שוב לא שקט: המאבק על השבת

זה כמעט מצחיק לדבר בימים האלה על נושא שלא מלקק את פצעי המלחמה. זו שהייתה בעזה, שאף אחד לא רוצה לקרוא לה מלחמה, כי אם יקראו לה ככה מישהו בממשלה יצטרך חלילה לקחת אחריות, וזה ממש לא מתאים עכשיו. אבל אם כבר התחלנו לעסוק במלחמה, בואו נדבר על אחת שבוערת לנו כבר כמה זמן בדם, ואפילו מצליחה להרתיח אותו כל פעם מחדש: כן, זו שמשותפת להיפסטרים ולסחיות, לגייז ולסטרייטים, לדודות המעוטרות בפס אדום בשיער מרמת אביב ולפזורי המוהוק משפירא – המלחמה על חילוניותה של תל אביב.

הוויכוח המעייף הזה ניטש כבר תקופה: ניסיונות השתלטות של גרעינים תורניים על שכונות בעיר, תחבורה ציבורית בשבת, ועכשיו הסוגיה הלוהטת בחסות שר הפנים גדעון סער, שהחליט שהמרכולים בעיר יהיו סגורים בשבת. הוא סייג את האיוולת הזאת בכך שהם יהיו פתוחים במרכזי הקניות, כלומר מתחם התחנה, מתחם נמל תל אביב ומתחם נמל יפו. הצעד שנקט סער איננו מקרי ולא מתרחש בחלל ריק. אך במחול השדים שלו בדרך להתקוטטות עם ביבי הוא שוכח את מאות אלפי תושבי תל אביב החופשיים.

תל אביב היא עיר חילונית. יש בה רוב חילוני שחי אורחות חיים חופשיים, ויתרה מכך – חי בשלום ובנחת עם תושבי העיר הדתיים והחרדים. עובר אורח שיעבור בציר שינקין־אחד העם יופתע לראות בלב לבו של הרובע הזה המוני חרדים בינינו שחיים באין מפריע, וחילונים שנוכחותם של אלה לא משנה את סדרי חייהם כלל. בישראל הטעונה כפקעת עצבים זה מצג נדיר וטוב למראה. אבל יש מי שהחליט שהסטטוס קוו הזה, ששומר על תל אביב כצוק איתן של שפיות תרבותית, ליברלית, פלורליסטית, הוא טוב מכדי להמשיך ולהתקיים. שר הפנים, שכבר אמר שהוא “רואה בשמירת השבת הגשמה של אחד הערכים החשובים ביותר ליהדות" – לא מבין שהציבור החופשי בתל אביב וגם מחוץ לה לא הולך לתת לזה לקרות.