הטכנו הקודח בעיר, עם קהל רב שעוקב אחריו ונשאר בכל מסיבה עד הביט האחרון שבוקע מן הרמקולים.

לייטר 

אחד מלייני הבית המובילים של מועדון הדלי הפך את ימי שישי בעיר ללוהטים הרבה יותר. עם כוחות מקומיים מרשימים לצד יבוא קבוע של שמות עולים (בעיקר מגרמניה), אין סיבה שתגידו אחר כך, אם אתם יכולים לרקוד ב"לייטר" ועכשיו.

איריס

אחרי לבלוב אטי, הליין שמלווה את מועדון הברקפסט עוד מגלגולו הקודם הופך למקום הבילוי המועדף של צעירי העיר ונותן במה לכישרונות מקומיים, ותיקים וצעירים כאחד.

הלילכיות הכי מצחיקות

לילך בן סימון, מאחורייך // ארנון בן דרור

בקטגוריה היוקרתית הזו בחרנו השנה שניים מהכישרונות העולים בסצנת הסטנד־אפ הגועשת של תל אביב: לילך וולך מקבוצת "הערב סטנד־אפ הזה" (שמשמשת גם כמבקרת הטלוויזיה של וואלה! תרבות), ולילך ברנע לשם מקבוצת "ערב הסטנד־אפ המקורי". שתיהן נשים, תל אביביות, מתוחכמות ומעודכנות – רחוק מאוד מהטייפקאסט הניינטיזי הקלאסי של סטנדאפיסט קולני בקאמל קומדי קלאב.

היי לילך ברנע לשם, איך התחושה לזכות בתואר?

"בפעם הראשונה בחיים שלי אני שמחה שקראו לי לילך. תמיד האמנתי שאני יכולה להיות אחת מהלילכיות המצחיקות בעיר, והנה זה קורה".

התחלת בקבוצת הסטנד־אפ של תום יער, ובינתיים לקחו את תום להשתתף ב"תוכנית קיציס". גם את רואה את עצמך בפריים טיים?

"איזו שאלה, אני מרעיבה את עצמי כבר שנים לקראת הרגע הזה".

את מכירה את לילך וולך?

"מכירה מרחוק. עוד לא הכרנו רשמית עם לחיצת יד והכל, אבל אני מאמינה שזה יקרה".

זה כבוד או עלבון לחלוק איתה את המקום הראשון?

"ברור שכבוד".

מתי ההופעה הבאה?

"ב־26.9 בסינקופה בחיפה".

היי לילך וולך, מתרגשת מהזכייה?

"בטח! מתוך שלוש הלילך בעיר, נבחרתי!".

מי השלישית?

"לילך בן סימון? לא יודעת. איפה היא גרה בכלל?".

את לילך ברנע לשם את מכירה?

"לא. זה לא מוזר?".

מוזר באמת. כנראה אין אחווה בין "הערב סטנד־אפ הזה" לבין "ערב הסטנד־אפ המיותר".

"אל תטנף".

תם אהרון מהקבוצה שלך מופיע ב"תוכנית קיציס", גם את היית רוצה להגיע לשם?

"שאל אותי כשאעשה הסבת מקצוע".

להיות סטנדאפיסטית גם ככה נראה לי מלחיץ, ואצלך מתווספת העובדה שאת מבקרת טלוויזיה בוואלה!, אז בטח יש גם לא מעט אנשים שמחכים לך בפינה. זה עוד יותר מלחיץ?

"האמת שכן. זה מלחיץ גם ככה, וזה הופך את זה למלחיץ יותר, הגם שזה לא קשור בשיט האחד לשני, וזה בסדר. החיים מלחיצים וככה זה".

מתי ההופעה הבאה?

"ב־22.9 בפסאז' במסגרת 'הערב סטנד־אפ הזה', יחד עם תם אהרון, גיא אדלר, מתן פלד ואורח סודי ומהמם".

אוקיי, תודה, מאחל לך להגן על התואר בשנה הבאה.

"ד"ש ללילך בן סימון".

אמסור.