צעירי תל אביב: משפחות צעירות כבר לא עוזבות את העיר

עיר ללא הפסקה? יותר בכיוון של עיר עם הפסקת עשר. שנת הלימודים תיפתח עם מספר שיא של ילדים בעיר: לא פחות מ־57,488 תלמידים. אם פעם זוגות צעירים ארזו את עצמם לפרדס חנה מיד אחרי בדיקת ההריון, נראה שתל אביב עושה קולות של עיר למשפחות בעשור האחרון. האם הפלורליזם, השפע התרבותי והחינוך האיכותי שווים את המחיר?

ילדות תל אביבית. איור: עינת צרפתי
ילדות תל אביבית. איור: עינת צרפתי
28 באוגוסט 2014

התחנה התל אביבית הראשונה שלי הייתה בבניין מרוט עם תריסולים דהויים ליד רחוב בזל. היו בו 15 דירות, ומתוכן אחת יוצאת דופן – דירה יחידה בכל הבניין שגרה בה משפחה עם ילדים. שאר הדיירים התחלקו בערך שווה בשווה בין זקנים שלפני 40 שנה גידלו בדירות שניים וחצי חדרים ילדים ומאז נותרו לבד, ודירות שותפים שחלקו בני 20 ומשהו. בכל השכונה לא הייתה אפילו גינת משחקים אחת, והורים לילדים קטנים, שעברו מדי פעם ברחוב, היו בעיני רוב האנשים שהכרתי אקזוטיים להפליא ולא שייכים להחריד. גם הדירות שבאו אחרי אותה דירה לא היו שונות ממנה בהרבה מבחינת סוג הדיירים, ולא במקרה.

במשך שנים הייתה תל אביב עיר מזדקנת מחד גיסא והוללת מאידך גיסא שהלכה ואיבדה את קסמה בעיני משפחות. אלה העדיפו את הבנייה החדשה והקהילות הצעירות בפרברים או בעבר הירקון, וכך נשארה תל אביב עיר של פנסיונרים וסטודנטים, מקום שמגיעים אליו כדי להפוך לזוג ועוזבים לטובת חיי הבורגנות לאחר בדיקת הריון חיובית אחת.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שב־1961 התגוררו בתל אביב כ־110,000 ילדים בגילי 0־14 (כ־30 אחוז מהאוכלוסייה); ב־1972 מספרם כבר היה רק כ־80,000 (22 אחוז מהאוכלוסייה); וב־1995 התגוררו בעיר רק כ־62,000 ילדים (17.9 אחוז מכלל אוכלוסיית העיר). ב־20 השנים שעברו מאז גדלה אוכלוסיית העיר, אבל אחוז הילדים מתוכה צנח עוד יותר, עד ל־16.7 אחוז בשנת 2008. מאז אחוז הילדים הולך ועולה לאטו. נכון ל־2011 חיו בתל אביב כ־71,000 ילדים (17.4 אחוז מכלל האוכלוסייה), ואף על פי שהנתונים הסופיים מהשנתיים האחרונות טרם פורסמו, נראה שמגמת העלייה נמשכת. ב־2012 נולדו בעיר 8,073 תינוקות, לעומת 5,475 בלבד בשנת 2000 – עלייה של 47 אחוז ב־12 שנים, ואחוז משקי הבית שיש בהם ילדים עד גיל 17 הגיע ל־23.3 אחוז. בפתיחת שנת הלימודים, בעוד כמה ימים, ילמדו במערכת החינוך העירונית 57,488 תלמידים – מספר שיא לדברי העירייה ועלייה של 1,424 תלמידים מהשנה שעברה.

אחרי שנים שהיה מקובל להניח שזוג צעיר אולי יישאר בעיר לאחר לידת הילד הבכור אבל הלידה הבאה ללא ספק תשלח אותו לדירת ארבעה חדרים עם מעלית וחניה במודיעין או לבית צמוד קרקע בפרדס חנה, נראה שהורים תל אביביים – שפעם היו נתקפים אחרי הלידה בקדחת הדשא, כלומר רעב בלתי מוסבר לחתיכת דשא פרטית או זמינה שהצאצא יוכל לשחק עליה – כבר לא ממהרים לעזוב את העיר עבור אף אחד. לאור העובדה שמחירי הנדל"ן זינקו בעשרות אחוזים בעשור האחרון והפכו כל מרצפת שומשום שבורה לשוות ערך למטיל זהב, ומחירי המזון נוגסים נתחים נכבדים מהעו"ש, המגמה הזאת נראית תמוהה.

בעיני פרופ' סילביה פוגל ביז'אווי, פרופסור לסוציולוגיה מהמכללה למינהל, מדובר בשאלת הביצה והתרנגולת. "יש פה כמה דברים", היא מסבירה, "תל אביב היא עיר של תעסוקה, זה הדבר המרכזי בה, וכשרמת התחבורה הציבורית היא מתחת לכל ביקורת, זו סיבה מספיק טובה לחיות ליד העבודה. דבר שני, העיר היא ביטוי של אינדיבידואליזם, ואנשים צעירים היום רוצים להיות אינדיבידואלים ואוטונומיים יותר מאשר בעבר. הצורך להיות במרכז, איפה שהדברים קורים, מאוד חזק אצלם. דבר שלישי, תל אביב מאפשרת להורים צעירים לייצר לעצמם תמיכה לא משפחתית המפצה על הריחוק מההורים. אם ההורים שלך רחוקים או לא רוצים/ יכולים לעזור, הקהילה ממלאת חלק מהצורך הזה, למשל בין הורים באותו הגן, ומספקת רשת תמיכה שבלעדיה מאוד קשה. דבר רביעי הוא השירותים שתל אביב מציעה כמעט מסביב לשעון, וזה עניין חשוב מאוד כי הצעירים היום, אימהות ואבות כאחד, עובדים מאוד קשה. כל זה יוצר מצב שזמינות השירותים – משירותי בריאות ועד מרכולים שפתוחים בלילות ובשבתות – עושים את החיים שלהם לאפשריים. לנקודה זו נוסיף את העובדה שבתל אביב רמת החינוך היא יחסית גבוהה – כל זה גורם להם לעבור לעיר או להישאר בה".

למה דווקא עכשיו?

"אלה תהליכים שמתגבשים במשך שנים. השירותים בתל אביב לא היו מפותחים בעבר כמו שהם היום. אני גרה ברמת אביב, שכונה שהזדקנה מאוד, ופתאום בונים פה עוד גן ילדים ועוד אחד. נוצרות אפשרויות שלא היו קודם, והן מושכות אוכלוסייה נוספת. יש גם נושא הפנאי שתמיד היה נגיש יותר כאן. בתל אביב את יכולה לצאת לקולנוע או לתיאטרון גם בשבת. בישראל יש ערים שאפילו קולנוע אין בהן. לעומתן מדובר באמת בשני עולמות: מדינת תל אביב והשאר".

איור: עינת צרפתי
איור: עינת צרפתי

חינוך לא רע

רמת החינוך שהזכירה פרופ' פוגל ביז'אווי היא לרוב השיקול שיכריע אם המשפחה תישאר בתל אביב. גם הורים שמוכנים להשלים עם חסרונות כמו מחירים גבוהים, תחבורה מסורבלת וזיהום אוויר יהססו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר אלימים או נחותים מבחינת החינוך. מבחני המיצ"ב, שעיריות אוהבות לנפנף בהם כהוכחה לטיב החינוך בעיר, נערכים בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים ובודקים את רמת הלימודים כמו גם את מידת האלימות ואת היחסים בין התלמידים למורים. דירוג המיצ"ב הממוצע לתל אביב בשנת 2013, שנערך על ידי אתר מדלן על סמך נתונים שפרסם משרד החינוך, מציב את תל אביב במקום גבוה יחסית במקביל לראשון לציון, חיפה וראש העין, אבל נמוך יותר מרמת גן, גבעתיים, הרצליה ורעננה.

אחד ממוקדי המשיכה הגדולים של החינוך בתל אביב הוא אפשרויות החינוך האלטרנטיביות הרבות. לצד בתי הספר הממלכתיים יש כיום בעיר שישה בתי ספר יסודיים ייחודיים שהקבלה אליהם מותנית במיון או בהגרלה ולא מוגבלת לאזור רישום: בית הספר לאמנויות, בית הספר לטבע, א"ד גורדון, בית ספר מוריה (דתי), בית ספר אג'יאל (ערבי) והפתוח הדמוקרטי. הלימודים בהם כרוכים בתשלום של עד 1,000 ש"ח לחודש פלוס הסעה, ונערכים על פי תוכנית הליבה של משרד החינוך נוסף לתכנים המתאימים לאופי בית הספר. יום הלימודים ארוך יותר, והחומר האנושי והלימודי האיכותי הופך אותם למוסדות מבוקשים שבמאבק להתקבל אליהם הורים לא בוחלים באמצעים. נוסף עליהם יש בעיר גם בתי ספר במעמד מוכר שאינו רשמי, שלא מקבלים מימון מלא ממשרד החינוך ופועלים במימון ההורים, שמשלמים בין 1,250 ל־3,000 ש"ח כדי שהילד ילמד בבית ספר אנתרופוסופי, דמוקרטי או מהזרם הפרוגרסיבי.

בועז גלעדי, בעלי סוכנות רשף נכסים בתל אביב, סבור שמשפחות בעיר עושות מאמצים כבירים לחיות במקום שבו תהיה לילדים גישה לחינוך ראוי. "המקום שטובת הילדים תופסת בהחלטות האלה הוא גדול מאוד", הוא אומר על סמך ניסיונו עם קונים ושוכרים בשלבי חיפוש הדירה. "אנשים שהילדים שלהם כבר בבית ספר יעדיפו להישאר באותו אזור מגורים כדי שחיי החברה של הילדים לא ייפגעו, ויחפשו דירה במתחם קרוב כדי לא לערער אותם".

איפה הם מחפשים?

"יש משפחות כמעט בכל מקום בעיר, ואת עיקר התנועה של משפחות בעיר אנחנו רואים מכיוון צפון ליפו. הרבה משפחות עם ילדים מגיעות מעבר הירקון ואפילו צפונה משם ונודדות דרומה, בעיקר לגבול הצפוני של יפו. המאפיינים של האנשים האלה הם השכלה, מקצועות חופשיים, עבודה מרובה ורצון לגור ליד המשרד. אלה משפחות ברמת הכנסה של עשירון תשיעי־עשירי, כי משפחות מתחת לזה כבר כמעט אין בתל אביב. הם מחפשים דירות חדשות של שלושה־ארבעה חדרים עם מרפסת, חניה, קרוב לים, ובצפון יפו יש פרויקטים חדשים בתעריפים של 1,900,000־2,500,000 ש"ח – סכומים שהם יכולים לשלם. הילדים שלהם לא הולכים לבתי הספר הרגילים".

ומה עושה מי שרוצה להישאר במרכז העיר?

"זוגות צעירים מבוססים קונים דירות של 2.5־3 חדרים לסבב הראשון של הילודה, ואחר כך הם חוצים את הירקון אל השכונות הצפוניות, שהן בעצם פרבר של תל אביב. ביצרון מושכת זוגות צעירים וגם יד אליהו. במרכז אין הרבה דירות למשפחות, וכששוכרים דירה כזו, כי על קנייה אין בכלל מה לדבר, השכירות מתחילה מ־8,500 ש"ח".

האנשים שאני מכירה ושוכרים בלב העיר דווקא לא נראים כאלה עשירים.

"אחרי שהם משלמים את המחירים האלה, הם כבר באמת לא כל כך עשירים".

איור: עינת צרפתי
איור: עינת צרפתי

מילת המפתח היא הדחקה

מחירי הדיור הם ללא ספק המחסום העיקרי שעומד בפני משפחות המעוניינות לחיות בעיר. בעיני דבי קצב, יועצת לכלכלת המשפחה, הם משמשים במידה מסוימת גם כמערכת סינון שאלה שעוברים אותה מתאפיינים במצב כלכלי קליל, או לחלופין במנה נאה של הדחקה. "משפחה המתלבטת אם להישאר בעיר או לעבור אליה צריכה לבחון את הקטגוריות השונות בתקציב תוך התחשבות בנתונים הספציפיים שלה", היא מייעצת. "דיור והחזקה הם ללא ספק יקרים יותר בתל אביב. הסעיף הזה כולל שכר דירה, ארנונה, החזקת בית, ועד בית – שגבוה גם בערים הקרובות, חינוך, טיפול בילדים, חוגים וקייטנות, ואפילו טיפולי יופי וטיפוח – כל אלה הם פונקציה של שכר דירה, ולכן עלותם גבוהה יותר בתל אביב. מזון, אם קונים אותו מתחת לבית, גם יעלה ביוקר. תרבות פנאי ובידור הן קטגוריות מגוונות יותר בתל אביב, והפיתוי להוציא עליהן כסף הוא רב, אבל מצד אחר יש בעיר יותר אפשרויות חינמיות. עמידה בפיתוי הזה דורשת הרבה משמעת מצד המשפחה שצריכה להתגבר גם על הדחף לשבת עם הילדים בבתי קפה ולאכול בחוץ. מצד שני – התחבורה זולה יותר בתל אביב כי לא צריך להחזיק שני רכבים ולפעמים בכלל לא".

איך משפחה ממוצעת יכולה לגור היום בתל אביב?

"בלי עזרה מההורים או דירה שנקנתה לפני שהמחירים קפצו? אני חושבת שהם יצטרכו לעשות המון ויתורים: לקנות בגדים רק פעמיים בשנה, לא לצאת לבילויים ולמסעדות, לא לנסוע לחו"ל, לא להעסיק עוזרת, לא לקנות מתנות יקרות לילדים, ואפילו אז מספיק אירוע יוצא דופן אחד וכבר נכנסים לצרות. כמעט כל מי שגר היום במרכז־צפון תל אביב עם ילדים צריך להיות בעל הכנסה של 20־25 אלף ש"ח או לקבל עזרה מההורים. אחרת זה מאוד קשה. צריך לוותר על נוחות בשביל זה, לדעת למצות זכויות במקומות שיש, לעקוב אחרי כל הוצאה, ממש להתעסק בזה כדי שהדברים לא יטפטפו לך בין האצבעות. כל זה דורש התעסקות, זמן, אנרגיות, ולא מתאים לכל אחד. יש מי שיכול לעקוב ככה אחרי ההוצאות ויש מי שמדחיק אותן לגמרי".

אז למי זה כן מתאים?

"אני חושבת שאם את טיפוס הגיוני מספיק בשביל לעשות כל מה שאמרתי, את לא תגורי בתל אביב אלא תגיעי למסקנה שעדיף לך לחיות ולנשום ולצאת מהעיר. תל אביב היום היא עיר לעשירים".

יש פוטנציאל

ד"ר דורית בן־עמי, פסיכולוגית ילדים ונוער במרכז טל, חושבת שדווקא לא צריך להיות טיפוס שמתכחש למציאות כדי לגדל ילדים בתל אביב, אם כי נימוקיה, באופן טבעי, עוסקים קצת פחות בהיבט הכלכלי של ההחלטה. "הדבר שהכי בולט בעיר כמו תל אביב הוא השפע. שפע של הזדמנויות, של אפשרויות, של אנשים", היא אומרת. "יש בה טווח הרבה יותר רחב מאשר במקומות אחרים. אבל צריך לזכור שמדובר באפשרות, לא בהכרח במשהו שמתממש, והשאלה היא מה צריך כדי שזה לא יישאר בגדר פוטנציאל. היתרון הכי גדול של השפע הזה הוא בעבור אנשים שהם לא במיינסטרים, מכל מיני סיבות. ילדים שלא בהכרח מתאימים למערכת החינוך הרגילה, שלא משתלבים בקבוצת השייכות המתבקשת או בבית הספר במקום קטן. המגוון בעיר, בעיקר במטרופולין, מספק אפשרות למצוא התאמה לכישורים הייחודיים של כל ילד. ילדים שהתקשו למצוא את מקומם כשהמבחר קטן יותר מקבלים הזדמנות למצוא מקום שמתאים להם".

איור: עינת צרפתי
איור: עינת צרפתי

מה עם השאיפה לגדל ילדים פלורליסטים יותר, מתוחכמים וסובלניים יותר?

"העובדה שיש סביבך אנשים שונים ממך לא אומרת שבאמת תיצור איתם קשר. אם באינטראקציה היומיומית של ילד, בסביבתו הישירה, באמת יש ילדים שונים שהוא בא איתם במגע, יש סיכוי שזה יפחית סטריאוטיפים. אבל אם אני רואה עובדים זרים רק כעובדים ולא באה איתם באינטראקציה, זה לא יפחית את הסטיגמה שלי כלפיהם. מה שעוזר לראיית האחר זה קשר. כשילד משחק עם ילד. כשהקשר הזה הוא חלק מהיומיום יכולה להיות הרחבה מסוימת של תפיסת השייכות ל'אנחנו'. הדברים האלה קיימים מטבע הדברים בעיר יותר מאשר במקומות אחרים, אבל גם בעיר יש הרבה בועות אטומות".

איך החיים בעיר יכולים עוד להשפיע עליהם?

"מצד אחד לילדים עירוניים יש יותר שליטה במאפיינים של העולם הגלובלי, למשל היכולת להסתובב בבתי קפה ובחנויות, אבל מצד שני מגוננים עליהם יותר כי הסביבה לא נתפסת כבטוחה. לחצות כביש, למשל, זה דבר שקשה מאוד לאפשר לילד כשמדובר בכביש ראשי סואן. היכולת לשלוח ילד לבד לגינה או לתת לו לרכוב על אופניים היא לא גבוהה. יש יותר מודעות לסכנות פוטנציאליות. לחוסר האוטונומיה הזה יש השלכות. אנחנו כל הזמן מזכירים שמדובר בדור מפונק שמגוננים עליו מדי, ויכול להיות שזה קשור לפחד מפני העצמאות שלו".

בסופו של דבר, היא חושבת, ההחלטה לגדל ילדים בתל אביב נובעת מהצרכים של ההורים לא פחות מאשר טובת הילדים. "חוץ מההיצע והנוחות, אחת הסיבות האפשריות לגדל פה ילדים היא שהורים רוצים קבוצת התייחסות של אנשים שבהרגשתם דומים להם ומתאימים להם בסגנון החיים ובערכים", היא אומרת, "ואת זה קל יותר למצוא במקום שיש בו הרבה סגנונות. אם הם או הילדים שלהם שונים בדרך כלשהי, הם רוצים שהילדים יגדלו במקום שבו השונות לא תבלוט בגלל ההטרוגניות הקיימת ומשום שיש עוד אנשים כמותם. הם מרגישים שהעיר יותר מגוונת, יותר מאפשרת ומקבלת אותם ואת הילדים שלהם. העיר מאפשרת להם לא לבלוט, לא להיות חריגים".

גיל קול, חבר הוועד המנהל של האגודה למען הלהט"ב ואבא תל אביבי טרי, מסכים עם ההסבר הזה אישית וסקטוריאלית. "ללא צל של ספק יש גידול במספר ההורים הלהט"בים, לפחות הגברים, בישראל", הוא אומר. "מלכתחילה אזור המרכז האורבני יותר מקבל אופן חיים להט"בי, אז רובם מראש מתרכזים שם. כשהם רווקים או זוגות, הם גרים להערכתי בעיקר בדרום העיר ובמרכזה, וברגע שהם נהיים הורים השיקול של טובת הילדים, למשל שהילד לא יהיה הילד היחיד להורים להט"בים בכיתה, משאיר אותם במרכז או לכל היותר שולח אותם לשוליים שלו, לא יותר רחוק מזה. עם כל הקושי שכרוך במגורים בעיר, הרצון להישאר הוא מאוד נוכח. מובן שיש גם הורים שחיים במקומות אחרים, והם החלוצים, אלה שיאפשרו גם לדור הבא לצאת מהמרכז, אבל המספר שלהם מצומצם. אני לא חושב שבתל אביב תמצאי היום גן אחד שאין בו לפחות ילד אחד של להט"בים. להערכתי המבוססת, בגנים בפריפריה לא מוצאים את זה. כהורה, חשוב לי ולבן זוגי שהילדה לא תשלם מחיר של אי קבלה חברתית. המקום שנחליט לחיות בו צריך להיות מקום שנוכל להרגיש בטוחים לגדל בו את הילדה שלנו, בלי שהיא תרגיש שונה לשלילה. מעבר לכך אנחנו רוצים להרגיש בנוח בהתנהלות מול הורים אחרים. בתל אביב זה קל יותר".