לתפארת מדינת תל אביב

מה באמת צריך לעשות כדי להפוך לתל אביבי אמיתי?

כיכר דיזנגוף. צילום: Shutterstock
כיכר דיזנגוף. צילום: Shutterstock
30 באפריל 2014

כשבני הבכור נולד באיכילוב לא הייתה אם מאושרת ממני. גם בגלל כל העניין הזה של ילד חדש, אבל גם בזכות הלוקיישן שבו התרחש המאורע: איכילוב! או בשמו המלא: המרכז הרפואי תל אביב. אם כך זה רשמי, צהלתי: בני הבכור הוא יליד תל אביב. שחור על גבי לבן בתעודת הלידה, בורן אנד רייזד אין תל אביב סיטי יו ביצ'ז! הרגשתי כאילו אני מורישה לילדי תואר מלוכה, דם כחול, השבחה גנטית מהסוג העילאי ביותר.

כילדת פריפריה גלילית, ילדים שגדלו בתל אביב נראו לי תמיד יצורים מוזרים מאוד. בישוב שבו גדלתי התנשאו עליהם: לגדול בלי היכולת להדליק מדורה בכל מצב נחשב שם לילדות בזויה. כשגדלתי קצת, הבנתי שההתנשאות הגלילית הזו מגוחכת, ושבעיר יש דברים מופלאים יותר ממדורות, כמו אוטובסים, חנויות דיסקים, בתי קולנוע וכבלים בטלוויזיה (כן, כן, גדלתי מעבר להרי החושך, סיפור עצוב). ההתנשאות התחלפה בקנאה עזה, וילידי העיר נראו לי כמו העם הנבחר שזכה להיוולד בעיר הקודש האמיתית.

כמו "מיהו יהודי?" גם בשאלה "מיהו תל אביבי אמיתי?" מסתתרים מאבקי כוח רבים והיא מלווה לאורך שנים את האומה התל אביבית. אני לא הסתפקתי בתעודת הלידה שסיפקתי לבני, ומגיל קטן שאלתי אותו: איפה אנחנו גרים?, כשענה: "תל אביב", אמרתי: "נכון, העיר הכי טובה בעולם!". ככה חפרתי לו במוח מינקות. כמו שי פירון וזיכרון השואה, כמו מירי רגב ו"הצבא הכי מוסרי בעולם", כך הייתי אני קנאית להנחלת המורשת העירונית לבני. גם אם עמוק בלב אני יודעת שיש ערים נפלאות ממנה, בשבילי היא האחת. אני לא מפסיקה להתפעל ממנה וגם להתבאס ממנה ולהתעצבן עליה, כמו בזוגיות אמיתית.

זו בעיניי התשובה לשאלה "מיהו תל אביבי אמיתי?". תל אביבי אמיתי הוא אדם שמנהל מערכת של אהבה עם העיר הזו. מי שאוהב את העיר הזו לא מפסיק לחקור אותה, לגלות אותה, להעמיק את הידע שלו על רחובותיה ואנשיה ומקומותיה. המקומות הנכונים, ואלו שהיו פעם נכונים, ואלו שיהיו נכונים מחר, ואלה שאף אחד לא יודע שהם נכונים ואתה הולך אליהם כמי ששומר על סוד יקר. וכמו בזוגיות, צריך כל פעם להתרענן בחוויה משותפת חדשה ודרכה להיזכר בכל הדברים המוכרים ובכל פעם להתאהב מחדש. אחרת אתה מוצא את עצמך במודיעין.