להמציא את הגלגל: כך תרכיבו את זוג האופניים המושלם

כל הדרכים בתל אביב מובילות לאופניים. הרצון להימנע מהמתנה אינסופית לאוטובוסים וממפגשים עם בתי שחי זרים יצטרף בקרוב לפקקים ולשיבושים הקשים בתחבורה הציבורית עם העבודות על הרכבת הקלה בעיר – שצפויות להתחיל ב־2 באוגוסט, אלא אם יהיו שינויים של הרגע האחרון. זה בדיוק הזמן להצטייד בזוג: הרכיבה תפורה על העיר השטוחה, וההתפשטות המהירה של סצנת המדוושים, שמורכבת מאנשים שממש מולחמים לאופניים שלהם, אילצה את המדרכות והכבישים להסתגל לאופניים בעשור האחרון. המצב עדיין רחוב מלספק – שבילי האופניים צרים מלהכיל את הרוכבים ושירות התל אופן מתקשה לעמוד בביקוש. בתוך כל זה תוססת בשנים האחרונות תת תרבות עירונית של המשוגעים באמת – מרכיבי האופניים. עבורם "אופניים חשמליים" הוא ביטוי מלוכלך של עצלנים, וייצור מסחרי הוא סמל הבינוניות.

פיקסי או סינגל, בול הורן או דרופ, סקידינג וטורפדו ברייק, עם פנדר או בלי, יש כאן מישהו שרוכב עם מתאם אינץ'־אינץ' ושמינית (בשביל הסטם כמובן)? הג'יבריש הזה נאסף מקבוצת הפייסבוק "פיקסי Fixie & SS city bike Israel", והוא חושף קהילה מתגבשת המאופיינת בצבעים מטאליים ובידיים מגורזות. מדובר ברוכבים שלא מסתפקים בקניית אופניים אלא בוחרים בקפדנות כל חלק בנפרד – החל בשלדה ועד לפדלים – כל אחד מהם מותאם למידות הגוף, לאופן הרכיבה ובעיקר לפנטזיית העיצוב. כדי שתשתלבו בקלות חקרנו את הסצנה, אספנו טיפים מהמומחים, ויחד הרכבנו את המדריך למרכיב האופניים העירוני המתחיל שבסופו גם אתם תוכלו להתנשא על חבריכם הממונעים.

צעד ראשון

עשו שיעורי בית

לפני שמפשילים שרוולים רצוי להכיר את השטח. קבוצות פייסבוק כמו פיקסי ואופני כביש היכל הפלדה לחובבי הקלאסיקות, יוצרות תחילה התקף חרדה טרמינולוגי, אך לאחר מכן תוכלו להתייעץ שם, להצטרף לקבוצות רכיבה ולתחרויות ואפילו להחליף חלקים. מגזין האופניים המקוון We:Ride לא מתמקד בהרכבה אלא מציע סקירת ציוד, אירועים ומדריכים שמעניקים נחיתה רכה יותר בעולם הזה. באינסטגרם חפשו את father_tu וביוטיוב את FGMF – חבורה ישראלית שמצלמת סרטוני רכיבה על טוהרת אופני הפיקסד גיר ומוכיחה שהתרבות הזאת חיה ובועטת גם בישראל.

צעד שני

בשביל מה אתם צריכים את זה?

אחרי שהבנתם איפה אתם חיים, קבלו טיפ: אם זה הזוג הראשון שלכם אל תרכיבו אופניים, אלא קנו זוג מוכן. "המרכיב הממוצע לרוב מגדיר בצורה כללית מאוד מה הוא רוצה – משהו קליל או ספורטיבי שיאפשר הסעת ילדים או לא. מוצר כללי הוא התשובה לאדם כזה", אומר יובל דוידוב (39), הבעלים של One Bike Studio – אחת משתי החנויות בתל אביב שהן גם סדנאות להרכבה מותאמת אישית.

"בתל אביב המון רוכבים על סינגל ספיד או פיקסד גיר", ממשיך דוידוב. "אלו אופניים בלי הילוכים, והעיר הזאת קלאסית לזה כי אין ממש עליות. היעדר ההילוכים מוריד משקל מהאופניים, מוזיל אותם ומקל את התחזוקה. בנסיעה בפיקסד גיר יש חיבור חזק בין הרוכב לאופניים, אבל היא דורשת המון ריכוז ולא מתאימה לכל אחד. הרוב בוחרים בסינגל ספיד".

"אני מבקש מהלקוח להראות לי רפרנסים לדברים שהוא אוהב", אומר ארנון פישר (38) מחנות האופניים גורדון בנט. הוא זה שייצר את מותג השלדות מידלאיסטה עם אופני סגל, ויש קונצנזוס על אחריותו לפריחת סצנת הסינגל ספיד בארץ.

"צריך להבין את השימוש והמרחקים שהרוכב הולך לעשות. יש כאלה שרוצים מראה של אופני כביש קשוחים, אבל השימוש בהם יהיה מפה ל־AM:PM, לכן עושים מניפולציות קטנות כדי לתת את המראה הקרבי בעזרת צמיגים רחבים או יחס הילוכים קל יותר, ובכל זאת להשיג תחושת רכיבה נעימה".

עוד שם מוכר בענף הוא ואדים זוקובסקי (37) המוכר גם כ"גראז'יק" – הייטקיסט שבשש השנים האחרונות מקדיש את לילותיו להרכבת אופניים במחסן הפרטי שלו, ומעיד על עצמו כי ארגן את תחרות בניית האופניים הראשונה בארץ לפני כשנתיים.

מה צריך לדעת כשמגיעים לסדנת אופניים בפעם הראשונה?

דוידוב: "יש אנשים שבאים מגובשים מאוד. הרבה פעמים זה נובע מכך שיש להם מותג או אסתטיקה מסוימים בראש, וזה מרכיב חשוב מאוד בסצנה הזאת; בניגוד לסצנה הספורטיבית שבה העיקר הוא נתונים טכניים. חשוב להבין איזה אופי אנחנו רוצים שיהיה לאופניים – ספורטיבי או נינוח, כאלה שיושבים חזק על הכביש או כאלה שמתקפלים כי את נוסעת ברכבת כל יום. גם מי שלא מנוסה צריך להגדיר את השימוש: מה אתה הולך לעשות עם המוצר הסופי? לנסוע לים? לנסוע לעבודה עשרה ק"מ כל יום? לעשות ספורט כל סוף שבוע?".

דוידוב מוכר גם זוגות מוכנים, אבל הקירות מכוסים בעיקר בחלקים נפרדים – שלדות, צמיגים וגלגלים צבעוניים שהוא מרכיב בסדנה קטנה מרוצפת עץ בקומה השנייה של החנות. עכשיו הוא עובד על זוג אופניים שמעוצבים כאילו הזמן עצר לפני 30 שנה. "אלו אופניים כבדים – הכל זז לאט, הפנייה באיזי. זה קרוזר עירוני עם הרבה סטייל של חברה בריטית שעדיין מייצרת את האופניים שלה הנד מייד". אחר כך הוא מצביע על זוג אופניים ספורטיביים שאמורים להוות אנטיתזה לקרוזר, שבינתיים פורק מאחד מגלגליו. "הם קשיחים. מרגישים כל דבר כשרוכבים עליהם, אבל זה מטוס קליל".

צעד שלישי

הגדירו את התקציב שלכם

"כששואלים אנשים מה התקציב שלהם, הם חושבים מיד שהולכים לדפוק אותם. אני שואל כדי לדעת אם זה בכלל ריאלי. חצי מהתקציב מוקדש לשלדה וחצי לשאר החלקים, וצריך לכלול בו גם את המאסטים – הדברים שהלקוח פשוט חייב שיהיו לו". דוידוב ממחיש את דבריו באמצעות גלגל ורוד ותמים למראה שתלוי על הקיר. מתברר שהגלגל עולה כמו זוג אופניים רגיל. טווח המחירים לאופניים בחנות שלו הוא 5,000־10,000 ש"ח. למראה הגבה המורמת הוא אומר: "מי שמסתובב עם אופניים יקרים יתייחס אליהם כמו אל חיית מחמד ולא ישאיר אותם קשורים למטה".

"הרבה פעמים התקציב הוא זה שמקל את התהליך", מוסיף פישר, "יש אנשים שלא יודעים מה הם רוצים אבל יודעים מה התקציב, ואז עובדים לפי זה".

צעד רביעי

הכי חשובה – השלדה

הדבר החשוב ביותר הוא להתאים את השלדה למידת הגוף. המגוון נע מיצרניות שמציעות מידות מוגדרות עד כאלה שמתאימות אותן לרוכב באופן אישי. בשלב הזה בוחרים פוזיציית רכיבה: ספורטיבית (רכינה) או קז'ואל (גב זקוף).

ההחלטה החשובה הבאה היא חומר השלדה. הפופולרי ביותר הוא סגסוגת פלדה בשם כרומולי, שהיא חזקה, קלה, סופחת ויברציות ולכן נעימה לרכיבה עירונית. החסרונות הם הכובד והגמישות, שמיתרגמים לאובדן מהירות מהרגל אל מערכת ההנעה (2,000־10,000 ש"ח). בעלי האמצעים יבחרו בטיטניום, שדומה לפלדה וישרוד לנצח אבל יגלח מכם 6,000 ש"ח במקרה הטוב, ו־15,000 ש"ח במקרה המרושֵש. לרכיבה ספורטיבית מתאימים חומרים קלים כמו אלומיניום או קרבון (סיבי פחמן). הקרבון קשיח אבל הוא יקר מאוד ולא מתאים לתנאי העיר, ולכן לרוב משלבים אותו עם אלומיניום (5,000־20,000 ש"ח).

אם אתם "ירוקים" לכו על במבוק. יש שטוענים שהוא חזק משלדות מתכת ובולם זעזועים נהדר. לעתים משולב עם אלומיניום, בא קומפלט עם חשק לקינואה (1,500־3,000 ש"ח).

צעד חמישי

בוחרים את יתר החלקים (לחצו על התמונה להגדלה)

זה המקום לתת דרור לכל הסטיות העיצוביות שלכם. אפשר לקנות חלקים בחנויות המתמחות או לחפש בעצמכם. "זה פטישיזם מוחלט", חולק דוידוב מניסיונו. "בשלב הזה דרושה יותר הכוונה, כי לקוחות בדרך כלל מאבדים את עצמם. המיקוד הוא יותר אסתטי ופחות טכני". הבקשה הכי מוזרה שהוא קיבל היא ציפוי זהב עם פנדרים מעץ קאסטום מייד ("עניין של 20 אלף ש"ח"). פישר התבקש על ידי לקוח לצבוע אופניים בצבע פרוות הכלב שלו.

1. כידון הסטנדרטי הוא כידון רייזר האופקי, ויש גם בול הורן (קרני שור – בתמונה) ודרופ.

2. ידית ברקס (בלם) משמשת לעצירת האופניים באופן ידני.

3. סטם מוט כידון, מחבר בינו לבין המזלג שתופס את הגלגל הקדמי.

4. פקק משמש לסגירה אסתטית של הגריפ לכידון או להידוק סופי של סרט הליפוף לכידון.

5. גריפים או סרט ליפוף לשניהם אותו שימוש (מניעת החלקה ובלימת זעזועים ליד), אבל הם מהווים גם אלמנט עיצובי.

6. מזלג מחבר את הגלגל הקדמי לשלדה.

7+10. גלגלים אחרי השלדה הם המשפיעים הגדולים על מראה האופניים. לרוכב העירוני הממוצע נושא הביצועים הוא פחות קריטי, אבל חשוב גם להיות פרקטיים ולשלב משקל נמוך עם חוזק ולדאוג שיהיו לפחות 28 חישורים (נו, שפיצים). גם כאן אפשר לרדת לפרטים ולבחור צבעים שונים לחישורים ולציר.

8. כיסא/אוכף: אפס השפעה על הביצועים, אבל קריטי לחוויית הרכיבה ולשלמות המפשעות שלכם. מילת המפתח היא נוחות.

9. שלדה (ראו הסבר ב"צעד רביעי")

11. פריילוף מגרמנית: גלגל חופשי. המנגנון בציר הגלגל האחורי שמאפשר העברת כוח בעת הדיווש.

12. מוט אוכף מחבר את השלדה לאוכף ומאפשר התאמת גובה.

13. שרשרת מקשרת בין הרגליים לגלגל. מעבירה את הכוח מהקראנק לגלגל האחורי.

14. דוושות/פדלים לנסיעה עירונית הכי מתאימים פדלים שטוחים עם שטח פנים גדול, שאפשר לרכוב איתם עם כל נעל. סוג נוסף הוא קייג' (כלוב) שתופס את כל הרגל אבל לא מאפשר רכיבה בכפכפים, לדוגמה.

15. ציר מרכזי החלק ששולט על מערכת ההנעה של האופניים. אליו מתחבר הקראנק מצד אחד וזרוע הפדל מצד שני.

16. קראנק (ארכובה) זהו הציר המרכזי, זרועות מערכת ההנעה שאליהן מוברגים הפדלים. עשוי לרוב מאלומיניום ואחראי על קלות הדיווש הראשוני ועל המהירות שאפשר להגיע אליה. גלגלי השיניים הם לא חלק מהקראנק ואפשר להזמין אותם בצבע אחר.

17+18. כבל ברקס מתיחה שלו (באמצעות ידית הברקס) תצמיד את רפידות הברקס זו אל זו.

19. ברקס שתי רפידות הנצמדות אל החישוק ומאיטות את סיבובו עד לעצירה על ידי חיכוך.

צעד שישי

מתערבבים בסצנה

האסימון נופל בכניסה לחנות של פישר. במקום החנויות הממוזגות והמתוקתקות שהורגלנו בהן – בחלל שנמצא בחצי שיפוץ עומדים כמה גברים, מאחוריהם מקרר בירה וציורי קיר. ילדה קטנה מתרוצצת בין כולם. בקרוב יהיה כאן גם בר קטן ולחלל תתווסף חנות תקליטים להשלמת הגרוב.

גורדון בנט החלה את דרכה כחנות לאופנת רכיבה ואקססוריז לביסוס תרבות הרכיבה בארץ, והפכה למקום מפגש קבוע של רוכבים אורבניים. למעשה היא מעידה על משהו הרבה יותר גדול שקורה כאן. "כשהייתי בלונדון בדיוק התחילה הסצנה והתחשק לי להעתיק אותה לישראל. בשנתיים האחרונות היא תפסה תאוצה, ומה שקורה כאן מזכיר מאוד את ניו יורק ולונדון לפני עשור".

גם אל החנות של דוידוב מגיעים אנשים כדי לקשקש, ומדי יום שישי נפגשים בה רוכבים לארוחה שנפרשת על משטח העבודה ונמרחת על שעתיים של דיבורי אופניים. "אפשר להגיד שהקהילה הזאת מורכבת משלוש קבוצות: הפיקסיז, שיש להם קבוצת פייסבוק סגורה וקטנה של 100 אנשים בערך; הקבוצה השנייה היא של סינגלס ופיקסי, שהם קיצוניים פחות: בקבוצת הפייסבוק שלהם הם מעלים תמונות, מתייעצים ומחליפים חלקים. הקבוצה השלישית נמצאת יותר בחיים האמיתיים מאשר בפייסבוק, ואלה המשוגעים של ברומפטון (מותג לונדוני ותיק ומוביל של אופניים מתקפלים המיוצרים בעבודת יד – נ"ו)".

החבר'ה האלה דואגים לא להשתעמם. בכל צהרי שישי הם נפגשים בגורדון בנט, ויש גם מפגשים שבועיים על גגות בתי החברים. בשבתות מתארגנות קבוצות לרכיבה לאורך 40 ק"מ מחוץ לעיר למי שבכושר, ויש אירועים מיוחדים כמה פעמים בשנה, למשל יום ההולדת השביעי שחגג פישר לחנות שלו ואירוע השקת מותג בחנות של דוידוב. מעבר לכל אלה יש תחרויות המאורגנות מדי חודשיים־שלושה בתל אביב וביפו. בתחרות Ally Cat הרוכבים צריכים לעבור בכמה נקודות הפזורות בעיר, לקבל חותמות ולהגיע במהירות לנקודת הסיום. אורך המסלול משתנה ויכול להגיע עד ל־35 ק"מ – וכל זה קורה בזמן שהעיר מתנהגת כרגיל, כך שכדאי להגיע עם מיומנות רכיבה סבירה. סוג נוסף של תחרות הוא קריטריום – מסלול מעגלי של ק"מ או יותר. את האירועים הגדולים מארגנים לרוס פישר וזוקובסקי, ובקבוצות הפייסבוק אפשר תמיד ליזום רכיבה חברית. אגב, לא חשוב מה הם עושים – תמיד יש בירה.

יש חיבור חזק בין הקהילה הישראלית למה שקורה בסצנה העולמית. הקשר הזה בא לידי ביטוי בעיקר במדיה החברתית, אבל פישר מספר על פעמיים שבהן השתתפו ישראלים בתחרויות בעולם. אחת מהן הייתה באוגוסט האחרון, אז הוא ועוד ארבעה חברים נסעו לתחרות Redhook Crit שהתקיימה בברצלונה.

קשה להגדיר את הטיפוס המרכיב. זוקובסקי בא מעולם ההיי־טק, פישר ודוידוב – מעולמות הקריאייטיב והעיצוב. הם מעידים שרוב המרכיבים הם אנשים בעלי חוש אסתטי שמתרכזים בעיקר במראה האופניים ולאו דווקא בכושר או במפרט טכני. המרכיבים לובשים ג'ינסים וברמודות רגילים, אבל המאפיינים המשותפים לרובם הם קיפול המכנסיים עד מעל הקרסול והצמדת מחזירי אור בחלק הפנימי של הקיפולים או במקומות אחרים בבגד. גם אופנת הרכיבה שלהם שונה מלטאות הלייקרה הזוהרות שמתגלגלות בכבישים. מדובר בבגדי אופנה לכל דבר שנוספו להם פיצ'רים כגון בד נמתח או נוגד מים, מקום לתפוס את המנעול ועוד.

מדובר בהתמכרות: זוקובסקי הצנוע אמנם מחזיק בשני זוגות בלבד, אבל לפישר ארבעה זוגות, לא כולל השלדות שתלויות לו בבית, ולדוידוב שישה, לא כולל שישה נוספים השייכים לאשתו ולילדיו. הלקוחות שלהם הם בני נוער שצדים חלקים מיוחדים בכוחות עצמם, אנשי משפחה, חננות מקצועיים וטיפוסים מקועקעים. בקיצור, כולם. "אופניים זה פילטר שמאפשר למיין אנשים", מסכם זוקובסקי. "הרכבתי בערך 500 זוגות, ואולי פעמיים נפגשתי עם אנשים שלא הייתי רוצה לדבר איתם. מי שמגיע אליי לרוב יש לו פאשן לא רק לאופניים אלא בכלל לחיים".