כל הבאזז הזה: תל אביב מאמצת את הכוורנות העירונית

תפוח בדבש הוא אולי המאכל המזוהה יותר מכל עם ראש השנה ובכלל, הדבש משמש את האדם משחר ההיסטוריה למטרות רבות, החל מתזונה, רפואה ועד לתכשירים קוסמטיים. אך האם תיארתם לעצמכם מה יקרה אם לא יהיה דבש בעולם? מה עלול להתרחש אילו דבורת הדבש פשוט תיעלם יום בהיר אחד? תסריט כזה, שלא נראה רחוק מהמציאות היום, עלול לשנות את החיים של כולנו באופן מהותי והעובדה שסכנת העקיצה תפחת בחרק אחד תהיה כנראה היתרון היחיד.

דבורים אחראיות על 40 אחוז מהאבקת הצמחים בעולם, ובלעדיהן גידול פירות וירקות צפוי להפוך לקשה הרבה יותר. משנות ה־40 ירד מספר הדבורים בארצות הברית ביותר מ־50, אחוז ולפני כמה שנים התגלה וירוס בשם קרדית הגורם למותן של מיליוני דבורים בכל רחבי העולם המערבי.

דבורים. צילום: Shutterstock

"בעשרות השנים האחרונות גידול דבורים הפך לקשה בהרבה עקב מחלות, מזיקים, ריסוסים ופחות שטחי מרעה. בישראל עד שנות ה־80 דבורים חיו גם בטבע אולם הופעת הקרדית גרמה להיעלמותן ממנו. קשה לאנשים לתפוס אבל נכון להיום, ברוב העולם המערבי הדבורה תלויה באדם. יכול בהחלט להיווצר מצב שבו הקרדית תנצח והדבורים ימותו כולן, חוץ מאשר באפריקה ובאוסטרליה, שם היא לא קיימת", מסביר פרופ' שרוני שפיר, ראש המרכז לחקר הדבורים בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה.

תהליך היכחדותה של אוכלוסיית הדבורים הביא לניסיונות שונים לפתור את הבעיה. אחת המגמות שהתפתחו בהקשר הזה היא כוורנות עירונית – גידול דבורים בעיר על גגות או בגינות. נושא זה תופס תאוצה גם בתל אביב. לא מעט אנשים ברחבי העיר בחרו לגדל דבורים מסיבות שונות שרובן נוגעות לרצון לחזור לטבע ולטפל בחרק בשיטה שאינה תעשייתית.

"דבורה היא הישות הסוציאלית ביותר בעולם. רוב הפעולות שלה נועדו עבור שאר העולם ולא עבור עצמה", אומר יוסי אוד, ממובילי הכוורנות העירונית בישראל. "הנושא של היעלמות הדבורים הוא אחד הנושאים הכי נחקרים כיום בעולם. הדבורים נותקו מהכוחות שהזינו אותן בעבר, והאדם החליש את הדבורה עד עפר".

כוורת. צילום: Getty Images

אוד, העוסק בחינוך ובהדרכה לגידול דבורים בשיטה טבעית, מוסיף כי גם למגמת העיור העולמית יש השפעה רעה על אוכלוסיית הדבורים: "העיר מכלה את כל משאבי הטבע, וחקלאות עירונית וכוורנות עירונית בפרט גורמים לכך שהעיר מפסיקה לשאוב את כל הכוחות הטובים שיש בטבע, ומתחילה לייצר כאלה בעצמה. הצעדים הללו עוזרים לקיום תקין של העולם. ברלין הייתה הראשונה שהחלה בנושא הזה במטרה להציל את הדבורים. במשך כמה שנים העירייה הייתה מעניקה שירותים שונים של כוורנות לתושבים. בהמשך הם הבינו שלגידול כוורות בעיר יש תרומה חברתית למערכת היחסים בין השכנים בבניין ויותר מ־50 אחוז מהגינון בברלין הוחלף בגינון צופני, עשיר בצוף ובאבקה, כדי לדאוג לדבורים. היום מדובר בטרנד עולמי. בטורנטו ובפריז מגדלים כוורות על גג בתי האופרה, ובניו יורק על גג העירייה. באמסטרדם יש מרכזי כוורנות בפארקים ואנשים באים בימי ראשון לשמוע הרצאות וללמוד על הדבורים. יותר מ־600 איש מגדלים דבורים גם כאן, בתל אביב, על הגג או בגינה".

טל, תושבת דרום העיר, נחשפה לנושא לפני כשנתיים והחליטה להקים כוורת על גג הבניין שבו היא מתגוררת: "אף שאני חיה בתל אביב, תמיד הייתי מחוברת לטבע. בעבר גרתי במושב וגידלתי תרנגולות. כשהגעתי לעיר זה היה חסר לי מאוד, ולכן החלטתי להמשיך ולתרום לסביבה על ידי גידול דבורים. פרט להתעסקות המעניינת לעתים, הכוורת מייצרת עודף של דבש שלא נחוץ לה ואני משתמשת בו בעצמי".

כוורנות עירונית דוגלת במינימום התערבות של האדם בכוורת. לפני כארבע שנים הגיעה השיטה לארץ. מי שנחשב לחלוץ בתחום הוא הדבוראי והאפיתרפיסט (מרפא בעזרת דבש) הילמר קונמן. "במקרים רבים כוורנות עירונית עדיפה על גידול דבורים בטבע. בכל עיר גדולה יש גינות ציבוריות וצמחייה המושקים באופן קבוע וצומחים בכל השנה. דבורים יכולות להסתדר טוב יותר בעיר כזאת, מאשר בשטחים חקלאיים, המרוססים ברובם".

מתוך הכתבה בבאזזפיד "154 דבורים שכדאי לכם לפגוש השנה". כוורות

במסגרת תפקידו מסתובב קונמן ברחבי הארץ ומעביר קורסים, הרצאות וסדנאות בנושא היעלמותן של הדבורים וגידול כוורות בעיר. לדבריו, כל אדם יכול לגדל כוורת בעצמו: "יש מגוון רחב מאוד של אנשים המתעניינים בנושא. אנשי חינוך, אנשים פרטיים שחשוב להם לקדם נושאים ירוקים, אפילו עורכי דין ורואי חשבון. המודעות לנושא הזה נמוכה מאוד, ותמיד כיף ללמוד משהו חדש. אני מלמד אנשים שלא לפחד מהחיה הזאת, ליצור איתה קשר אינטימי, ומסביר כיצד ניתן לגדל כוורת בשיטה טבעית ולא תעשייתית כדי לחזק את הדבורים. בהשוואה לדבוראי תעשייתי שיש לו מאות או אלפי כוורות, ברגע שיש לי רשת של אנשים שכל אחד מטפל בכוורת האישית שלו, הוא מטפל בה בצורה הרבה יותר נכונה, עם הרבה יותר תשומת לב, ומעניק לכוורת את כל מה שדרוש לה כדי לחיות חיים טובים".

מי שמחליט לגדל דבורים בעצמו אולי מקדם את העולם צעד קטן לקראת הצלת הדבורים, אבל אם אתם חולמים על מפעל ביתי לממתיק הדביק הזה, עדיף שלא תבנו על זה. עמרי, שמחזיק כוורת בחצר ביתו שבשכונת הדר יוסף, מסביר: "אמנם אתה יכול לייצר לעצמך דבש, אבל בטווח הקצר אין לזה יתרון כלכלי. בסופו של דבר המטרה היא לתמוך בחיה הכי חשובה לאדם, זו שלמעשה אחראית על כל האוכל שלנו".

אימרה המיוחסת בטעות לאלברט איינשטיין טוענת כי בלי דבורים ייתכן שהאדם לא יוכל לשרוד יותר מארבע שנים. פרופ' שפיר חולק על ההנחה הזאת. "זה נכון שיש לנו תלות גדולה בשירותי האבקה, אבל גם בלי דבורים נוכל לאכול תפוחי אדמה, חיטה, אורז ותירס", הוא אומר. "במצב כזה מחירי המזון צפויים לעלות. לדבורים הגדלות בכוורות לא תעשייתיות יש תנאי מחיה טובים יותר, פחות צפיפות, פחות ריסוסים ופחות הפרעות מהאדם. כמה שההתערבות אינטנסיבית יותר, היא יוצרת יותר נזקים, דבר שנכון לכוורות כמו לכל תחום אחר בחקלאות. התרומה של כוורת אחת על גג היא קטנה, היא לא תוכל להציל את אוכלוסיית הדבורים בעולם. מה שכן, כוורת עירונית יכולה לתת דבש ושירותי האבקה לגינות ירק מקומיות. אני לא חושב שזה פתרון לכוורנות התעשייתית אבל אני לגמרי בעד".