לידיעת נפתלי בנט: דברים שבאמת צריך לאסור על מרצים לעשות

להיות סבלניים כלפי שומעים חופשיים

אנחנו מכבדים אנשים מבוגרים בטריטוריות שלהם (אוטובוס, תור בבית המרקחת), ומצקצקים בקול רם אל מול כל כתבה ב"אולפן שישי" המביאה את סיפוריהם מחמיצי הלב. לפיכך אנו מצפים מהם לכבד את הטריטוריה שלנו (להלן – בניין גילמן ונגזרותיו), אם כי ציפייה זו מסתכמת תמיד באכזבה גמורה. עם כל הכבוד למשטרת ה־PC, לא שילמנו עשרת אלפים שקלים (או ביטלנו עצמנו בפני ההורים שלנו תמורת עשרת אלפים שקלים) כדי להקשיב לסיפורים האישיים שלכם. הקורס "מבוא לפילוסופיה חדשה" אינו קשור לתלאות שעברו הוריכם בבולגריה של תחילת המאה ה־20. על המרצים, אם כן, לקחת את רשות הדיבור בכוח, ולהפסיק לנהוג בסבלנות יתרה כלפי הפולשים החופשיים.

[tmwdfpad]

לדבר על היפסטרים

גם אם גילה של המרצה טרם חצה את העשור החמישי, כל מאמץ להשתמש בדימויים מעולמם של בני דור ה־Y מועד לכישלון ("איוואן איליץ', כמו איזה היפסטר מרחוב דיזנגוף, מיאן לקום ממיטתו"), וירדה למעמד של אימא מביכה. אנא מכן, הישארו עם הדימויים הרומנטיים הנושנים שהתחנכתן על פיהן באקדמיה הישנה. אלגנטיות היא שם המשחק.

להטריד מינית

מעבר להרגלים המגונים שמחוץ להרצאות, הפסיקו להטריד מינית את אוזנינו בתיאורים גרפיים וארוכים של דמויות מרומן או מסרט, המכסים על תשוקה משולחת רסן לנשים צעירות.

לאפשר שאלות רגע לפני ההפסקה

חצי שעה מספיקה בקושי כדי לשרוד בתור לעגלת הקפה – שלא נדבר על זלילת סנדוויץ' מסובסד, ביקור חטוף בשירותים וסיגריה בדשא למרחיקי לכת. לפיכך יש לאסור על הפניית שאלות למרצה בחמש הדקות הסמוכות לסיום השיעור. משום מה תמיד יהיה אויב סטודנטיאלי מבפנים שיהיה מוכן לחפור אל תוך ההפסקה.

להתעקש לדבר בלי מיקרופון

מראית עין של אינטימיות? טכנופוביה חסרת תקנה? אין לנו מושג מדוע אנשים בכלל, ומרצים בפרט, נמנעים מלדבר למיקרופון אף שהוא מונח שם במיוחד בשבילם. מרביתם ישאלו אם "שומעים אותם מאחורה" ובכך יפטרו עצמם מאחריות, בעוד שלמעשה הסטודנטים המשתתקים שמאחור פשוט לא רוצים לבאס אתכם. כולנו בילינו את גיל הנעורים שלנו בהאזנה לנירוונה בפול ווליום, לפני המהפכה הבריאותית וכשדיסקמנים לא הוגבלו בדציבלים, וכעת החישה האודיטורית שלנו מוגבלת בלשון המעטה. קחו את המיקרופון, באימא שלכם.