ביג ביזנס: ליה דלאריה לא רק נלחמת על זכויות, אלא גם כובשת לבבות

ליה דלאריה, השחקנית והסטנדאפיסטית, הציגה עצמה לאמריקה בתחילת שנות ה־90 בתוכנית לייט־נייט במילים "אני דייקית עצומההההה!" וחוללה מפץ. מאז היא הפכה לאחת מכוכבות "כתום זה השחור החדש", ועכשיו גם לאורחת הכבוד של עיריית תל אביב בשבוע הגאווה. ריאיון

כל הזין. ליה דלאריה. צילום: דודי אייזנטל
כל הזין. ליה דלאריה. צילום: דודי אייזנטל

יום לפני מצעד הגאווה. לרחובות בתל אביב היה ריח של מיץ סקס בבישול אטי על אספלט. החמסין טיגן לכולם את המוח. הקיום העירוני עבר לסלואו־מושן מטופש, מהסוג שגורם לחתולים ללכת ברוורס. ולתוך כל היופי הזה, באמצע הלובי של מלון קרלטון, מתפוצצת פתאום פצצת אנרגיה חכמה במהירות 130 פעימות בדקה. קוראים לה ליה דלאריה.

הדבר הראשון שקורה הוא שכל הראשים מסתובבים. גם מי שלא מזהה אותה כביג בוּ מ"כתום זה השחור החדש" לא יכול להתעלם מהנוכחות שלה, מהקול הרועם, מהצחוק המתגלגל. דלאריה (58), סטנדאפיסטית על וזמרת ג'אז, נמצאת על הגל. תמיד. "על איזה כוכב המדינה שלכם?", היא יורה, "זאת לא אותה השמש של כדור הארץ. שמתי מגן קרינה בדרגה 50 והשמש שלכם אומרת כזה, 'אוי, זה ממש חמוד, תני לי לשרוף לך את זה'. זה משוגע. לקחו אותנו הבוקר למצדה, ואני שואלת את עצמי, מה אני עושה במדבר באמצע היום? מנסים להרוג אותי? חשבתי שאני אורחת כבוד. אם אני אמות פה זה לא ייראה טוב בתקשורת!".

דלאריה, שאכן הגיעה לארץ כאורחת של משרד החוץ ועיריית תל אביב בשבוע הגאווה, פרצה לתודעה האמריקאית ב־1993 כשהתארחה בתוכנית של ארסיניו הול והציגה את עצמה לאומה הנדהמת במילים הבאות: "אלה שנות ה־90, זה מגניב להיות קווירית ואני דייקית עצומההההה!", הצהרה שהפכה אותה בבת אחת לאיקונה להט"בית אגדית ולקומיקאית הראשונה מחוץ לארון בלייט נייט האמריקאי.

"זו הייתה הופעה מכוננת בעיקר בשבילי", היא אומרת. "אני אוסף של דברים שתעשיית הטלוויזיה לא אוהבת. לא תשמע אותי קוראת לעצמי 'לסבית' או 'להט"בית', אני מאוד אולד סקול לגבי זה. אני קווירית כי זו הגדרה שעוטפת את כולם. ההגדרות האחרות מחדדות את ההבדלים בינינו במקום להדגיש את מה שמאחד אותנו, אז לא רק שאני קווירית, אני קווירית עם פה גדול, רדיקלית, פוליטית, פמיניסטית, שמנה, לא צעירה".

בקיצור, את לא אלן דג'נרס.

"עוד לפני אלן לסבו־שיק היה די פופולרי בטלוויזיה. אבל אני לא לסבית כזאת. אני בוצ'ה, אני לא נשית, אני לא שמה ליפסטיק, אני לא מדברת על כמה שגברים חמודים. ואני שמנה. אני הסיוט של תעשיית הטלוויזיה. החברות השחורות שלי בסדרה צוחקות על זה. אוזו אדובה ("קרייזי אייז" ב"שחור זה הכתום החדש", יט"ב) אמרה לי 'זה שאת לבנה זה בערך הדבר השישי ששמים לב אליו בקשר אלייך".

וזה מה שעצר אותך.

"אני חושבת שכן. הרבה יוצרים רצו לעבוד איתי, אבל היו המון דברים שלא הסכמתי לעשות בגלל העמדות הפוליטיות שלי. אמרתי הרבה יותר 'לא' מאשר 'כן'. בהתחלה הסכמתי לעשות כמה תפקידי סטריאוטיפ של בוצ'ות, וכשהבנתי שזה לא הולך להשתנות הפסקתי לשתף עם זה פעולה".

איך?

"הבנתי שאני לא חייבת להיות בטלוויזיה בכל מחיר. כשהציעו לי להשתתף ב'קליפורניקיישן' קיבלתי את התסריט ורציתי לסרב לו, כי הטקסטים ששמו לדמות שלי בפה הם לא טקסטים שבוצ'ה דייקית הייתה אומרת. במקום לסרב ולהגיד שזה בולשיט, המנהל שלי הציע שאקח את התפקיד, אטוס ללוס אנג'לס ואציע להם שינויים. כשהגעתי לסט הצלחתי ממש להצחיק את (דיוויד) דוכובני ואת המפיקים והם פשוט הקשיבו לי. זו הטקטיקה שלי עכשיו".

מדהים שזה עובד.

"כן. מאז 'כתום' אנשים ממש דלוקים עליי, הם רוצים מאוד שאשתתף בהפקות שלהם. זה נותן לי כוח ואני משתמשת בו כדי לשנות. עכשיו אני מוצאת את עצמי מסרבת לתפקידים לא כי הם חרא, אלא כי אין לי זמן ומפני שהחוזה שלי ב'כתום' לא מאפשר לי לעשות כל מיני דברים. אני הביץ' של נטפליקס. אני העבד שלהם. לינקולן לא עשה עבודה מספיק טובה כשהוא שחרר אותנו".

יש משהו בליה דלאריה שמתאהבים בו מיד. כל צופה של "כתום זה השחור החדש" יודע את זה. ביג בוּ, הבוצ'ה הקצת מפחידה שהיא משחקת בסדרה, הפכה עם השנים לאחת מדמויות המשנה האהובות בדיוק בגלל הקסם החמקמק הזה. בשנות ה־90 היה קשה לאמריקה לבלוע אותה, אבל 2016 מוכנה אליה פיקס.

"היו לי חיים די קסומים לפני 'כתום'", היא משחזרת, "הסתובבתי כסטנדאפיסטית ומוזיקאית וזמרת בעולם, ומדי פעם עושה איזה תפקיד קטן בטלוויזיה או בסרט אינדי או בתיאטרון. הייתי מאושרת מאוד".

ועכשיו?

"עכשיו אפילו יותר. אני מרגישה שבורכתי. ג'נג'י קוהן (היוצרת של "כתום זה השחור החדש" – יט"ב) באה משושלת של כותבים. אבא שלה ואח שלה הם כותבי טלוויזיה מפורסמים. ההבדל בינה ובינם הוא שהיא אישה. אז תקרת הזכוכית חבטה בה הרבה שנים לפני שהיא קיבלה סדרה משלה".

היא לייט בלומר, קצת כמוך.

"אנחנו לא. זה העולם שקצת לייט בלומר לגבי נשים ומה שהן יודעות ויכולות לעשות".

לא מטריד אותך לפעמים שאת האתנחתא הקומית בסדרה?

"להפך. מרגע שהדמות של ביג בו קיבלה את סיפור הרקע שלה בעונה השלישית והפכה להיות לגמרי תלת ממדית, אני שמחה להשתתף במהלך המבריק של ג'נג'י. בדיוק כשאתה חושב שיקרה משהו מצחיק היא מכניסה את הדרמה ובדיוק כשאתה חושב שיקרה משהו נורא היא נותנת לביג בו משהו מצחיק לומר. הרבה מהדמויות בסדרה הן אתנחתא קומית, עד שהן לא".

בתעשייה שבה פוליטיקה היא מילה גסה יותר מפדופיליה, דלאריה היא פריקית אמיתית ונועזת. זו נקודת החיבור שלה לקוהן, שמשתמשת בכוח שלה בתעשייה כדי לחולל שינוי. לא רואים דברים כאלה בטלוויזיה. "אני כל כך פאקינג אוהבת אותה בגלל זה", אומרת דלריאה ודומעת מהתרגשות. "הסדרה הזאת עושה V בכל הריבועים שרצינו לסמן כל כך הרבה שנים, והיא מתוגמלת על זה בפרסים וביוקרה ובהכרה. זו מהפכה. תראה כמה סדרות נשים מובילות פתאום, תראה מה היא עשתה בשבילי ובשביל הקווירים. פתאום בוצ'ות יכולות להיות גם משהו חוץ מנהגות משאיות וולגריות ואגרסיביות. בום. ביג בו היא הדמות הכי אינטליגנטית בסדרה. בום".

את לא מפחדת שזה יתהפך פתאום?

"זה יכול להתהפך. אנחנו חייבות לדרוש דמויות תלת ממדיות, אנחנו חייבות להתעקש על טקסטים. אתה יודע שהדמות נכתבה בשבילי? לא הייתה אמורה בכלל להיות ביג בו. ופתאום אנחנו, הקווירים, מנהלים שיחה עם העולם. אנחנו כבר לא רק נלחמים על הזכויות שלנו, אנחנו כובשים לבבות".