פתאום שמעתי בוף: כך ניסיתי לפתור את הסכסוך בעזרת ג'וינט

חברים שהתאכזבו ממני מפני שהעדפתי לצפות בפרק הדחה של “האח הגדול" על חשבון ההפגנה בכיכר רבין, לא ידעו על כוונתי להקריב את שמי הטוב ומספר נאה מתאי מוחי לטובת משימה חתרנית שעוד תזכה אותי בהערכה בקרב האקטיביסטים הכבדים ביותר בעיר. בזמן שהם בזבזו את זמנם בלצעוק ססמאות בכיכר, אני נעניתי לקריאה של מנהלי אתר פאף פאף צ'ט, מקום המפגש של סטלני העולם ברשת, ולקחתי על כתפיי את האחריות למצוא בצ'ט פרטנר פלסטיני שיהיה מוכן לקיים איתי משא ומתן תחת השפעת מריחואנה במטרה להביא להפסקת אש מיידית, ואולי אפילו לגבש מתווה להסכם ארוך טווח. תמונת ניצחון לא השגתי, אבל הצלחתי להוכיח לנוגעים בדבר שרק מקטרת השלום תביא פתרון אמיתי לסכסוך.

קראו עוד: פרויקט לגליזציה מיוחד

פאף פאף צ'ט פותח על ידי אריק, בחור בן 22 המזדהה בשם המשתמש Cherry Garcia, והושק בחודש מאי האחרון. מדובר בפלטפורמה המזכירה מאוד את צ'ט רולט, רק שכאן במקום סוטים שמנים הנהנים לשלוף את איבר המין שלהם תמצאו סטלנים המתגאים בפייפים ובאנגים מפוארים, שזה אקסהיביציוניזם מסוג שונה מעט. הגלישה בפאף פאף צ'ט לא מותנית בהרשמה או בבחירת שם משתמש, ולדבריו של אריק גם סחים מתים מתקבלים בברכה (“שיחה עם אדם הנמצא במצב תודעתי שונה יכולה להיות מעניינת ומעשירה"). יש אפשרות לקיים שיחת וידיאו או רק התכתבות, והמידע היחידי שיש למסור הוא דירוג רמת הסטלה שלכם ברגע הנתון מ־0 עד 10, סתם כדי שכל אחד יוכל לדעת כמה קומוניקטיבי צפוי להיות האדם הנמצא מולו. דירוג הסטלה משמש גם כסימן בעל תפקיד נוסף במערכת התקשורת הבין־סטלנית של הצ'ט. לדוגמה, משתמש יכול להוריד את רמת הסטלה שלו במהלך השיחה ביותר מחמש דרגות, ובכך להצהיר בפני הפרטנר לצ'ט: “גבר, אתה מוריד לי את הסטלה". זה בדיוק מה שעשה בחור קנדי לאחר ששאלתי אותו אם החיים בקנדה יפים. ההרגשה הייתה נוראה.

"ישראלים ופלסטינים – קחו שאכטה ודברו על זה". עמוד הנחיתה של פאף פאף צ'ט

הממשק של פאף פאף צ'ט נוח להפליא ומעוצב בהתאם לקהל היעד (העננים שבמעלה העמוד יזוזו אם תעברו עליהם עם העכבר). אחד החסרונות היחידים הוא שאי אפשר לעבור מהתכתבות עם משתמש מסוים לווידיאו צ'ט תוך כדי השיחה, וכך לא ניתן לבנות אמון בקרב הפרטנר ולהתקדם בהדרגה (יעיד כל מומחה ליחסים בינלאומיים שמדובר בעיקרון חשוב ביותר). באופן בלתי נמנע חלק מסוים מהשיחות מתנתקות כתוצאה מבעיות בחיבור, ומאחר שהשימוש בצ'ט נעשה בעילום שם אי אפשר לשחזר אותן וליצור קשר עם אותו משתמש. מסיבה זו נפתח בפורטל הפורומים Reddit עמוד מיוחד שבו אנשים שנקטעה להם שיחה משמעותית במפתיע יכולים למצוא זה את זה בעזרת שבבי אינפורמציה שיש בידיהם (“נורה ממסצ'וסטס, זה ברט מלואיזיאנה"). המדור לחיפוש קרובים, גרסת השאכטה.

המגעים הדיפלומטיים שלי החלו בהתכתבות עם בחור מסיאטל שלטענתו היה מסטול בדרגה 4, מה שלא התיישב עם ההקלדה האטית וחוסר הקוהרנטיות המוגזם שאפיינו אותו. “הרגע סיימתי את הג'וינט של הבוקר, הכל רגוע מאן", כתב הבחור. לאחר מכן הוא שאל אותי מאיפה אני, מה שגלגל אותנו לנושא המלחמה. “האמת שאני רוצה למצוא פה מישהו פלסטיני, אני רוצה לעשות שלום", כתבתי. “גם אני מאן, אבל אני יהודי בכלל, אני לא יודע אם אני יכול לעזור לך", הוא השיב ושינה מיד את דעתו: “רגע, אתה רוצה לעשות שלום דרך מפגשי עישון? זה סופר קול. תגיד מאאאן אתה מאורגן על שיחים או משהו? יש לי כמה חברים עם גינות שישמחו לעזור לכזה דבר. יו, הכלב שלי הרגע בא והסתכל בעיניים, סובבתי את הראש ואז הוא התעטש לתוך האוזן שלי". אם זו סטלה של 4, חשבתי, איך האנשים של 9 ו־10 מצליחים לתפעל את הצ'ט?

צילום: Shutterstock

זה ראש לשלום

לאחר שהשגתי תמיכה חלקית אך חשובה מהלובי היהודי של סטלני ארצות הברית, עלה מולי בחור אנגלי בשיחת וידיאו. "זה רעיון לא רע מה שאתה מנסה לעשות", הוא אמר ונמלט מיד מהשיחה בטענה ש"מישהו דופק לו בדלת". הבחור המונטריאולי שעלה מולי לאחר מכן מצויד בבאנג המעוטר באיורים של קארטמן, בירך את המאמצים שלי בדרכו: "לול, זה גדול מאאאן", הוא אמר ועזב את הצ'ט. סטלנים, כך הבנתי מהר מאוד, לא אוהבים לדבר על דברים שלא נוגעים לסמים או לאביזרים הקשורים אליהם. למרות זאת, לפני שיחתכו את השיחה הם יתמכו באופן אוטומטי בכל יוזמת פיוס.

הווידיאו צ'ט שניהלתי עם חבורת אנגלים מניוקאסל לימד אותי שהסיכוי להגיע לשיחה עמוקה ומעניינת באמת בפאף פאף צ'ט אינו גבוה כפי שהיה נדמה. לרוב גם במקרים שבהם השיחה לא עוסקת בסמים או במצב בעזה היא עדיין לא מצליחה לחמוק לגמרי מקלישאות: "זה נכון שבישראל יש את הבחורות הכי יפות בעולם?", שאל אותי ג'ון, סוחר עצים במקצועו. "אלן שירר! אלן שירר!", חזרתי על שמו של החלוץ האגדי המזוהה עם ניוקאסל יונייטד, כדי לנופף בפיסת האינפורמציה היחידה שיש לי על העיר האפורה הזאת. לאחר מכן שוחחנו על מוזיקה בריטית, ואפילו שרנו ביחד לכמה רגעים את "Common People" של Pulp. “איזה זמרים מצליחים בישראל?" שאלו האנגלים בתגובה. “נסו את אייל גולן", השבתי כאוריינט כנוע המאמין שאם הגברים הלבנים אהבו את האקזוטיקה של הישראליות, הם ישמחו לענטז לצלילי מוזיקה ים תיכונית. חבל שהשיר הראשון שבחרו ביוטיוב היה הגרסה של סאבלימינל ל"הוזה אותך מולי". כשניסיתי להגיד שלא אליו התכוונתי, הם כבר לא היו מולי.

השיחה היחידה שהגיעה למחוזות מעניינים באמת הייתה עם אמריקאי המתגורר בלאס וגאס. לאחר שנשבר מעט הקרח הוא סיפר לי על כך שהתגייס ב־2007 לצבא האמריקאי כי ידע שזו הדרך היחידה שלו לברוח מהקהילה המורמונית ומהמשפחה הדתית שלו, שהרגיש שחנקו אותו. בעירק הוא לא היה מוכן להחזיק נשק ולכן הלך להיות חובש. היום הוא חי מקצבה של הצבא, המשפחה שלו עדיין לא מוכנה לדבר עמו, והוא עוסק בעיקר באמנות (הרישומים שהראה לי היו מעולים). במשך יותר מ־40 דקות דיברנו על דת, צבא, חמלה ובדידות ויצרנו דיאלוג שהיה יכול להופיע בתסריט הניאו ריאליסטי שלא אכתוב לעולם.

(צילום מסך)

כדי לבסס יחסי אמון מול הפרטנרים בפאף פאף צ'ט, יש להראות כל הזמן שאתם מעשנים משהו. ככל שהתקדמו המאמצים הדיפלומטיים שלי, הדבר השפיע בצורה מהותית על יכולת התקשורת עם האנשים שמולי. הקלדתי באטיות, סיפקתי תשובות לקוניות ושתקתי לפרקי זמן ארוכים. שלא כמו צ'ט הנערך בין שני משתמשים סחים באופן יחסי, בצ'ט של משתמשים בדרגת סטלה גבוהה מ־7 השתיקות מובנות ואינן מביכות כלל. למעשה הצ'ט האידיאלי בפאף פאף, כפי שאני רואה את זה, הוא של שני משתמשים מפוצצים לחלוטין הבוהים זה בזה בלי לומר מילה.

דוגמה להשפעת הסטלה על כושר הביטוי שלי אפשר למצוא בווידיאו צ'ט שקיימתי מול שני בחורים משופמים בעלי חזות הודית. רק לפני חצי שנה שבתי מטיול ממושך בהודו, ואוצר המילים שלי בהינדי, בייחוד זה הקשור בשימוש בקנביס, עשיר משל אדם אקראי שלא היה בהודו מימיו. “אתם מהודו, נכון?", שאלתי מיד עם הופעתם. “האצ'ה! האצ'ה!", אמרתי בהתלהבות. הבחורים הנבוכים אמרו שהם בכלל לא מהודו וניתקו את השיחה. לא ברור מה אכזב אותי יותר – הגזענות שלא ידעתי שקיימת בי או השימוש העילג באוצר המילים ההינדי.

צילום: Shutterstock

מספר הפלסטינים בפאף פאף צ'ט שווה למספר הנשים (איפה אתן, סטלניות?) – קשה מאוד עד בלתי אפשרי להיתקל בהם. נציגים ישראלים, לעומת זאת, דווקא יש לא מעט. באחד מהם (10 בדירוג הסטלה) נתקלתי בשעה שהקשיב לגרסאות דאב לשירי בוב מארלי, במה שהיה נראה כמו סטודיו בפלורנטין. “תגיד, ראית פה פלסטינים?", שאלתי אותו. “לא אחי, אבל תחשוב על זה שיש להם חשמל רק לשלוש שעות ביום", הוא הסביר. כשסיפרתי לו מה אני מתכוון לעשות, הוא מיד הסכים ש"רק שאכטה ודיבור יביאו לשלום". לאחר מכן דיברנו על כך שפיצוץ המנהרות בעזה יביא ליובש, ושיש ליצור מנהרות חדשות. “בוא נתחיל את זה אנחנו, נעשה משהו", אמרתי לו. “זה ראש לשלום", השיב הישראלי וסיפק על הדרך סלוגן נהדר לקמפיין הבחירות הבא של עלה ירוק.

הזמן שביליתי בפאף פאף צ'ט אישר את הנחות היסוד שהיו לי, שלפיהן אם מנהיגינו היו מחליפים את הוויסקי והסיגרים בשאכטה וצ'אי, סביר להניח שלא היינו מגיעים למצב שבו אנו נמצאים היום. בכל מקרה, גם לאחר שעות רבות בצ'ט לא הצלחתי למצוא פרטנר פלסטיני לנסח עמו מתווה לשלום. אבל היי, השגתי תמיכה בינלאומית מנציגים בארצות הברית, קנדה ואנגליה, ואפילו גיבוי מפלורנטין – וזה כבר יותר ממה שהצליחו לגבש נתניהו וחבריו. נותר רק לקוות שבבוא העת, כשארצה להישען על התמיכה ולפדות את הבטחות הסיוע שניתנו לי, החברים המחוקים מפאף פאף צ'ט יזכרו משהו מכל זה.