קווים לדמותו של בית הכנסת הגדול שחוגג 90 שנה להקמתו
בית הכנסת הגדול באלנבי חוגג יום הולדת 90. שאפתנות אדריכלית, הברון רוטשילד, תפילות בנוסח "ישראלי" ואייל שני נפגשים בהיסטוריה של המבנה הייחודי
אם יצאתם מהבית לשתות בשנים האחרונות, אתם כנראה מכירים היטב את בית הכנסת הגדול. הבניין המרשים ברחוב אלנבי 110 פינת אחד העם, שחוגג השבוע 90 שנה להיווסדו, פופולרי מתמיד. במשך שנים הוא נבלע באזור העסקים של תל אביב וקהל המתפללים בו הלך והתמעט, אך כמו הרוח החדשה השוטפת את האזור במקומות בילוי המתפקעים מהיפסטרים, גם בבית הכנסת הוותיק של תל אביב נושבות רוחות של התחדשות.
נשיא בית הכנסת הוא שלמה פיבקו, צעיר תל אביבי רהוט ומסביר פנים, ששם לעצמו למטרה להצעיד את בית הכנסת הגדול לעבר המאה ה־21 בכוחות מחודשים. לדבריו הכלים המסייעים לו לשמור על הרלוונטיות של בית הכנסת בעידן המידע הם פלורליזם, קירוב לבבות ופתיחות למסורות דתיות מגוונות, זאת כמובן בלי לשכוח את עמוד הפייסבוק של בית הכנסת, אתר האינטרנט המעודכן ואירועים שבועיים שעורך הרב ומכוונים לקהל צעיר, דתי וחילוני כאחד. רב בית הכנסת, יצחק בר זאב, גם הוא יליד תל אביב וצעיר, בן 27 בסך הכל. שניהם משתייכים לזרם האשכנזי ובבית הכנסת נהוג נוסח התפילה האשכנזי. הרב והנשיא מכנים אותו בחיוך "ישראלי" וטוענים כי ההגייה הנהוגה בבית הכנסת אינה מחמירה ונגישה יותר לחך המקומי.
את חדרי התפילה הקטנים המשמשים את הקהל ביומיום – מתפללים בנוסח ספרדי ובנוסח אשכנזי יחדיו – פוקדים 300־400 מתפללים ביום.
על יחסי השכנות עם העסקים הסובבים את בית הכנסת אומרים השניים: "אנחנו מקבלים את כולם באהבה. חלק מהקהל של פורט סעיד אפילו מגיע לבית כנסת להתעניין ולשאול. את הקידוש של ליל שבת אחרי התפילה אנחנו עושים ברחבת בית הכנסת, כך שיושבי פורט סעיד לפעמים מצטרפים לתפילה ועונים 'אמן' מלמטה, ובשעות התפילה הם מנמיכים את המוזיקה. אנחנו חיים איתם בשלום ואפילו בשכנות טובה".
בקרוב צפוי בית הכנסת לזכות לעדנה מחודשת הודות להצעה תכנונית מקיפה שמכין משרד האדריכלים בראשות אורי פדן. המשרד, שערך מיפוי מקיף של המבנה ושל סביבתו העירונית, צפוי לפתוח את תהליך התכנון לציבור ולשתף את המתעניינים באלטרנטיבות השונות דרך האינטרנט.
"יש שם דילמה מאוד מעניינת וחשובה", מסביר פדן. "המבנה ההיסטורי של בית הכנסת קבור בתוך המבנה חדש שאנחנו מכירים היום. שני המבנים מאוד יפים ונכונים לתקופתם, השאלה היא אם מעדיפים מבנה אחד על פני האחר, או מציעים אלטרנטיבה המכירה בערכים של שניהם".
על הקמתו של בית הכנסת הוחלט עוד ב־1909, כחלק מתוכנית הבינוי של אחוזת בית. מאז עד הקמתו בפועל בשנת 1925 ידעה תוכנית בית הכנסת הגדול תהפוכות רבות. האדריכל הראשון שנבחר, ריכרד מיכל, גויס לצבא הגרמני עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. מחליפו, אלכסנדר ברוולד, הציע תוכנית מפוארת שנגנזה כשהעיר התרחבה ומגרש בית הכנסת עבר מיהודה הלוי לרחוב אלנבי המרכזי. ב־1920 מונו אדריכל העיר יהודה מגידוביץ' ושותפו פ' שרניפולסקי להוביל את התכנון, אולם קשיים טכניים בבניית הכיפה הגדולה הובילו להפסקת הבנייה ובמשך שנתיים עמד בית הכנסת בנוי למחצה. ב־1925 הושלמו תוכניות המבנה על ידי מהנדס העיר דאז דב הרשקוביץ, ובניית בית הכנסת הושלמה ב־1930 הודות לתרומה נדיבה של הברון רוטשילד.
בשנת 1938 ערכה עיריית תל אביב מכרז לעיצוב סביבת המבנה. האדריכל הזוכה זאב רכטר ביקש לשוות לה אופי של פיאצה איטלקית השוכנת למרגלותיו של מבנה דת. רכטר תכנן רחבה היקפית סביב בית הכנסת, שתהיה תחומה על ידי שורת מבנים בעלי חזית אחידה עם קומת עמודים מסחרית בעלת קשתות. התוכנית מעולם לא בוצעה בשלמותה.
בשנת 1969 שופץ בית הכנסת על ידי האדריכל אריה אלחנני, שבהתאם להחלטת העירייה הקיף את המבנה בשורת עמודים ובחומה ובכך ניתק אותו מן הרחוב. תוכניתו ביקשה להמיר את סגנונו האקלקטי של המבנה לסגנון מודרניסטי־ברוטליסטי, אולם גם תוכנית זו בוצעה רק באופן חלקי. בית הכנסת נותר מנותק מרחוב אלנבי ועם השנים הפכה הפיאצה הסובבת אותו למגרש חניה.
בשנים האחרונות הפכה הרחבה הסובבת את בית הכנסת לאזור שוקק חיים המתגאה בכמה ממקומות הבילוי הפעילים והמוצלחים ביותר בתל אביב. צח בר – מבעלי פורט סעיד והתדר (חלוצי הפיאצה בצד השישקו) – מספר על הפוטנציאל שזיהו הוא ושותפיו שפתחו את התדר הראשון לפני חמש שנים: "הגענו לכאן במזל, חיפשנו לוקיישנים וראינו פה פינה מאוד יפה, אוף אלנבי. זה קרה מעצמו שנהייתה כזאת פיאצה, באופן טבעי ואורגני. עד היום אנחנו לא פותחים את פורט סעיד בשישי בערב. זה היה בהתחלה מחווה של שכנות טובה ונשאר ככה עד היום".