ליווינו את אמיר חצרוני לנתב"ג רק כדי לבדוק שהוא באמת קיים

נסעתי ללוות את אמיר חצרוני לשדה התעופה רק כדי לבדוק שהוא באמת קיים. עד לרגע שחזיתי בו, נפרד מאביו החמוד ומנופף לשלום לשלושת הצלמים, ארבעה מעריצים ושישה סקרנים, לא הייתי בטוח בכלל ש"הפרופסור" הוא ישות אמיתית. אבל ראינו אותו בטלוויזיה! יגידו הקוראים. נכון, אני עונה. אבל הופעותיו התכופות בערוצים המסחריים רק חיזקו את הסברה שלי שמדובר במתיחת-על בסגנון "לכשכש ככלב", סרטו האלמותי של בארי לוינסון משנת 1997 המתאר סיטואציה בה מפיקים הוליוודיים בודים מלחמה רק כדי לאפשר לנשיא ארה"ב להיחלץ מפרשיית מין.

אז מי מנסה להיחלץ ממה? הסברה הראשונה שלי היתה שמדובר בשיתוף פעולה חוצה יריבויות ופלטפורמות דיגיטליות הכולל את כל זכייניות הטלוויזיה, גוף תקשורת אחד (נניח גלובס, שמסקר באובססיביות כל נפיחה של חצרוני) וכמה פוליטיקאים (נניח איתן כבל וישראל כץ, שניצלו את נפיחותיו של הפרופסור לצרכיהם הפוליטיים). המטרה? להילחם בדרך יצירתית ברגולציה הנוקשה שלא מאפשרת לייצר ריאליטי מופרע באמת. האמצעי? "הפרופסור"- תוכנית רשת (היכן שאין הגבלות ורגולציה), המתרחשת כולה בפייסבוק (עם פוטנציאל לזליגה למדיומים משלימים), שבה חצרוני הוא המלהק, המתמודדים, הקהל ונערת התסריט. הרי מאז הגיח הפרופסור לחיינו עם האמירה המזעזעת על משה סילמן ז"ל (אמירה שלעולם לא היתה יכולה להיאמר בתקשורת הממוסדת כמובן) הוא מגלם בדף הפייסבוק שלו את כל הקונפליקטים בחברה הישראלית, תמיד בצורה הכי אלימה ובוטה שלהם: המחאה החברתית (חצרוני, אדם אמיד מסתבר, לוהק לצד של ההון) טבעונות (חצרוני הוא טבעוני), הגל הפמיניסטי החדש (אויב מושבע שלו), ציונים מול אנטי ציונים, אשכנזים מול מזרחיים, הכיבוש (לפחות כאן הוא גילה מקוריות והחליף צדדים), ועכשיו גם מאבק הקהילה האתיופית.

"הפרופסור" אף פעם לא מייצר שיח (או לפחות מאתגר אותו), הא תמיד נגרר, בדרך כלל באיחור קל, מלהק את עצמו אל מול היריב, משחרר כמה פרובוקציות ונהנה מתשומת הלב והרייטינג. הוא לוקח למטה את הדיון הציבורי (באצטלה של שיח אקדמי) ומאפשר לעיתונות להתבוסס בחרא מבלי לקחת אחריות (אנחנו רק עושים פולו אפ למה שהקהל בבית רוצה לראות). חצרוני הוא אף פעם לא נקודת ההתחלה של השיח אבל הוא תמיד השיא – הוא תקרת הזכוכית של הפרובוקציה. עד כמה עמוקה מחילת הטרול? מסתבר שרגולציה והשפעתה על הצופה היא אחד מנושאי המחקר העיקריים של הפרופסור. חצרוני הוא חסיד של ״ההשפעות המוגבלות״ הגורסת כי השפעות המדיום על הצופים מוגבלות ומטעם זה מתנגד לרגולציה תקשורתית. האם כולנו שפנים באחד הניסויים התקשורתיים המבריקים שהתרחשו בישראל?

אז מה השתבש? כמו כל תוכנית ריאליטי גם "הפרופסור" הגיעה למיצוי, קפצה את הכריש ליתר דיוק. היא לא תחודש כנראה לעונה נוספת מחוסר עניין לציבור. היא הלכה רחוק מדי, קיצונית אפילו עבור הרשת. חצרוני גייס את מחלקת הפרומו והבטיח אקשן בשדה התעופה – הוא טען שקיבל איומים לפיהם כמה מחברי הקהילה האתיופית יגיעו להכות אותו, הבטיח מיצג שכולל את ביזוי הדגל או משהו כזה. שום דבר מזה לא קרה בפועל. זה היה טקס אפרורי, לא מעניין. אפילו חצרוני עצמו נראה כאילו הוא כבר מחכה לפגרה. התחושה היתה שרק משהו בומבסטי, מפתיע, הברקת תוכן שתטרוף מחדש את הקלפים, יכולה להציל את "הפרופסור" מעתיד שחור של פליט ריאליטי סוג ז'.

מה למשל? נניח שכל הקרנבל שחצרוני ניסה לייצר היה בסך הכול פעולת הסחה מתוחכמת והערב נראה אותו מגיח בבית האח הגדול, מוכן ומזומן להתאגרף באריאנה מלמד. זאת טלוויזיה!