עייף, מרוט ואקולוגי: מי הוא "התייר החדש"?

נתחיל בחדשות: הדיבור בענף התיירות הוא שהיפסטרים מרחבי העולם נשבעים שסצנת ההיפסטרים הירושלמית טובה יותר מזו התל אביבית. אומייגושי. זהו, זה מה שאומרים עליכם בכנסים היום, ואחרי שאתם יודעים את זה תרגישו חופשי לדלג לתמונות מאירועים שלא הוזמנתם אליהם ולהסתכל איך בסך הכל אתם לבושים בסדר.

נכון, זו בדיוק התקופה שבה אין לאנשים כסף לקוטג', אבל יש להם כסף לטוס לברלין ולהגיד שהקוטג' שם זול יותר, ואין תקופה טובה מזו לקיים את יריד התיירות IMTM. בשעה שדוכני היריד אירחו את מארחי כל העולם, מטיבט עד חבל בנימין, תוך שהם מבראים יערות שלמים לטובת ברושורים המזמינים לביקור ביערות אחרים, חל באולם האחורי כנס Futurism שדן בעתיד התיירות בראי ההווה. אל תתקנו אותי. את הוועידה יזמו מנהלת "עיר עולם" בעיריית תל אביב־יפו ומשרד התיירות. להלן תמצות של שני המושבים הראשונים בכנס, האחד עסק בתיירות העתיד, השני בתיירות אורבנית אונליין. ענת שיחור ממשרד התיירות תיארה את התיירים החדשים: בני דור ה"אני", רוצים להתחתן מאוחר, עצלים, נרקיסיסטים, נוסעים למקומות שקשורים למי שהם רוצים להיות. התייר החדש הוא עייף, מרוט, מתוח, מצבו הגופני לא טוב מספיק, אבל הוא רוצה לשפר אותו. הוא אקולוגי, לכאורה. לא אכפת לו מפרטיותו. מצלם בגדים, חברים, חדר, מיטה. רוצה להיות במקום שמתייחסים אליו יפה, אבל גם לעובדים.

התייר החדש עשוי להיות סיני או מוסלמי או שניהם. יותר ויותר נשים מתיירות לבד: הן עשירות יותר, חיות יותר זמן, לחלקן יש חיות מחמד שהן נוסעות איתן. לתייר החדש יש פחות ילדים, הוא אוכל בריא יותר. הוא יוצא למסעות קצרים כמה פעמים בשנה, לא למסע אחד ארוך. התייר החדש הוא תייר אונליין, אבל צריך לדעת איזה תוכן לתת לו – איפה המסעדות האורגניות, איפה אפשר להכניס חיות. כשאנחנו מתכננים אפליקציה – על זה צריך לחשוב. עד כאן משרד התיירות.

יריד התיירות בתל אביב

כל הדוברים בפאנלים מסכימים שהטרנד החדש השתנה מ״חובה לראות״ ל״חובה לחוות״. בשלב מסוים מתברר שההבדל בין השניים מתמצה בכך: במקום תמונה של הכותל, תמונה של עצמי על רקע הכותל. וואו, איזו חוויה. אדיר רון ממיקרוסופט חושב שאנשים צריכים להפסיק לחפש מה נכון בשבילם ושיש יותר מדי מידע. הוא קורא להגברת הפרסונליזציה. “הטלפון עדיין לא פרסונלי כמו שהיינו רוצים שיהיה. הוא עדיין לא יודע איך אני אחווה הכי טוב את העיר. אני לא רוצה אפליקציה שמראה לי את כל ההמלצות, אני רוצה משהו שמותאם לי אישית". כחלק ממה שמכונה “מהפכת העיר החכמה", מיקרוסופט שואפת לקיומם של עוד ועוד סנסורים שיעזרו לנו לאסוף מידע מהעיר עצמה: פרטים שיעזרו לתייר לדעת איפה להשאיר את המכונית, לאן ללכת, מתי.

נראה שמטרת כולם היא לחסל את קיומם של סרטי מופת כמו “חופשה באירופה 2". מוזר שהם לא שמים לב שהדבר היחיד שהם צוחקים עליו במשותף הוא על התנועה האיומה בפריז. השאיפה לצמצום ההבדלים תהיה מאוד בעוכרי ההומור, אבל לא נראה לי שזה מטריד את הדוברים. רון ממייקרוסופט שמח: “הטלפון יאסוף עליך מידע שמעיד שאתה אוהב תיאטרון וברים, ואז יציע לך לראות איך אנשים אחרים שאוהבים תיאטרון וברים חוו את העיר". אפשר לומר שהוא בעצם מעוניין שהיקום כולו יעבוד בשיטת “אנשים שאהבו את זה אהבו גם את זה". נועם בן חיים מגוגל מסכים: “הטלפון ידע שאני אוהב גלריות בברלין וייקח אותי לשם". מיקרוסופט, מתברר, עובדת כרגע על פיתוח שמודד גון סומק ודפיקות לב שמתעוררים באנשים לנוכח אירועים שונים כדי לדרג אותם. רק שלא ימליצו בטעות על פיגוע חבלני.

קצת מטריד שמפתחי האפליקציות או מקדמי טכנולוגיות לא מצהירים על מטרת קצה, נגיד: “אנחנו חותרים לסינגולריות" או “בכוונתנו לחלק בעזרת אלגוריתמים את אוכלוסיית העולם ל־12 קבוצות, כל קבוצה תמנה רק בן אדם אחד שמחולק למאות גופים דמויי אדם. עם השלמת החלוקה ניתן לכל קבוצה כלי נשק ונראה מה יקרה". אם היו מכריזים על מטרה כזו, היה לי הרבה יותר קל להבין למה הם מפתחים את כל היופי הזה או למה הם מעמידים פנים שהם לא שמים לב ש"פרסונליזציה" זה בפועל דה־פירסון, ההתאמה האישית היא ויתור על האישיות, אישיות צריכה להתחשל גם דרך כמויות של שיט בשביל שיהיה לה משהו מעניין לתרום. סיבה אפשרית היא השימוש המסחרי של “התאמה אישית". אחת האפליקציות האלו נוסח “תארגן אותי על החיים שלי קומפלט" כבר נוסתה באיזה קרוז. ומה? הפתעה. גילו שככל שמנתבים אנשים לפעילויות שמותאמות להם אישית, כך הם נשארו לזמן ארוך יותר בפעילות הזו והשקיעו יותר כסף. נכון, זו בחירה אישית, לא מכריחים אף אחד, אתה יכול לבטל את השירות, אבל בואו נודה: לא מפתחים אפליקציות כאלה כדי שאנשים יחליטו בסוף לא ללכת לאולם ארגמן לערב סטנד־אפ ובמקום זה יבהו יותר זמן בקו האופק ויהרהרו בקיומו או באי קיומו של אלוהים מתערב.

על חלק מהאפליקציות שבפיתוח או שכבר זמינות כאן בתל אביב סמארט־סיטי, מספרת נציגת TheHive, ארגון שמאגד סטארט־אפים צעירים. למשל, אפליקציה שמאתרת אנשים באזורך הדוברים את השפה שלך. האפליקציה הזו תמנע לנצח את הצורך לעשות תנועות מוזרות מול רוקחת איטלקיה קשישה בעודך ממלמל: דיאריה, דיאריה, סטומק הרט. עוד ישנה אפליקציה המאפשרת לכל המעוניין להציע סיור משלו בעיר: סיור צמחוני, סיור אופניים, סיור האקסים שלי; וגם Doggy – אפליקציה המאפשרת לאוהבי כלבים להיפגש ולשמוע איך אנשים בארצות אחרות צועקים על הכלבים שלהם כשהם לוחכים פיפי. רבאק, האם לא נסעת לחוצלארץ רק כדי לא להיפגש עם אנשים כמוך? להעביר שבועיים בסביבת אנשים שונים לגמרי: לובשי צמר אלפקות, נגני דידג', קדי קידות, לועסי טבק, נאצים – משהו מרענן, לא עוד אנשים שנראים בדיוק כמו החברים שלך מהר סיני, אבל אתה לא יודע איך לומר “אחי, עזוב, בקטנה" בשפה שלהם.

יריד התיירות בתל אביב

מול נציגות ההיי־טק עמד יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת מארגני תיירות נכנסת (לאנשים יש עבודות שזה לא להאמין), שתורם ציטוטים שאלמלא נועדו להגן על תעשייה שמפרפרת תחת ההצלחה של תיירות השירות העצמי נוסח Airbnb (שמעתי מהצד שבקרוב ייקחו על זה מסים), היה בהם יותר חן: “טכנולוגיה היא משהו שאנחנו מדברים עליו ולא באמת קורה, כמו דיאטות". או: “השנה היא 2015 ועדיין הכנס לא מתנהל בווידיאו קונפרנס, אלא באולם מלא אדם". הוא גם מסב את תשומת הלב לעובדה הנכונה, שבמקום תיאוריית הזנב הארוך המיוחלת, גם שוק התיירות באינטרנט, כמו במציאות, נשלט על ידי מספר מצומצם של קונגלומרטים כמו אקספידיה או בוקינג.קום.

אבל הכי עולם ישן יצאה יעל צחורי, נציגת “עיר עולם", שהתפלק לה דיבור של מארגן ערבי פנויים פנויות מהאייטיז כשאמרה “צריך להעביר את הגוד וייב והאושר שתיירים חווים פה לרשתות החברתיות, ולחבר את זה ליפו, לשרונה, לנמל, לבחורות היפות בביקיני". בחיי, היא חזרה פעמיים על הבחורות היפות. המנחה הזכיר לה שעם כל הכבוד לבחורות בביקיני, עיקר התיירים בעיר הם גייז (או כלשונו: “הם בכל מקום"), אז צחורי הוסיפה שהעירייה תנסה להרחיב את קהל התיירות המסיבית של תל אביב מגייז גם לרצי מרתון ולחובבי קולינריה. אז נראה שצפויים פה עדרים זרים של אנשים שמנים מצד אחד ואנשים אתלטים מהצד האחר. יהיה כיף כרגיל.