פרשת אדם ורטה: נובחים על העץ הלא נכון

האיתות השבועי על מותה של הדמוקרטיה הציונית הגיע מקריית טבעון המנומנמת, שם התלוננה תלמידה בשם ספיר סבח על אחד המורים שלה, בחור חמוד בשם אדם ורטה. ורטה נצפה ככל הנראה בהפגנה נגד הכיבוש, וגם העז לבקר את צה"ל בכיתה. באורט ערכו למורה שימוע שבו הוצע לו להתפטר, ורק אחרי הסערה התקשורתית שהתחוללה השבוע החלו לשקול מחדש את עמדתם.

הפרשה הקטנה הזו מגלמת בתוכה את כל מה שרע במערכת החינוך הישראלית: הקונפורמיזם המשמים של כל חלק במערכת – מההנהלה והיחצ"ן של רשת אורט (רני רהב) ועד לאחרונת התלמידות; הפחד מהתלמידים ומהוריהם, שגורם לבתי ספר לקחת את התלונות ההזויות ביותר ברצינות מוגזמת; והבוז לזכויות החוקיות של העובדים (השימוע המסריח הזה מרגיש כמו ניסיון להלך אימים על מורה בשל דעותיו).

היה מדכא לראות כיצד אפילו התלמידים שנחלצו להגנתו של המורה המושמץ התגאו באותה נשימה באחוזי הגיוס הגבוהים של בית הספר שלהם, כאילו הצלחתו של החינוך הישראלי מצטמצמת לכמות הפרטים שהוא מסוגל לנפק למטחנת הבשר הצה"לית. ברגעים כאלו, אי אפשר שלא לקנא בחרדים, אולי הקבוצה האחרונה בארץ שפשוט מעריכה השכלה.

אבל הדבר הכי לא נעים מבחינתי בפרשה הזאת היה מצעד הגינויים בטוקבקים וברשתות חברתיות כלפי אותה תלמידה שהתלוננה, ספיר סבח. הם הזכירו לי את התגובות המזועזעות לראיון ב"מוסף הארץ" עם הפעילה הימנית מאי גולן מדרום תל אביב. בשני המקרים מדובר בצעירות מזרחיות שהפכו בעיני המחנה הנאור לסמל להידרדרות הפוליטית והחברתית במדינה. במקום להפנות את האצבע המאשימה למעלה, אנחנו עדיין מנפנפים בה מול החלשים; 30 שנה מאוחר יותר, הדיון הפוליטי עדיין תקוע, מנטלית, בימי הצ'חצ'חים של דודו טופז.

העובדה שבמקומות מסוימים "שמאלנות" היא עילה לפיטורים אכן מבהילה ומטרידה, אלא שהבעיה האמיתית של השמאל היא עם סבח וגולן, או יותר נכון – עם חוסר היכולת שלו לתקשר איתן. למה גם תחת ממשלות ליכוד־מתנחלים אליטיסטיות וקפיטליסטיות, שעושות הכל כדי לדפוק ולהחליש את העניים, השמאל נותר שנוא כל כך? למה תופסים את הדאגה – הראויה – לזכויות של מבקשי המקלט או הפלסטינים בתור משהו בזוי או מאיים?

הדעות של סבח וגולן אכן בלתי נסבלות, וטוב עשה אותו מורה לאזרחות שהתעמת איתן, אבל כמחנה פוליטי אין שום תועלת בלעמוד מול ילדות מזרחיות ולהטיף להן מוסר בשם הנאורות וההשכלה.

הכישלון האמיתי של השמאל הוא שהוא מעולם לא הצליח להפוך את העולם שלו לאטרקטיבי ליהודים עניים – אלו שבשמם, בין השאר, הוא אוהב לדבר. יש כל מיני הסברים לתופעה הזו, מהזלזול בעולם התרבותי של אותם אנשים, דרך אי הקבלה שלהם למוסדות האליטיסטיים שבהם השמאל נוכח ועד לפערים הכלכליים בין עשירים ועניים – אלו שהופכים סיסמאות הומניסטיות דוגמת "כל בני האדם שווים" למגוחכות כשהן באות מפיהם של אשכנזים אמידים מצפון העיר.

אני לא בטוח שכל אחת מהסיבות האלו משכנעת לחלוטין, אבל החקירה שלהן נראית לי כמו המשימה הכי חשובה של השמאל; בטח יותר מצקצוק הלשון הצדקני על כך ש"הלכה לנו המדינה".