תל אביב בחינם: אוכל

רעבים?

ברחוב צ'לנוב 18 יעניקו לכם ארוחת צהריים חמה ומשביעה. נכון, בתי תמחוי מיועדים לחלכאי ונדכאי הארץ, אבל מי לא חלכאי ונדכא בארץ הזאת? האנשים הטובים של עמותת “לשובע" לא שופטים ולא שואלים. חוץ מהם יש שני בתי תמחוי נוספים בעיר, שמפעילה מורשת יהדות בוכרה בשכונת שפירא ובשכונת קריית שלום. תוכלו ליהנות שם מארוחות חמות ולקנח במעדן חלב, בדרך כלל ביום שבו פג תוקפו. מילקי בחינם, ממש מתחת לאף שלכם.

לא טעים? לא משלמים

דוכן הקובה המטוגן מתבלט בשוק הכרמל בזכות השלט הצהוב המבטיח – "אם לא טעים – לא משלמים". בשיחה שקיימנו עמם, עובדי הדוכן (משפחת שמעון) הודו שמבחינתם לקוח לא מרוצה לא חייב לשלם על הקובה (5 ש"ח), אף שדבר כזה קורה לעתים נדירות. מדובר באנשים שיודעים בדיוק כמה הקובה שלהם שווה באמת.

מחזיקים מים

מים רבים לא יכבו את האהבה, אבל הם בהחלט יקלו על המינוס שלכם, בבנק. היום כבר ברור שהזמנת שתייה שהיא לא מי אביבים היא לוקסוס ששמור רק לשכבות החזקות. תנועת “אני רק מים בבקשה" היא תגובת נגד לבעלי מסעדות ובתי קפה חצופים שלא כוללים שתייה קלה במחיר העסקית. אל תביישו ותתייבשו, תנו עדיפות לבתי קפה שיודעים להשקות אתכם כמו שצריך. את תעודת יקירי המים אנחנו מעניקים לבתי הקפה נחמה וחצי ובאצ'ו שהחדירו לתרבות הבטלנות התל אביבית את ה"עציץ" – כוס מים עצומה וחינמית עם לימון, נענע וקרח.

אכלו רק בסוף היום

הארוחה הכי חשובה היא בסוף היום, אבל הארוחה החינמית קורית עם רדת החשיכה – כשהבסטיונרים מתקפלים מהשוק וכשהמאפיות מנקות מדפים. אל תעשו לנו פרצופים, מה ההבדל בין העגבנייה שהגברת המבוגרת קנתה לפני רבע שעה לזו שתאספו חמש דקות אחרי סגירת השוק? כל מה שצריך זה להגיע בזמן הסגירה של הדוכן בשעות הערב המוקדמות ולבקש בנימוס ירקות שלא ישרדו עד מחר. עם מאפיות זה אפילו יותר קל – רובן סוגרות בסביבות 20:00 וכל מה שלא נמכר בדרך כלל הולך לפח, או נופל לידיו של מי שנמצא בסביבה.

שתו קפה בעבודה

סטנדרטים הם דבר יקר ומיותר. יכול להיות שתיאלצו להתפשר על נס באווירה צה"לית, אבל תחסכו קצת כסף ותרוויחו רבע שעת שינה. במטבחון תוכלו לנהל שלל שיחות מרתקות עם קולגות ולתהות: האם זה מנחם המשעמם? ואולי זה מנחם המשעמם?

אני מהצד של הצבא

חשקה נפשכם בפסטלים ויין פטישים? היכנסו לחתונה. אם ישאלו איך אתם מכירים את רונית, פשוט תגידו שאתם חברים של דני מהצבא. אם ישאלו איך אתם מכירים את דני, פשוט תגידו שאתם חברים של רונית מהצבא. זה עובד גם עם השקות, פתיחות וטקסים. אם שואלים מאיזה עיתון אתם, פשוט תגידו נשיונל גיאוגרפיק.

אפשר עוד רטבים?

גם אם מעולם לא דרכתם בסניף של אחת מרשתות המזון המהיר שלא על מנת ללכת לשירותים, מסיבות של צמחונות או אנינות, תוכלו לזכות לטעם המתועש הנפלא של הרטבים של מקדונלדס (קטשופ, חרדל ומיונז של היינץ) או בורגר ראנץ' (תתמקדו באלף האיים ובברביקיו) בלי להזמין דבר. לעובדים המחוצ'קנים לא באמת אכפת או זכור אם קניתם משהו, והשקיות האטומות ישרדו גם שואה גרעינית.

עצרו להפסקת קפה בכיכר המדינה

גשו לחנות של נספרסו (ה' באייר 36) ושאלו מלא שאלות. כמה עולה קפסולה? מהי צריכת החשמל של המכונה? האם החתולה שלי תפחד מהרעש? ועל הדרך תשתו מלא קפה. בקשו לטעום את הבוקילה מאתיופיה ולהשוות אותו עם הדולסאו דה ברזיל. אחרי שבאתם על סיפוקכם, בקשו זמן לחשוב על זה וצאו מהחנות. צרכנות נבונה היא אבן פינה בכלכלה המודרנית.

פלאפל בהרכבה עצמית

“אני נזכר ברגע קסם", כתב המשורר הרוסי האגדי אלכסנדר פושקין לאחר שביקר בפלאפל “הקוסם", "אתה נגלית פתאומי / מחזיק כדור חום ורותח / כרוח יופי שמימי". השיטה המרתקת של “הקוסם" להגיש כדור פלאפל לממתינים בתור יכולה לשמש את הפונקציה המקורית שלה, לפתוח את התיאבון ולעורר תחושה של חיבור למקום. אבל, אצל היצירתיים יותר, היא יכולה להוליד את אכילה המנה הידועה בשם “פיתה מפורקת" – פיתה הנאכלת כדור כדור, כאשר הטריק הוא להיעלם מהתור בזהירות ולשוב אליו במסכת גראוצ'ו מרקס. בהערכה גסה, בשיטה זו ניתן לאכול מנה בערך בשעה וחצי. אם הייתה לכם עבודה היה לכם גם כסף לפלאפל.

אלא מה, בסיפור הזה חסרה הפיתה. ועוד כמה רכיבים. אם כך, ניתן לשעוט במורד המלך ג'ורג' אל עבר דלפק “המזנון" המוכר, שם בצד מונחות פיתות עם כמה חמוצים ומטבלים (יוגורט, טחינה, עגבניות מרוסקות, פלפלים חריפים בשמן זית). כאן דווקא כדאי לנקוט בשיטה הפוכה, להתיישב בשולחן עם חברים (או זרים) שאוכלים ולרכוב עליהם. העובדים לא ישימו לב, הם עסוקים בלהעמיד פנים שהם ממש שמחים לשמוע את השיר הזה של בלקן ביט בוקס.

[tmwdfpad]